שלום לכולן וכולם ../images/Emo39.gif
נכנסתי לשאול שאלה. להעלות בעייה בעצם, אולי להוציא מעצמי קצת. אני מרגישה די "לא שייכת" עדיין, מכמה סיבות. לא ממש משנה. נחמד מאד פה.. רק רציתי לציין. יש חום ואהבה כאן., יחד עם כל הבעיות. אני נשואה כבר קרוב לשנה. בת 25.הוא בן 27. מבחוץ, אנחנו פשוט "הזוג המושלם" כמו שאומרים (יש עדיין כאלה שלא שמעו שאין דבר כזה "מושלם") אבל קרה מקרה לאחרונה שעירער את כל הבטחון שהיה לי, לגבי האהבה בינינו. זה כל כך מסובך, שאני פשוט אתחיל וזהו. התחתנו אחרי 4 שנות חברות, כשאני מאוהבת מעל לראש. ויתרתי על המון כנראה, כי רק עכשיו אני רואה שהוא לא כל מה שחשבתי. אהבתי לעשות המון דברים, לטייל, לצאת לרקוד. על הכל ויתרתי, כדי להיות איתו. והוא ממש אוהב אותי, את זה אני יודעת. אין לי ספק. הוא גם פיתח תלות, מעין דאגנות יתר גם, עליי. הוא כל מה שבחורה יכולה לרצות - הוא לא קנאי, נותן חופש (במידה מאד מאד גבוה) הוא אוהב, אבל לפעמים הוא משעמם אותי. כן, אני יודעת שיהיו שיגידו שאני משועממת ומחפשת לעצמי סיפורים, אבל באמת. אני משתעממת. אני בכלל מרגישה שאין לי זכות לבוא אליו בטענות, אלו אפילו לא טענות. יש לי בעייה יותר מסובכת מזה. בזמן האחרון התחלתי להתעניין בנשים... ואני מתכוונת במובן הרומנטי. אני מרגישה חרא עם עצמי (סליחה על הביטוי) כי יצא לי קטע עם מישהי, שהכרתי. וזה היה כבר אחרי החתונה. וזו בגידה, לא משנה מה יגידו. אז ההרגשה היא נוראית, מכל הבחינות. ניסיתי לבחון את זה מכל הכוונים. אני נהנית איתו, אבל משהו חסר לי. אני בוכה תוך שאני כותבת את המילים פה, כי אני ממש מרגישה באין מוצא. אני מנסה להסביר פה מה קורה, ולא מצליחה. אני אוהבת אותו, את זה אני יודעת. אבל.... אני חושבת שאנחנו לא מתאימים. אני יודעת שכרגע אני לא רוצה להתגרש בכלללללללללל והוא בטח לא יעמוד בזה. בכל אופן, אני מקווה שזה עניין של זמן מה שקרה לי. חשבתי להגיד לו על כל מה שעבר עליי, אבל אין לי אומץ, ולא נראה לי שיהיה לי בזמן הקרוב. אני חושבת שחשבתי שאני מאוהבת בו כשהתחתנו, אבל אני רק אוהבת אותו ודואגת לו. רוב הזמן כיף לי איתו, וגם לא חייב להיות כיף כדי להסתדר, זה מה שיכול להעיד על זוגיות טובה. אבל זה שאני חיה בשקר, אולי ... אני לא יודעת. אני לא מתכוונת להיות עם אשה יותר בחיים. אבל אולי זה מה שמפריע לי. אני מרגישה שאני מתפזרת פה.. מצטערת .. טוב, אני מפסיקה... אני חושבת שאין צורך אפילו להגיב למה שכתבתי כאן. כי זה אולי היה בשביל עצמי, יותר מאשר כדי לקבל באמת תגובות. למרות שאני אשמח מאד לקרוא תגובות. בלי קשר: הפורום שלכם ממש נראה חם ותומך. תודה, מרגישה חופשיה לשים פה את מילותיי...
נכנסתי לשאול שאלה. להעלות בעייה בעצם, אולי להוציא מעצמי קצת. אני מרגישה די "לא שייכת" עדיין, מכמה סיבות. לא ממש משנה. נחמד מאד פה.. רק רציתי לציין. יש חום ואהבה כאן., יחד עם כל הבעיות. אני נשואה כבר קרוב לשנה. בת 25.הוא בן 27. מבחוץ, אנחנו פשוט "הזוג המושלם" כמו שאומרים (יש עדיין כאלה שלא שמעו שאין דבר כזה "מושלם") אבל קרה מקרה לאחרונה שעירער את כל הבטחון שהיה לי, לגבי האהבה בינינו. זה כל כך מסובך, שאני פשוט אתחיל וזהו. התחתנו אחרי 4 שנות חברות, כשאני מאוהבת מעל לראש. ויתרתי על המון כנראה, כי רק עכשיו אני רואה שהוא לא כל מה שחשבתי. אהבתי לעשות המון דברים, לטייל, לצאת לרקוד. על הכל ויתרתי, כדי להיות איתו. והוא ממש אוהב אותי, את זה אני יודעת. אין לי ספק. הוא גם פיתח תלות, מעין דאגנות יתר גם, עליי. הוא כל מה שבחורה יכולה לרצות - הוא לא קנאי, נותן חופש (במידה מאד מאד גבוה) הוא אוהב, אבל לפעמים הוא משעמם אותי. כן, אני יודעת שיהיו שיגידו שאני משועממת ומחפשת לעצמי סיפורים, אבל באמת. אני משתעממת. אני בכלל מרגישה שאין לי זכות לבוא אליו בטענות, אלו אפילו לא טענות. יש לי בעייה יותר מסובכת מזה. בזמן האחרון התחלתי להתעניין בנשים... ואני מתכוונת במובן הרומנטי. אני מרגישה חרא עם עצמי (סליחה על הביטוי) כי יצא לי קטע עם מישהי, שהכרתי. וזה היה כבר אחרי החתונה. וזו בגידה, לא משנה מה יגידו. אז ההרגשה היא נוראית, מכל הבחינות. ניסיתי לבחון את זה מכל הכוונים. אני נהנית איתו, אבל משהו חסר לי. אני בוכה תוך שאני כותבת את המילים פה, כי אני ממש מרגישה באין מוצא. אני מנסה להסביר פה מה קורה, ולא מצליחה. אני אוהבת אותו, את זה אני יודעת. אבל.... אני חושבת שאנחנו לא מתאימים. אני יודעת שכרגע אני לא רוצה להתגרש בכלללללללללל והוא בטח לא יעמוד בזה. בכל אופן, אני מקווה שזה עניין של זמן מה שקרה לי. חשבתי להגיד לו על כל מה שעבר עליי, אבל אין לי אומץ, ולא נראה לי שיהיה לי בזמן הקרוב. אני חושבת שחשבתי שאני מאוהבת בו כשהתחתנו, אבל אני רק אוהבת אותו ודואגת לו. רוב הזמן כיף לי איתו, וגם לא חייב להיות כיף כדי להסתדר, זה מה שיכול להעיד על זוגיות טובה. אבל זה שאני חיה בשקר, אולי ... אני לא יודעת. אני לא מתכוונת להיות עם אשה יותר בחיים. אבל אולי זה מה שמפריע לי. אני מרגישה שאני מתפזרת פה.. מצטערת .. טוב, אני מפסיקה... אני חושבת שאין צורך אפילו להגיב למה שכתבתי כאן. כי זה אולי היה בשביל עצמי, יותר מאשר כדי לקבל באמת תגובות. למרות שאני אשמח מאד לקרוא תגובות. בלי קשר: הפורום שלכם ממש נראה חם ותומך. תודה, מרגישה חופשיה לשים פה את מילותיי...
