11122233311
New member
שלום לכולם
היי ארנינה ויעל! זה אמיר ראיתי את האימייל עם המידע בקשר לחודשים הקרובים ולהפתעתי יש פורום של תקשורת מקרבת בתפוז. אז החלטתי להצטרף =) רציתי גם להגיד דבר בקשר לאמפתיה: אני הייתי בסדנא של התקשורת מקרבת ובת זוגי לא. ובקונפליקטים הראשונים שלנו בשבועיים שלאחר מכן ניסיתי לדחוף תקשורת מקרבת, מה שעזר והיה מאוד חיובי! אני גיליתי על עצמי שב 99 אחוזים מהמקרים בהם אני מרגיש מתוסכל, עצוב או כועס במשהו שקשור לבת זוגי, זה פשוט שהצורך שלי בהבנה לא נענה. אני מסביר את עצמי, את הרגשות שלי, הרצונות שלי, ואני לא מסופק. ואז אני חוזר על הדברים שוב ושוב כדי שתהיה בצד השני תגובה של הבנה. וכשאני מקבל תגובה כזאת של הזדהות והבנה אני גם לא מסופק (הצורך לא נענה). וכאן נכנסת האמפתיה, בת זוגי קלטה את הרעיון כולו לאחר שדיברנו הרבה על הנושא, ולפעמים היא פונה אליי בשפת תקשורת מקרבת (מה שמאוד משמח אותי!). אבל הדבר שמדהים אותי זה שהיו מקרים (מהסגנון בו אני לא מרגיש שהיא מבינה את הרגשות שלי) שבהם פשוט נמאס לי לחזור על הדברים ולהיות מבואס, ואמרתי בשפה כזאת או אחרת "אני רוצה שאלות אמפתיות". ואפילו כשאני ביקשתי שהיא תשאל אותי שאלות אמפתיות, והיא לא הייתה בסדנא ולא למדה את זה, אני מיוזמתי ביקשתי שהיא תשאל שאלות אמפתיות, וזה כביכול לא בא ממנה, והשאלות האלה פשוט הורידו לי אבן עצומה מהלב! וזה הקסם מבחינתי של השאלות האמפתיות. שמבחינת סיפוק הצורך בהבנה והקשבה, דרך השאלות האמפתיות אם הן מיוזמתי או מיוזמתה, אין ויכוח לגבי אם היא מבינה אותי או לא מבינה אותי. אם היא שואלת אותי "אתה מרגיש X?" ואני אומר "כן", אין לי מה לחזור על זה יותר כי עכשיו יש לי ביטחון ב 100 אחוז, שזה שם אצלה. וזה הדבר העיקרי שלקחתי מתקשורת מקרבת. תודה לכן =). נ.ב: יעל\ארנינה אתן יכולות לעדכן אותי בקשר למה שקורה עם המכתב בשבילי? תודה רבה!
היי ארנינה ויעל! זה אמיר ראיתי את האימייל עם המידע בקשר לחודשים הקרובים ולהפתעתי יש פורום של תקשורת מקרבת בתפוז. אז החלטתי להצטרף =) רציתי גם להגיד דבר בקשר לאמפתיה: אני הייתי בסדנא של התקשורת מקרבת ובת זוגי לא. ובקונפליקטים הראשונים שלנו בשבועיים שלאחר מכן ניסיתי לדחוף תקשורת מקרבת, מה שעזר והיה מאוד חיובי! אני גיליתי על עצמי שב 99 אחוזים מהמקרים בהם אני מרגיש מתוסכל, עצוב או כועס במשהו שקשור לבת זוגי, זה פשוט שהצורך שלי בהבנה לא נענה. אני מסביר את עצמי, את הרגשות שלי, הרצונות שלי, ואני לא מסופק. ואז אני חוזר על הדברים שוב ושוב כדי שתהיה בצד השני תגובה של הבנה. וכשאני מקבל תגובה כזאת של הזדהות והבנה אני גם לא מסופק (הצורך לא נענה). וכאן נכנסת האמפתיה, בת זוגי קלטה את הרעיון כולו לאחר שדיברנו הרבה על הנושא, ולפעמים היא פונה אליי בשפת תקשורת מקרבת (מה שמאוד משמח אותי!). אבל הדבר שמדהים אותי זה שהיו מקרים (מהסגנון בו אני לא מרגיש שהיא מבינה את הרגשות שלי) שבהם פשוט נמאס לי לחזור על הדברים ולהיות מבואס, ואמרתי בשפה כזאת או אחרת "אני רוצה שאלות אמפתיות". ואפילו כשאני ביקשתי שהיא תשאל אותי שאלות אמפתיות, והיא לא הייתה בסדנא ולא למדה את זה, אני מיוזמתי ביקשתי שהיא תשאל שאלות אמפתיות, וזה כביכול לא בא ממנה, והשאלות האלה פשוט הורידו לי אבן עצומה מהלב! וזה הקסם מבחינתי של השאלות האמפתיות. שמבחינת סיפוק הצורך בהבנה והקשבה, דרך השאלות האמפתיות אם הן מיוזמתי או מיוזמתה, אין ויכוח לגבי אם היא מבינה אותי או לא מבינה אותי. אם היא שואלת אותי "אתה מרגיש X?" ואני אומר "כן", אין לי מה לחזור על זה יותר כי עכשיו יש לי ביטחון ב 100 אחוז, שזה שם אצלה. וזה הדבר העיקרי שלקחתי מתקשורת מקרבת. תודה לכן =). נ.ב: יעל\ארנינה אתן יכולות לעדכן אותי בקשר למה שקורה עם המכתב בשבילי? תודה רבה!