שלום לכולם.
וכבן, לא האמנתי שיבוא יום ויפתח פורום לקהילה זו, שאני משתייך אליה... האמת היא שחיפשתי הזדמנויות שונות מקומות שונים שבהם חיפשתי במה לבטא את עצמי, אך לרוב טענותיי התקבלו בחוסר הבנה מוחלט... העיניין הוא שאני בן 24, בוגר צה"ל, אקדמאי, נראה טוב וכו'. אבל, וזה אבל גדול מאוד, אני א-מיני. מעולם לא היה לי קשר מיני עם מישהי/מישהו ויתרה מזאת-לא חשקתי בזה מעולם. האמת היא שבתקופת הצבא זה לא ממש הפריע לי, משום שהשירות היה בלאו הכי אינטנסיבי ולא היה לי ממש זמן להקדיש לנושא. בתקופת לימודיי באוניברסיטה, הנושא דווקא כן התחיל להפריע לי. כאן המקום להדגיש שמה שהפריע לי זה לא העובדה שלא הייתי מקיים יחסי מין אלא התחושה הזו של "עוף מוזר ובודד". לאחרונה, סיימתי את לימודיי ואני עובד במקום עבודה מסודר. שם, לרוב המוחלט מהאנשים יש זוגיות מלאה. הגעתי גם לגיל שרבים מחבריי מקדישים את עצמם לבני/בנות זוגן, מה שגורם לתחושת הבדידות שלי להעמיק. אני מניח שאני נראה מוזר לכולם, גם להוריי., גם לחבריי.... במקום העבודה שלי המצאתי חברה פיקטיבית, כדי שירדו ממני ולא יציקו לי. אבל לא נוח לי לחיות בשקר. הגעתי למסקנה שאני חייב למצוא בחורה איכותית, פחות או יותר בת גילי, שתהיה גם היא אסקסואלית. אבל זה נראה לי כ"כ קשה כמו למצוא מחט בערימה של שחט. השורה התחתונה היא, שעל אף היותי אסקסואל, אני משתוקק לזוגיות, לחום ולקירבה אנושית, בדיוק כמו כל בן אם סקוסאלי רגיל. פשוט זה כ"כ קשה....איך בדיוק אני אוכל למצוא מישהי כזו? זה נדיר כל כך....הקהילה שלנו גם כך מוגבלת במספר האנשים שבה...גם המודעות לנושא הזה כמעט ולא קיימת העיניין הוא שבינתיים השנים היפות של החיים שלי חולפות להם מהר ולמרות שאני מצליח יחסית מבחינה תעסוקתית ויש לי אפיקים טובים לעתיד, אני מרגיש באיזשהו מקום מחסום וחוסר חשק להתקדם בחיים. למשל: אין משהו שידרבן אותי לעזוב את בית הוריי, כי פשוט אין לי עם מי (ושותף מהרחוב לא ממש בא בחשבון...). איך פותרים את בעיית הבדידות? האם ניתן להכיר בת זוג כמוני?? איך החיים שלי ראו החל מעתה? הפחד הגדול ביותר שתוקף אותי לעיתים קרובות למדי (בייחוד עכשיו, שסיימתי תואר ראשון ויש לי יותר זמן פנוי "לחשוב"...) הוא להישאר ערירי בודד,להזדקן לבד וללא ילדים. יש שפע של תכונות חיוביים ונראה לי ביזבוז כל רגע שאני עובר לבד. מדי פעם עלתה בראשי מחשבה שאולי אכיר בחורה ואתאר לה את מצבי אבל אני רואה בזאת קרב אבוד מראש, מה גם שלא הייתי רוצה שמישהי מינית, תצטרך לכבוש את יצריה בכדי להתאים את עצמה אליי. כאמור, בינתיים השנים חולפות להם. אני נאלץ מבחוץ להפגין שימחת חיים, הומור וכו'. בד בבד, אני נאלץ להתמודד עם כל הרמות הגבה מהחברה והחשדות של החברה שאולי אני בעצם גיי (כי לך תסביר למישהו שאתה אסקסואל, שכשרק לפני כמה חודשים גילית שבעצם התופעה הזו קיימת...). אני לא יודע אם הצלחתי לנסח את עצמי בצורה הטובה ביותר אבל אני מקווה שיהיו אנשים שיזדהו עם רוח דבריי.אודה לכם לכל תגובה בפורום או במע' המסרים. תודה לכולם.
וכבן, לא האמנתי שיבוא יום ויפתח פורום לקהילה זו, שאני משתייך אליה... האמת היא שחיפשתי הזדמנויות שונות מקומות שונים שבהם חיפשתי במה לבטא את עצמי, אך לרוב טענותיי התקבלו בחוסר הבנה מוחלט... העיניין הוא שאני בן 24, בוגר צה"ל, אקדמאי, נראה טוב וכו'. אבל, וזה אבל גדול מאוד, אני א-מיני. מעולם לא היה לי קשר מיני עם מישהי/מישהו ויתרה מזאת-לא חשקתי בזה מעולם. האמת היא שבתקופת הצבא זה לא ממש הפריע לי, משום שהשירות היה בלאו הכי אינטנסיבי ולא היה לי ממש זמן להקדיש לנושא. בתקופת לימודיי באוניברסיטה, הנושא דווקא כן התחיל להפריע לי. כאן המקום להדגיש שמה שהפריע לי זה לא העובדה שלא הייתי מקיים יחסי מין אלא התחושה הזו של "עוף מוזר ובודד". לאחרונה, סיימתי את לימודיי ואני עובד במקום עבודה מסודר. שם, לרוב המוחלט מהאנשים יש זוגיות מלאה. הגעתי גם לגיל שרבים מחבריי מקדישים את עצמם לבני/בנות זוגן, מה שגורם לתחושת הבדידות שלי להעמיק. אני מניח שאני נראה מוזר לכולם, גם להוריי., גם לחבריי.... במקום העבודה שלי המצאתי חברה פיקטיבית, כדי שירדו ממני ולא יציקו לי. אבל לא נוח לי לחיות בשקר. הגעתי למסקנה שאני חייב למצוא בחורה איכותית, פחות או יותר בת גילי, שתהיה גם היא אסקסואלית. אבל זה נראה לי כ"כ קשה כמו למצוא מחט בערימה של שחט. השורה התחתונה היא, שעל אף היותי אסקסואל, אני משתוקק לזוגיות, לחום ולקירבה אנושית, בדיוק כמו כל בן אם סקוסאלי רגיל. פשוט זה כ"כ קשה....איך בדיוק אני אוכל למצוא מישהי כזו? זה נדיר כל כך....הקהילה שלנו גם כך מוגבלת במספר האנשים שבה...גם המודעות לנושא הזה כמעט ולא קיימת העיניין הוא שבינתיים השנים היפות של החיים שלי חולפות להם מהר ולמרות שאני מצליח יחסית מבחינה תעסוקתית ויש לי אפיקים טובים לעתיד, אני מרגיש באיזשהו מקום מחסום וחוסר חשק להתקדם בחיים. למשל: אין משהו שידרבן אותי לעזוב את בית הוריי, כי פשוט אין לי עם מי (ושותף מהרחוב לא ממש בא בחשבון...). איך פותרים את בעיית הבדידות? האם ניתן להכיר בת זוג כמוני?? איך החיים שלי ראו החל מעתה? הפחד הגדול ביותר שתוקף אותי לעיתים קרובות למדי (בייחוד עכשיו, שסיימתי תואר ראשון ויש לי יותר זמן פנוי "לחשוב"...) הוא להישאר ערירי בודד,להזדקן לבד וללא ילדים. יש שפע של תכונות חיוביים ונראה לי ביזבוז כל רגע שאני עובר לבד. מדי פעם עלתה בראשי מחשבה שאולי אכיר בחורה ואתאר לה את מצבי אבל אני רואה בזאת קרב אבוד מראש, מה גם שלא הייתי רוצה שמישהי מינית, תצטרך לכבוש את יצריה בכדי להתאים את עצמה אליי. כאמור, בינתיים השנים חולפות להם. אני נאלץ מבחוץ להפגין שימחת חיים, הומור וכו'. בד בבד, אני נאלץ להתמודד עם כל הרמות הגבה מהחברה והחשדות של החברה שאולי אני בעצם גיי (כי לך תסביר למישהו שאתה אסקסואל, שכשרק לפני כמה חודשים גילית שבעצם התופעה הזו קיימת...). אני לא יודע אם הצלחתי לנסח את עצמי בצורה הטובה ביותר אבל אני מקווה שיהיו אנשים שיזדהו עם רוח דבריי.אודה לכם לכל תגובה בפורום או במע' המסרים. תודה לכולם.
