שלום לכולן ולכולם

[ליפא העגלון]

שלום לכולן ולכולם

יו כמה שהחדר הזה התמלא (מעניין בדיוק שהפסקתי לכתוב כאן החדר התמלא) אני קופץ על האתגר שזרקו כאן לכתוב סיפור רומנטי ואשמח לרעיונות להמשך ממכן את הסיפור הייתי רוצה להקדיש לאדם יקר נפטר באופן טראגי לאילן רמון אותו למדנו להכיר ולאהוב בשבועות האחרונים.שם הסיפור יהיה "רחוקי שלי" שיר שאילן רמון אהב.

 

[ליפא העגלון]

רחוקי שלי פרק א

הודעה פרטית מהפרש האדום-"היי מה שלומך?" הודעה פרטית מהפרש האדום-"מדוע את עצובה כשבחוץ הכוכבים מחייכים והירח מחכה לחיוכך כדי להתמלאות?" הודעה פרטית מהפרש האדום-"מתגעגעת כמוני? לכף יד מלטפת למילה שיוצאת מהלב?" פנה הגבר שכינה את עצמו כפרש האדום בעוד אחת מהפניות בהודעה הפרטית לגולשת מתוך הרשימה שמצד הימין שעל מסך המחשב שלו.מאז המקרה הראשון בו פגש במישהי מהאינטרנט נדבק בו הדבר עד שלא יכל לשלוט בעצמו. הודדעה פרטית מעצובה ומתגעגעת-"שלומי טוב ותודה על המחמאות" השיבה לו אותה גולשת אנונימית כעבור כמה שניות של היסוסים מצידה בדיוק כשעמד לעבור אל גולשת אחרת שצדה את עינו.פנה אליה בתחליה כי שמה נראה לה כטרף קל."עצובה ומתגעגעת" בחרה לכנות את עצמה בחדר "שיחות אל תוך הלילה" "הפרש האדום" זה הכינויי שבחר לעצמו הפעם כמו בשמותיו הקודמים מצא שם שלא יסגיר את מטרותיו.שם שיוכל להתפרש לכמה מובנים אך יעיד על גבר רציני עם בטחון עצמי דבר שהיה מנוגד לאופיו.בצאט כמו בצאט יכול כל אחד לכנות את עצמו בשם שירצה ויכול לספר על עצמו כל אשר ייחפץ. במשך התקופה בה גלש כבר נהיה מומחה ומאומן בלכבוש את לב הגולשת שמולו.במיוחד שתירגם מילות משירי שאנסונים בצרפתית מילים שידעו לרגש. בחדר הצאט בו היו גלשו בשעה מאוחרת זו של הלילה עשרות גולשים.שניהם לא לב למילים שנזרקו בכללי של החדר היו עסוקים זה עם זו בשיחה ארוכה ומעמיקה בהודעות פרטיות. הרבה זמן לא חייכה כל כך הרבה בערב אחד ועוד ממישהו זר ואלמוני לחלוטין. תמר בת ה18 חודש לפני הגיוס לצבא מצאה באינטרנט מעט מפלט וניחומים להעסיק את ראשה באופן וירטואלי מהפרידה שלה מעידן אהבת חייה הראשונה פרידה שבאה אחרי שלוש שנות חברות בו היו כגוף אחד.שלוש שנים חלפו מאז אותו היום בו ראתה את עידן לראשונה כשזה הגיע עם מדי הצנחנים ורובה הגליל בידו אל התיכון בו למדה. "עידן נשמה שלי שמור על עצמך" מחתה ענת אימו של עידן דמעה מעינייה כשנפרדה מבנה אחרי סופשבוע של חופשה.עד עכשיו דאגה כמו כל אימא שבנה בטירונות אך עכשיו ידעה שבנה שובץ לחטיבה 35 והם אמורים לקבל גיזרה בלבנון והנה עידן הקטן שלה כבר הפך לגבר אבל בשבילה תמיד יהיה הבן הקטן.בנה היחידי שגדל ללא אב. "אימא אל תדאגי,סמכי עליי יהיה בסדר" ביקש עידן להרגיע מעט את אימו ןניגב עוד דמעה מעינייה. "אנא אלוקים שמור על גוזלי הקטן הוא כל מה שיש לי בעולם בלעדיו חיי אינם שווים" מילמלה ענת בליבה.כבר חצי שנה שהיא מתייסרת בליבה על שהסכימה לחתום על טופס ההתנדבות שלו ליחידה מובחרת רצתה שבנה יהיה קרוב אליה גם בשירות הצבאי אך רצונו לשרת את המדינה ביחידה בה שירת אביו ניצחו אותה לבסוף. "תכתוב לי,תתקשר,עידני" פלטה את המילים בקושי כשזה התרחק מעינייה ידעה שכל הימים והלילות רק תחשוב עליו על בנה יפה התואר וטוב הלב שויתר על חיי החברה למענה נמנע לצאת עם בנות וחברים וכל זאת להיות קרוב לאימו ולעזור בפרנסת הבית. עידן צעד קודם אל התיכון בו למד כבר שמונה חודשים עברו מאז טקס הסיום לבוגרי יב הפעם האחרונה בה היה בבית הספר הלך לשם לקבל את תוצאות מבחני הבגרותעליהם עמל קשה יותר מכל תלמיד אחר בשכבה כשבא ממעמד נחות מהם בעוד הוא דואג לפרנסת הבית. "אימא כואב לי הראש" התלוננה תמר בפני אימה בעוד יום בו לא רצתה ללכת לתיכון בעיר החדשה אליה עברו.תמר במין מרד נעורים לא אהבה את העיר נתניה מאז הגיעה לשם ממושב נווה הדסים הסמוכה לנתניה אחרי גירושי הוריה. "תמי,את הולכת,נקודה" הכריחה נעמה אימא של תמר את בתה ללכת לבית הספר כשהשעה הראה כבר שמונה וחצי בבוקר ואת השיעור הראשון היא פיספסה.שנתיים חלפו מאז שהורייה התגרשו והיא שאהבה את שניהם התקשתה עם הבשורה. "תמי לא רוצה לשמוע ששוב לא היית בבית הספר" אמרה נעמה ורצה אל המונית שבא לקחת אותה לעבודתה.תמר לא הבינה מדוע הוריה התגרשו זה מזו וכל זאת לאחר שכל אחד מהם מצא לו אהבה חדשה.בתחילה היה זה אביה שמצא לו בחורה צעירה ממנו בעשר שנים ולמענה נטש את המושב בהותירו אחריו חובות כבדים. אחרי שנה בה נאבקה נעמה בנושים שבאו לקבל את חובם נישאה אל אחד מהם גבר עשיר המבוגר ממנה ב15 שנה ועכשיו הם גרים בשכונת הוילות שברמת פולג. בחוסר רצון צעדה תמר אל בית הספר שמעבר לשכונת הוילות מרחק הליכה בן חמש דקות.לשיעור הראשון לא נכנסה העדיפה לשבת בחוץ בשמש האביבית והנעימה. תמר נערה יפת מראה לא התרגשה מחיזורי הבנים אחרייה הם נראו ילדותיים ולא רציניים בעינייה.יופייה כבש מיד כל בן שלמד בבית הספר אך היא התעלמה מכולם.שיערה השטני ועינייה הירוקות ידעו להפנט את כל אלו שחפצו בה.פניה הלבנות והנאות היו חלקות מפצעי הבגרות שאפיינו את בנות כיתתה שקינאו בה על גבוהה ומבנה גופה החטוב. עידן הביט על שעונו ידע שעליו למהר אל ההסעה המחכה לו ביד אליהו שבתל אביב.חיוך של אושר היה על פניו כשייצא מהמזכירות של בית הספר,את כל הבחינות עבר בהצלחה.ידע שעם תעודה כזו ימשיך אל לימודי המשפטים אחרי שיסיים את שירותו הצבאי.בשמחה דילג את 12 המדרגות שבין הקומה הראשונה לחצר בית הספר למרות תיקו הכבד והנשק שבידו. תמר הרימה את עינה מהספסל בו ישבה ממולה צעד חייל במדים שמיד שבה את ליבה לפני כמה דקות ראתה אותו לראשונה ועכשיו ראתה אותו מקרוב ומיד התאהבה בו. שרוך נעליו האדומות של עידן נפרמו והוא עצר מן הריצה אל עבר הספסל ממול כדי לקשור את נעליו וכשהרים את עיניו הבחין בה.....

 

[מיה אחת]

שלום ליפא

הרעיון שהצעתי הוא לכתוב רומן-רומנטי במשותף, כשכל אחד מחברי הפורום מוסיף פרק. עמדתי להתחיל בכתיבת האקספוזיציה, אבל מה שכתבת יכול גם הוא לשמש כפרק ראשון לרומן הרומנטי של הפורום. אם אתה רוצה בכך, ציין זאת בתגובה להודעתי. מה שכתבת יהיה הרבה יותר נוח לקריאה אם תשים רווח של שורה בין הפסקאות. שנית, כדאי לדעתי להבהיר את הקשר בין תמר לבחורה האלמונית והמלנכולית בצ´ט (הבחורה בצ´ט היא תמר ולהיפך). בגלל היעדר ריווח, התקשיתי לקרוא את הסיפור. אם תפרסם את הטקסט בשנית, הפעם עם רווחים, אני מבטיחה לעבור עליו ולתת לך בקורת יותר ממצה. בקשה נוספת: אנא שרשר את פרקי הסיפור זה לזה. כאשר אתה מקדיש לכל פרק הודעה נפרדת, אתה נמצא דוחק הודעות אחרות לאחור. ההצעה שלי היא לפתוח שרשור חדש כל חמישה פרקים, מה דעתך?

 

[ליפא העגלון]

הבמה שלך

מכיוון שאני דוגל שהנשים קודמות והן גם הרוב שנותנות פה את הטון.אני מציע לדחות בינתיים את הרומן שהתחלתי לכתוב ואשמח שתתכתבי את ההתחלה שתיכננת ובכיף כולנו נצטרף,אז הבמה שלך מאיה.בהצלחה.