שלום לכולם
אני אורית, וריפרפתי לי קצת בפורום לאחר מחשבות ארוכות. אני אשמח לקצת תמיכה ועזרה מצידכם, אפילו אולי סתם אוזן קשבת שאני אוכל לפרוק את המחשבות והרגשות. תודה מראש לכל מי שיעזור ואפילו רק יקרא. אני תמיד חשבתי שאני סטרייסטית, אבל אני לא יודעת כבר. אני מתחילה לאחרונה לחשוב שאני אסקסואלית. אני עוד כמה חודשים בת 18, וכן אני יודעת שזה הגיל של חיפושים, של מציאת המיניות ויש לי עוד זמן להתנסות ולחוות חוויות. אבל אני מסתכלת על רבים אחרים, שיוצאים, ומנסים ומחפשים, שיש להם חברים/חברות שהם היו בקשרים ארוכים וחוו כבר חוויות מיניות... ושואלת לעצמי, למה זה כל כך קשה לי לעשות את אותו הדבר? שמנסים לשדך לי אנשים,אני רק מתעצבנת מזה, כי אני מעדיפה לעשות את זה בעצמי בזמן שלי. וכשאני עושה את זה בעצמי, ויוצאת עם אנשים חמודים, אני שוללת את כולם, לא מרגישה אליהם כלום, לא נוח לי עם אף אחד. היו כאלה שהתאהבתי באופי שלהם אבל לא המשכתי איתם ליותר מזה ועברתי הלאה. לאחרונה אני תמיד מוצאת את עצמי דוחה את כולם, לא יכולה לדבר בטלפון כמו שצריך איתם, תמיד מתחבאת מאחורי המסך ומחפשת תירוצים למה אני לא יכולה לצאת היום ולמה לא מחר וכו'. אני לא חושבת שיש לי בעיה של בטחון עצמי, כי אני יכולה לדבר איתם בכיף פנים מול פנים. יש לי מלא ידידים וידידות ואלו הקשרים הכי נוחים שאני הכי מסתדרת איתם בעולם, וזהו, אין משהו אחר מלבד. (ראוי לציין שלבנות אין לי בכלל הרגשה) אין לי ולא היה לי קשר נורמלי עם אף אחד, לא התנשקתי אף אחד/אחת שלא נדבר בכלל על סקס. עד לא מזמן לא הייתי אפילו מחבקת או מנשקת אנשים בלחי. אבל תמיד חשבתי שזה כי אני בררנית מידי, או שאולי יש בי פחד כלשהו, אולי בגלל אבא שלי שמאוד נוקשה בקטעים האלה, לנסות ולהיות בקשר מיני או אפילו סתם קשר (הייתי בקשר של חבר/חברה עם 2 בחורים בעבר אבל זה נמשך אולי שבוע), יש לי גם הרגשה כזו כשאני יוצאת עם מישהו שאני חוטאת, אין לי מושג למה. האם זו רק אני? או שהאם אלה מחשבות ורגשות של אסקסואלים, שלכם? או שזה סתם משהו אחר יותר בגלל פחד שבי, או בררניות? אשמח לשמוע את דעתכם, ולשמוע קצת על עצמיכם ואיך אתם יודעים שאתם אסקסואלים ומתמודדים עם זה (אם יש בכלל עם מה להתמודד?) בתודה, אורית
אני אורית, וריפרפתי לי קצת בפורום לאחר מחשבות ארוכות. אני אשמח לקצת תמיכה ועזרה מצידכם, אפילו אולי סתם אוזן קשבת שאני אוכל לפרוק את המחשבות והרגשות. תודה מראש לכל מי שיעזור ואפילו רק יקרא. אני תמיד חשבתי שאני סטרייסטית, אבל אני לא יודעת כבר. אני מתחילה לאחרונה לחשוב שאני אסקסואלית. אני עוד כמה חודשים בת 18, וכן אני יודעת שזה הגיל של חיפושים, של מציאת המיניות ויש לי עוד זמן להתנסות ולחוות חוויות. אבל אני מסתכלת על רבים אחרים, שיוצאים, ומנסים ומחפשים, שיש להם חברים/חברות שהם היו בקשרים ארוכים וחוו כבר חוויות מיניות... ושואלת לעצמי, למה זה כל כך קשה לי לעשות את אותו הדבר? שמנסים לשדך לי אנשים,אני רק מתעצבנת מזה, כי אני מעדיפה לעשות את זה בעצמי בזמן שלי. וכשאני עושה את זה בעצמי, ויוצאת עם אנשים חמודים, אני שוללת את כולם, לא מרגישה אליהם כלום, לא נוח לי עם אף אחד. היו כאלה שהתאהבתי באופי שלהם אבל לא המשכתי איתם ליותר מזה ועברתי הלאה. לאחרונה אני תמיד מוצאת את עצמי דוחה את כולם, לא יכולה לדבר בטלפון כמו שצריך איתם, תמיד מתחבאת מאחורי המסך ומחפשת תירוצים למה אני לא יכולה לצאת היום ולמה לא מחר וכו'. אני לא חושבת שיש לי בעיה של בטחון עצמי, כי אני יכולה לדבר איתם בכיף פנים מול פנים. יש לי מלא ידידים וידידות ואלו הקשרים הכי נוחים שאני הכי מסתדרת איתם בעולם, וזהו, אין משהו אחר מלבד. (ראוי לציין שלבנות אין לי בכלל הרגשה) אין לי ולא היה לי קשר נורמלי עם אף אחד, לא התנשקתי אף אחד/אחת שלא נדבר בכלל על סקס. עד לא מזמן לא הייתי אפילו מחבקת או מנשקת אנשים בלחי. אבל תמיד חשבתי שזה כי אני בררנית מידי, או שאולי יש בי פחד כלשהו, אולי בגלל אבא שלי שמאוד נוקשה בקטעים האלה, לנסות ולהיות בקשר מיני או אפילו סתם קשר (הייתי בקשר של חבר/חברה עם 2 בחורים בעבר אבל זה נמשך אולי שבוע), יש לי גם הרגשה כזו כשאני יוצאת עם מישהו שאני חוטאת, אין לי מושג למה. האם זו רק אני? או שהאם אלה מחשבות ורגשות של אסקסואלים, שלכם? או שזה סתם משהו אחר יותר בגלל פחד שבי, או בררניות? אשמח לשמוע את דעתכם, ולשמוע קצת על עצמיכם ואיך אתם יודעים שאתם אסקסואלים ומתמודדים עם זה (אם יש בכלל עם מה להתמודד?) בתודה, אורית
