שלום לכולם!!!

[M a n c h y]

שלום לכולם!!!

לפני 3 שבועות השתחררתי מצה"ל, זה מצחיק קצת כי אני זוכרת שבערך שבועיים לפני שהתגייסתי השארתי פה גם הודעה. ממש סגירת מעגל שכזו בכל מקרה, עכשיו התחלתי ללמוד פסיכומטרי ולכל אלה שיכולים לשאול " מה זה לא מוקדם מדי, את לא רוצה חופש וכאלה " אז לא. אני לא רוצה. אני דווקא מאוד מרוצה שהלכתי לעשות את זה עכשיו. מה גם שאני מתכננת להתחיל ללמוד שנה הבאה אז זה די המועד האחרון שלי . בכל מקרה ההודעה הזו לא מיועדת לדבר על פסיכומטרי אז אני אמשיך הלאה... בתקופה האחרונה, הרגשתי שינוי מתחולל בי. התחלתי להתעניין בדברים אחרים, לראות דברים בצורה שונה ועוד ועוד... יש חברות שאני לא מוצאת איתן שום קשר ויש כאלו שדווקא עכשיו איתי באותו ראש. החיים שלי לא רעים. הם דווקא די בסדר. אבל מה זה שווה לחיות ב"די בסדר" הרי תמיד צריך להרגיש כאילו אתה מנצל כל שנייה. ואת זה אני לא מרגישה. אין לי חבר - שוב, אני לא באה להתבכיין פה, רק להסביר משהו... רוב החברות שלי לא מעניינות אותי, אני לא מרגישה שקורים לי דברים מרגשים ובכלל.... מין שגרה כזו מעצבנת... כמובן, שזה חלק מהלמידה אבל אני מאמינה שברגע שבן אדם מרגיש שהוא חי. לא אכפת לו איזו שגרה הוא נמצא. אני אחת שנהנית מהדברים, ללכת למקומות, ללמוד דברים, להכיר אנשים... תמיד כשאני בשיעור למשל אז ממש נחמד ומעניין לי. אבל איבדתי כבר את כל הקטע של ה"לצאת למסיבה ולחכות שמישהו יתחיל איתי" בשביל שזה יטפח לי את הביטחון העצמי, או ללכת "לשבת לקפה" עם איזה חברה ולהרגיש שלא בא לי בכלל לדבר איתה. "להכנס למסנג'ר" בשביל לשאול מה קורה מישהו שתכלס לא היה מעניין אותי בשום מצב אחר. אני לא מזלזלת חס וחלילה באנשים שזה כן עושה להם טוב, אבל אני מרגישה קצת חנוקה. אז הגעתי למסקנה שהסיבה היחידה שאני עדיין תקועה היא כי אני לא נותנת לעצמי לגלות עולם. אני לא מסתובבת עם אנשים חדשים ותמיד נשארת באותו מעגל חברים, אני לא מנסה דברים שאף פעם לא ניסיתי, אני לא מהמרת על סיכונים, אני לא נותנת לעצמי להסחף ובא לי. אבל כמה שזה נחמד לדבר על זה, בתכלס, בסופו של יום אין לך כל כך אפשרות לעשות את כל הדברים האלו. שכאן, אחרי כל החפירה הארוכה הזו, בא התפקיד שלכם - הייתי רוצה לשמוע מה דעתכם על מצבי ואיך נראה לכם שאני אוכל לשנות אותו ולהתפתח קצת, להרגיש קצת קיימת? אני יודעת שזו שאלה גדולה, אשמח לשמוע כל סוג של דיעה. תודה רבה ויום טוב, קרן

 

[ניאו30]

לגלות עולם ../images/Emo222.gif

זה יכול להיות הרבה דברים...זה יכול להיות טיול ארוך בחו"ל...זה יכולה להיות עבודה חדשה...או חוג חדש...או תחביב חדש...או חברים חדשים...או...לגלות את העולם בתוכך(שמה שאת מחפשת בחוץ קיים בתוכך,רק שעלייך לגלות זאת בעצמך)...השאלה-מה זה בשבילך לגלות עולם? האם זה משהו שנמצא רק ברמה אחת או שזה משהו רב-ממדי?...שאלות שכדאי לחשוב עליהם...ואני לא הייתי מרגיש רע עם כל התיאורים שלך,או לא בנוח...בעיניי זה דבר טבעי שקורה בחיים,חברים באים,חברים מתחלפים...זה קשה, אבל מתגברים... הכי חשוב,בעיניי,שתהיי אותנטית ואמיתית עם עצמך.לא נראה שיותר טוב שיהיו לך חברים אבל שתרגישי איתם חנוקה או שיתחילו איתך גברים אבל לא תהני מהריקודים וכדומה...כי המפתח כאן,לדעתי, הוא את...את...תעשי את הדברים מהסיבות שלך... מהרצון החופשי(עד כמה שאפשר) שלך,ולא מסיבות של אחרים,או של "מה צריך" או של "איך זה נראה מבחוץ"...הכי חשוב,איך זה נראה מבפנים...מנקודת המבט שלך...כמובן במידה שזה לא מתבטא באנוכיות,אגואיסטיות,אדישות כלפי אחרים וכדומה...אבל גם באלו-לפעמים הם צורך הכרחי שלנו...ולכן אין בהם רק רע,או לא בהכרח רע... אה,ועוד משהו בקשר לשאלות של ההתחלה-חשוב ביותר,לדעתי,לא להשאיר אותם כשאלות תאורטיות,אלא לנסות אותם במציאות הקיימת שלך...ואם צריך לשנות-אז לשנות...לחוות את הדברים,ולא רק לחשוב עליהם...וככה קבלת ההחלטות יותר שלמה לדעתי- גם לחשוב,גם לעשות וגם להרגיש...לחיות את החיים במלואם...אפילו אם זה אומר שיש בדרך אי אילו נפילות,פגיעות או דברים אחרים שאחרים היו מגדירים כ"כשלונות" או "אי הצלחות"...בעיניי,אלו אינם קיימים,אלא אלו עוד נקודות ציון בדרך שלנו,במסע שלנו, להתפתח,לצמוח ולחיות בצורה טובה יותר,ללא שיפוט מיותר או לתת לנו ציונים על מה קורה לנו בדרך...מה שקורה הוא מה שצריך לקרות...אין דבר מקרי בחיים,שוב זה רק לדעתי הלא מחייבת...אלא אירועים שאנחנו יכולים ללמוד מהם כדי שבעתיד נהיה בני אדם יותר טובים,יותר חופשיים,יותר אמיתיים ויותר...אולי...שמחים בחלקנו.