שלום לכולם

[הקיבוצניקית]

שלום לכולם

שלום. זו פעם ראשונה שאני כותבת כאן בפורום, אבל אני מלווה אתכם כבר זמן רב. טוב, אני אציג את עצמי קצת: אני בת 21, גרה כל החיים בקיבוץ וסוחבת התלבטות בקשר לזהות המינית שלי כבר 10 שנים בערך (ותאמינו לי שזה מאוד לא קל). אולי זה בגלל שלא התנסיתי מעולם לא עם בנים ולא עם בנות אבל לדעתי וגם ממה שהבנתי מכם אנשים יודעים דברים כאלו גם אם הם לא התנסו מעולם עם בנים/בנות. אני מקווה שתוכלו לעזור לי קצת ותספרו מתי אתם ידעתם או יותר נכון לומר הפנמתם מי ומה היא הזהות המינית שלכם. אני מקווה שזה בסדר שאני כותבת בפורום הזה ולא בפורום נשים או זהות מינית, פשוט כאן אני מרגישה מספיק בנוח כדי לכתוב, ותאמינו לי שזה קשה כי זאת הפעם הראשונה שאני בכלל מוציאה את המחשבות שלי מהראש ומשתפת בהן עוד מישהו. בכל אופן, המשך שבוע טוב, ממני הקיבוצניקית.

 

[אלי פלס]

רק בלי להתנצל...

אני לא יודע מה לענות או איך להגיב למה שאת כותבת אבל רציתי לנסות להרגיע אותך כדי שלא תרגישי צורך להתנצל על זה שאת כותבת. גם לי לקח הרבה זמן עד שהעזתי לפתוח את הפה. תתרווחי, תחשבי, תנסי להתייעץ עם עצמך ועם אחרים והכי חשוב, תנשמי ותני לעצמך טפיחה על השכם כי היום, בפעם הראשונה, הצלחת להוציא את עצמך לרשות הרבים.

 

[זורבבל]

כבקשתך

אצלי העניין היה מאוד פשוט. מעולם, אבל מעולם, לא נמשכתי לבנות. אפילו לא קצת, כך שלדעת מה אני תמיד ידעתי. לקח המון זמן עד שהבנתי מה אני ועוד הרבה זמן עד שהשלמתי עם מה שאני והפסקתי לקוות שזה ישתנה. אם תרצי לפרט קצת יותר את הלבטים שלך אולי נוכל להגיע על דרך ההיסקים הלוגיים למסקנות או לשאלות חדשות שיעזרו לך בהבנת העניין. אחת השיטות שאני אוהב בדיונים עם עצמי (ואללה זה נשמע אדיוטי) זה לשאול על כל דבר כמו ילד קטן את שאלת מליון הדולר: "אבל למה?" ואז לנסות לענות על זה בשיא הכנות הפנימית. מקווה שעזרתי - קצת ...

 

[MARMELAD]

הי קיבוצניקית !

ברוכה הבאה. אני מאוד שמח שהחלטת לעבור ממשתפת פאסיבית לאקטיבית. זה כבר צעד אחד קדימה בתהליך הקבלה עצמית שלך - עצם זה שאת מסוגלת לדבר על זה. גם אם זה בעילום שם, גם אם זה וירטואלי - זו כבר התקדמות. אצלי הזהות המינית הייתה תמיד ברורה לי. ידעתי מגיל 0 שאני מיוחד. שבנים יותר מרגשים אותי מבנות. עברתי בדרך עוד המון תהליכים - הכחשה, שנאה עצמית, חוסר בטחון עצמי, התרחקות מכל מה שמריח "הומואי", ומצד שני גם הייתי אוחצ´ לגמרי, הייתי במצעדי גאווה, אפילו הייתי דראג קווין לתקופה. בעצם כל אחד עובר את התהליך שלו בצורה אחרת לגמרי. יש אנשים שהבעיה שלהם עם המיניות שלהם זה מה יגידו - ההורים, החברים, האחים. יש כאלה שהבעיה שלהם היא שהם לא מסוגלים לקבל את זה שהם מיוחדים, והם מתחילים לשנוא את עצמם. יש אנשים שזה קורה להם נורא בקלות. אז את מוזמנת, ויותר ממוזמנת, לעיין קצת במאמרי הפורום, בקישורים, בהודעות ישנות. עצם הידיעה שיש עולם שלם שמחכה לך יכולה לעשות את ההבדל. וכמובן שנשמח אם תרצי לספר לנו יותר על עצמך, או להגיב להודעות אחרות. ועכשיו לבירוקרטיה. דבר ראשון קבלי

.. למרות שאם את לסבית זה יהיה פחות אפקטיבי...

ושנית... את יכולה, ומוזמנת, לכתוב כאן בפורום. הוא לא "מוגבל" לבנים. עצם זה שהרגשת שדווקא בפורום של בנים את יכולה לבוא ולספר על עצמך, מראה שבסה"כ אנחנו כולנו קהילה אחת גדולה, ושהבעיות שלנו הן אותן הבעיות.. ברוכה הבאה...!

 

[דרור22]

שלום קיבוצניקית....

אני לא יודע אם אני יכול לספר לך הרבה - אני לא מנוסה אני דיי צעיר (19) ואני גר בבועה שמבחינתה הומואים בכלל לא קיימים... (העיר שלי) אבל אני יודע שמזמן השלמתי עם הנטיה המינית שלי - בואי נגיד שמאז שאני זוכר את עצמי תמיד פנטזתי את עצמי עם גבר - כמובן שעברתי מספר שלבים שבמהרה אוכל למנות אותן ואני גם דיי בטוח שהם יהיו מקבילים לכמה שלבים שאת עברת ושכל אחד פה עובר.... זה התחיל כמובן בהכחשה- אני עוצם עניים- "ומה??? אני מדמיין את עצמי עם גבר?- איכס", זה עבר לשנאה העצמית- "אני שונא את עצמי- איך נולדתי כל כך דפוק?", ואז שלב ההקבלה- וכמו שאת יכולה להבין בכל השלבים הללו (והיו עוד כמה) לא הייתי עצמי- תמיד הייתי צריך להציג- הצגה שנמשכה ונמשכה- (ועדיין אני מוצא את עצמי מסובב את הראש כשבחורה עוברת- ולא בגלל שהיא מושכת אלה בגלל שפיתחתי לעצמי כל מיני הרגלים קטנים כדי להסתיר...) עכשיו אני כל כך שלם עם עצמי- פתאום (וזה קרה כשהתחלתי לדבר פה) גיליתי שיש עוד המון אנשים שעוברים ועברו את כל מה שאני עובר וגיליתי שאני לא המיוחד היחיד- אלה יש הרבה כאלו - חלק מבוגרים ממני חלק צעירים אבל הם מסוגלים להבין אותי- וככה הגעתי למסקנה שאני בכלל לא שונה או לא מיוחד - אני נורמאלי לגמרי ולהיות הומו זה בסדר.... בקשר לזהות המינית? לקח המון זמן עד שהשלמתי עם העיניין- אני לא יודע בדיוק מתי הבנתי את זה- אבל זו היתה מחשבה שהתרוצצה במוחי, הטרידה, ובכל זאת כשעצמתי עיניים וראיתי את עצמי עם גבר הבנתי שזה שונה מאשר להכריח את עצמי לדמיין אותי עם אישה..... והשילוב של "זה בסדר להיות הומו" יחד עם המחשבה שאני הומו, הפכה ממחשבה מטרידה למחשבה נעימה, מעמיקה, שמתוכה אני יכול לשאוב כוחות להתמודדות עם ההורים שלי המשפחה והחברים שלי ... מקווה שהצלחתי להבהיר לך נקודה או שתיים שלך באהבה וגאווה דרור

 

[הקיבוצניקית]

אוי........ תודה לכולכם

תודה, תודה, תודה מאז שכתבתי אתמול את ההודעה אני מרגישה מצד אחד הקלה ומצד שני פחד גדול. פחד מזה שאני מתחילה להכיר במה שאני, פחד מהידיעה שעוד מישהו יודע, לא משנה שאתם לא מכירים אותי בכלל, זו עצם הידיעה שעוד מישהו שותף להתלבטות שלי ולחששות שלי. כשקראתי היום את תגובותיכם התחלתי לבכות מהקלה על זה שאני לא חריגה, שלא פוסלים אותי ולהפך, ממש מקבלים אותי כמו שאני ועוד מנסים לחזק אותי ולעזור לי. (כמובן שהעובדה שקראתי את התגובות בסתר במשרד של הבוסית שלי לא הקלה על עניין הפגנת הרגשות, אבל בכל זאת התגנבה לה דמעה בזווית עיני). אז עוד הפעם: תודה ולמרמלד תודה רבה על ה

למרות שאין לי ממש מה לעשות איתו.

 

[MARMELAD]

../images/Emo13.gif כשאת בוכה את לא יפה...

אבל אם זה מהתרגשות אז בסיידר... אני שמח שקיבלת כמה תגובות. ואני מבטיח לך שמהרגע שמתחילים לדבר על זה - זה כבר יותר קל. ולגבי ה

- גיברת, פה זה פורום בנים... זה מה שהעם בחר....