שלום לכולם

[shalti]

שלום לכולם

ולאודליה במיוחד יש לי שאלה מה התגובה של יקירכם כשהם שמעו שיש לכם סרטן? אומר לכם למה אני שואל אני לא יודע איך להגיב, חוץ מלבכות, אבל לא בפניהם. מה התגובות? מה אפשר לומר? בתודה מראש שאלתי ועוד דבר אחד, החלמה שלמה ומהירה לכל החולים בעולם

 

[rubber duck]

היי שלטי ../images/Emo13.gif

התגובות היו מכל הסוגים יש כאלו שבכו לידי יש כאלו שסתם עזבו בלי להגיב אחרים אני יודע שכאבו ולא הראו את זה ויש כאלו שידעו להיות לצידי ולתת את הכתף הדרושה , הם בכו וכאבו ובכל זאת ידעו להיות לצידי

ואגב קח בחשבון שסרטן אינו מילה נרדפת למוות כיום ברוב המקרים זו מחה לא נעימה , ממנה מחלימים לאחר תקופה

שרון

 

[אודליה*]

שאלתי יקירי

אין ממש נוסחה מדויקת לגבי "איך להגיב...",וכפי ששרון אמר יש שתומכים, יש שלא מראים את הכאב ויש... שעוזבים. אבל אנחנו נשארים אותם האנשים, שאלתי ידידי אתה לא ממש משתף אותי במה שעובר עליך לאחרונה מלבד לדאוג לי כל כך הרבה

) והולכת להגיד לך את זה שוב כאן אני כרגע בסדרררר

העניין הוא כזה, הרבה פעמים אנחנו נמנעים מלספר בגלל החשש מסלידה או דחייה וכאלה, אני הבנתי שלקרובים אליי קשה לא פחות להתמודד ובהרבה מקרים מצאתי את עצמי תומכת במי שאמור לתמוך בי עד שנגמר לי הכח. לא צריך להשתנות שאלתי, תהייה אתה כמו שאתה זה בסדר לכאוב וזה גם בסדר לשתף את מי שסובל בכאב שלך, הדבר הכי חשוב לדעתי זה לא להראות רחמים (כי משום מה אנחנו נורא אוהבים את זה וזה לא עוזר לנו להתגבר) נכון שכשומעים את המילה סרטן מייד חושבים על מוות אבל זו באמת לא מילה נרדפת. בכל אופן מה שרציתי להגיד זה... שאתה נהדר אז כל שעליך לעשות זה להשאר נהדר ואנחנו כאן ואני אוהבת אותך המון המון אודליה*

 

[shalti]

אודליה נשמה שלי

אני באמת דואג לך, וזה באמת בגלל המחשבה שאולי אולי אולי הגרוע מכל יקרה המחשבה המחרידה שאאבד אותך, אבל, קראתי הבנתי ואנסה להפחית את חששותיי העניין הוא שאני לא יודע מה אני אמור לעשות, חוץ מלדאוג לך

ולאהוב הרבה אז חיבוק ענק לכולכם, שאתם החזקים ואנו החלשים והחלמה מהירה לכולנו, לחולים ול"בריאים" שאלתי

 

[ro ny]

איך סיפרתי

להורים, אני חושבת שזו היתה הגישה הכי לא הגיונית שהיתה יכולה להיות. פשוט הפלתי את זה עליהם כמו פצצה,בלי הכנה ובלי כלום וכמו כן לא נתתי להם שום פתח אלי. פשוט הודעתי להם כשזה היה ממש לפני תחילת הכימו. אמרתי להם שהכל יהיה בסדר ואני אעבור את זה. לא רציתי אותם בתמונה כי התמיכה מהם היא לא בדיוק, העדפתי שידעו כמה שפחות כדי שאצטרך כמה שפחות לטפל בהם ולעודד אותם בגלל שלי יש סרטן.הייתי בטיפולים לבד, הייתי בבדיקות לבד, הם היו ברקע, מיודעים למה שקורה אבל פסיבים לחלוטין. חברים שלי היו בתמונה כל הזמן ועטפו אותי בכל התמיכה שיכולה להיות בעולם, הכל היה פתוח וכנה ואיתם הרגשתי הרבה יותר פתוחה מאשר יכולתי עם ההורים.היתי יכולה לצחוק ולבכות איתם בחופשיות בלי להרגיש שמישהו מרחם עלי. היינו יכולים לחלוק ביחד את החששות,הכאבים והפחדים אבל שוב בלי שום רחמים עצמיים. התייחסתי לזה כל הזמן כאל תקופה שעוד מעט תסתיים. בעבודה חוץ ממספר מאוד מצומצם של אנשים אף אחד לא ידע והקרחת היתה באותו זמן באופנה אז מי היה יכול לחוש את מה שקורה לי? אף אחד!!!לעומת כל ההדחקות האלה הייתי בטיפול אינטנסיבי עם מטפל שמלווה אותי עד היום. בדיעבד, אני לא מצרה על כלום, אולי רק על ההתנהגות אל ההורים שלי שכשאני מסתכלת עליה מרחק של שנים מאז, אני רואה כמה אכזרי זה היה להשאיר אותם באפלה. אבל, יצאתי מכל ההתנסות הזו אדם מאוד חזק, נגעתי במקומות חזקים שחשבתי שהם חזקים ממני ויכולתי להם. לספר/איך לספר/למי לספר זו רק החלטה שלך. אתה תחליט איך לעבור את התקופה הזו, ואני מקווה שאתה מוקף באנשים שאוהבים אותך מספיק כדי לא להפנות עורף וללכת. כמו שאומרים ידידנו הנוצרים בטקס החתונה ברע ובטוב בבריאות ובחולי. אני מאחלת לך את כל הבריאות שבעולם, שתעבור את התקופה הזו במהירות. ואני כאן אם רק תרצה. הרבה אומץ איש יקר. רוני

 

[rachell]

כל אחד והתגובה שלו

והכי חשוב לא לזייף אלא הכנות אני לכל אחד היתה תגובה שונה של בן הזוג הכי נפלאה אבל אין זמן (כרגיל ) לפירוט אז אולי יום אחד דרך אגב בעבר ביקשתי ממכם זמן ועד היום לא מצאתי אז בגלל זה אני כאן כל כך מעט ביב בי רחלי

 

[שיר אחות של]

היי שאלתי....

מכיר ת´בדיחה? איך פותחים ספר בישול שמיועד למרוקאית? ככה: "קודם כל תירגעי!!!" (החיריק בת´ בכוונה

) וזה מה שאחותי עשתה כשסיפרה לי. היא לקחה אותי לסיבוב סיגריה (זה מילה גסה פה?

) טיילנו לנו ואז אמרה: "יש לי משהו לספר לך, אבל אל תיכנסי ללחץ". מה יכולתי לעשות לאחר הקדמה כזאת? לא היתה לי ברירה, ולא ניכנסתי ללחץ... טוב.. הלחץ הגיע אט אט עם ההבנה... למרות שאינני בטוחה שאני מבינה. אצלנו, אחותי כלפי חוץ מאוד חזקה, ואני מקווה שכך הדבר גם אצלה בפנים. אני משתפת אותה מידי פעם בהרגשות שלי, אך היא אינה משתפת אותי בשלה. היא יותר מספרת לי הצדדים הטכניים... "עשיתי".. "הייתי"... אבל כפי שאמרו כאן כבר קודם כל אחד וההתמודדות שלו. כל אחד ואופיו. לדעתי, תהיה פתוח באופן בו מתאים לך... וכמובן תלוי מול מי אתה עומד. יש אנשים שאם תגלה בפניהם תחושות קשות וחששות יוכלו להכיל זאת, ואילו לאחרים זה יהיה מאוד קשה. הפתיחות בנושא זה, לדעתי, היא מעין דו-שיח או אפילו ריקוד בינך לבין מי שעומד מולך. צעד קדימה, צעד אחורה... ולפעמים סיבוב... החלמה מהירה... שיר