שלום לכולם
אנחנו זוג בני 21 הכרנו באינטרנט מכירים 3 שנים ושנה זוג.אני מטבריה וחבר שלי מראשון. יש לנו אהבה גדולה ומיוחדת,אנחנו מאוד מאוד מחוברים אחד לשני ורוצים לבלות את החיים ביחד. היו לנו הרבה בעיות חלקם הגדול כבר פתרנו, נשאר קצת.אני יותר מדיי רגישה בוכה מכול דבר,עצבנית,ויש לי מצבי רוח ונוטה להסתגר עם עצמי כשקורה לי משהו לא נעים .אני מודעת לבעיות שלי ורוצה המון המון זמן לטפל בהם ומנסה לבד.חבר שלי הוא מה שביקשתי רק הבעיה אצלו שהוא גם עצבני, ונוטה להפנים דברים ולהיות הוא עם עצמו גם כשצריך לתת לאחרים.הוא מנסה לשנות דברים שמפריעים לי אבל לוקח הרבה זמן עד שהוא מוכן לקבל את זה או אפילו לפעמים לא מקבל,אני מרגישה לפעמים שאין לי עם מי לדבר,גם כשרוצה לשפוך הכול בפניו ושהוא יציל את המצב וידע מה לעשות,אני מאוד אוהב אותה ואבל לפעמים אני מרגיש שיש לה פתאום ירידה במצב רוח שמדכא את האווירה ורק בגלל איזה משהו קטן שאמרתי או בשביל הצחוק או סתם משהו קטן כזה שבכלל לא מייחסים אליו ברוב המקרים חשיבות מה שקורה זה שאנחנו נפגשים רק סופי שבוע וביום הראשון של סופ''ש הכל הולך בסדר ואוהבים ומתוקים נורא אבל ביום השני זה פק''ל יש איזה משהו קטן שמתגלגל והופך למשהו גדול וכל אחד חוזר לבית שלו בהרגשה ג'יפה. אני מרגיש שהאהבה שלי כמה שתהיה גדולה לא תספק אותה ושכל מה שאני יעשה אף פעם לא יהיה מספיק טוב כי ניסיתי להשתדלתי לרצות אותה מכל הבחינות אם זה בלוותר בריבים לפחות לספר בדיחות ויותר להפגין אהבה אבל זה פשוט לא מספיק, אני לא יודע איפה הבעיה אצלי או אצלה כי מצד אחד אולי זה באמת לא מספיק לה אבל מצד שני יכול להיות שהבעיה היא אצלי ואולי אני מרגיש שאני נותן יותר אבל בעצם זה לא ככה... אני גם מרגיש שאני והיא נועדנו להיות ביחד ושאם מורידים מעליינו את המריבות על שטויות אנחנו הזוג הכי מושלם שיכול להיות עלי אדמות. מה נוכל לעשות כדי לתקן את המצב? נשמח לתשובה מקצועית האוהבים
אנחנו זוג בני 21 הכרנו באינטרנט מכירים 3 שנים ושנה זוג.אני מטבריה וחבר שלי מראשון. יש לנו אהבה גדולה ומיוחדת,אנחנו מאוד מאוד מחוברים אחד לשני ורוצים לבלות את החיים ביחד. היו לנו הרבה בעיות חלקם הגדול כבר פתרנו, נשאר קצת.אני יותר מדיי רגישה בוכה מכול דבר,עצבנית,ויש לי מצבי רוח ונוטה להסתגר עם עצמי כשקורה לי משהו לא נעים .אני מודעת לבעיות שלי ורוצה המון המון זמן לטפל בהם ומנסה לבד.חבר שלי הוא מה שביקשתי רק הבעיה אצלו שהוא גם עצבני, ונוטה להפנים דברים ולהיות הוא עם עצמו גם כשצריך לתת לאחרים.הוא מנסה לשנות דברים שמפריעים לי אבל לוקח הרבה זמן עד שהוא מוכן לקבל את זה או אפילו לפעמים לא מקבל,אני מרגישה לפעמים שאין לי עם מי לדבר,גם כשרוצה לשפוך הכול בפניו ושהוא יציל את המצב וידע מה לעשות,אני מאוד אוהב אותה ואבל לפעמים אני מרגיש שיש לה פתאום ירידה במצב רוח שמדכא את האווירה ורק בגלל איזה משהו קטן שאמרתי או בשביל הצחוק או סתם משהו קטן כזה שבכלל לא מייחסים אליו ברוב המקרים חשיבות מה שקורה זה שאנחנו נפגשים רק סופי שבוע וביום הראשון של סופ''ש הכל הולך בסדר ואוהבים ומתוקים נורא אבל ביום השני זה פק''ל יש איזה משהו קטן שמתגלגל והופך למשהו גדול וכל אחד חוזר לבית שלו בהרגשה ג'יפה. אני מרגיש שהאהבה שלי כמה שתהיה גדולה לא תספק אותה ושכל מה שאני יעשה אף פעם לא יהיה מספיק טוב כי ניסיתי להשתדלתי לרצות אותה מכל הבחינות אם זה בלוותר בריבים לפחות לספר בדיחות ויותר להפגין אהבה אבל זה פשוט לא מספיק, אני לא יודע איפה הבעיה אצלי או אצלה כי מצד אחד אולי זה באמת לא מספיק לה אבל מצד שני יכול להיות שהבעיה היא אצלי ואולי אני מרגיש שאני נותן יותר אבל בעצם זה לא ככה... אני גם מרגיש שאני והיא נועדנו להיות ביחד ושאם מורידים מעליינו את המריבות על שטויות אנחנו הזוג הכי מושלם שיכול להיות עלי אדמות. מה נוכל לעשות כדי לתקן את המצב? נשמח לתשובה מקצועית האוהבים
