שבויה לKהבה
New member
שלום לכולם
רציתי לשתף אותכם בדילמה שלי (אם אפשר לקור לזה ככה בכלל) ואולי תוכלו לעזור.. אני בת 17 ויש לי חבר 4 שנים. הוא לא מהעיר שלי הכרנו מהאינטרנט לפני אולי 5 שנים ו4 שנים אנחנו כבר חברים. וכמובן שלפני שהייתי איתו בקשר לא התנסתי עם בנים ולא כלום, זאת אומרת מלבדו לא היה לי אף אחד. אני מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד אוהבת אותו הוא החיים שלי ועברנו הרבה הרבה ביחד, הוא תמך בי ועזר לי ואני לא רואה את החיים שלי בלעדיו. אבל יוצא לי הרבה לחשוב שאני אולי מצד אחד לא ממצת את הנעורים שלי. ושעכשיו זה הזמן להנות, ולהיות ולהכיר כל מני סוגים של בנים, לשכב עם בנים אחרים, הרשות לעצמי באמת לזרום אבל מצד שני יש לי אהבה, בחור שאוהב אותי ואני אותו וקשה לי. אני יודעת שזה קצת סותר אבל מה אני יעשה, אני מבולבלת. אין לי ספק באהבה שלי לחבר שלי, אני בטוחה באהבה לי אליו 100 אחוז. אבל אני מרגישה שאני פשוט מפספסת. מפספסת את החיים האמיתיים, ומה יהיה בעוד עשרים שנה ואני יצטער על זה שלא ניצלתי את הזמן? הרי אין דרך חזרה... אני מקווה שהצלחתם להבין אותי וכל תגובה תתקבל בברכה שיהיה המשך יום נעים
רציתי לשתף אותכם בדילמה שלי (אם אפשר לקור לזה ככה בכלל) ואולי תוכלו לעזור.. אני בת 17 ויש לי חבר 4 שנים. הוא לא מהעיר שלי הכרנו מהאינטרנט לפני אולי 5 שנים ו4 שנים אנחנו כבר חברים. וכמובן שלפני שהייתי איתו בקשר לא התנסתי עם בנים ולא כלום, זאת אומרת מלבדו לא היה לי אף אחד. אני מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד אוהבת אותו הוא החיים שלי ועברנו הרבה הרבה ביחד, הוא תמך בי ועזר לי ואני לא רואה את החיים שלי בלעדיו. אבל יוצא לי הרבה לחשוב שאני אולי מצד אחד לא ממצת את הנעורים שלי. ושעכשיו זה הזמן להנות, ולהיות ולהכיר כל מני סוגים של בנים, לשכב עם בנים אחרים, הרשות לעצמי באמת לזרום אבל מצד שני יש לי אהבה, בחור שאוהב אותי ואני אותו וקשה לי. אני יודעת שזה קצת סותר אבל מה אני יעשה, אני מבולבלת. אין לי ספק באהבה שלי לחבר שלי, אני בטוחה באהבה לי אליו 100 אחוז. אבל אני מרגישה שאני פשוט מפספסת. מפספסת את החיים האמיתיים, ומה יהיה בעוד עשרים שנה ואני יצטער על זה שלא ניצלתי את הזמן? הרי אין דרך חזרה... אני מקווה שהצלחתם להבין אותי וכל תגובה תתקבל בברכה שיהיה המשך יום נעים