שלום לכולן (יש פה מדיניות שרשורים?)

[Miss Lagotte]

שלום לכולן (יש פה מדיניות שרשורים?)

אני בהריון ראשון (שבוע 23) והמחשבה על לידה בבית נמצאת בראשי די מההתחלה. אני מפחדת מבית חולים ומאשפוז בעקבות "טראומה" שבמהלכה איבדתי את אבי ז"ל שהיה מאושפז בערוב ימיו במחלקה כירורגית מסוג ז' בבית חולים נחשב בארץ (והוא בן 50 בלבד). כרגע אני חושבת שאם אלד בבי"ח ארצה את החדר הטבעי בלניאדו,ללא אפידורל ,ביות מלא והנקה בלבד. כשבישרתי לבעלי שאני מעוניינת לעשות קורס הכנה ללידה בגישה טבעית ועם הכנה ללידה ללא התערבות הוא העווה את פניו ושאל "בלי ג'קוזי,נכון?" וזה סיכם ךמעשה את דעתו בעניין הטבעי, כל שכן לידת בית (למרות שלא העליתי בפניו את העניין, מודה באשמה) ועוד לא התחלנו לדבר על אמא שלי וחמותי

גם ככה כשאני אומרת מתחת לשפם שאפידורל הוא אנטי מוחלט אנשים מבטלים את זה בבוז.. מה את מבינה מהחיים שלך. אז מה שאני בעצם רוצה לשאול זה- איך מעבירים לסביבה/בן הזוג את הרצון הזה? ובעצם לפניהם- איך מגבשים את הרצון ללדת בבית? ובעצם הדבר הכי חשוב- לידה ראשונה, זה לא "מוקדם" מדי בשביל זה?

 

[מגיע לנו]

ברוכה הבאה ../images/Emo13.gif

לא יודעת לגבי מדיניות שרשורים, אך נראה לי שעדיין לא, כי יש פה רק שלושה דפים כמו שאת רואה, ועדיין לא התחילו להשתולל פה הבנות... לגבי שאלתך, תקראי את הקישור ששמתי לך להודעה דומה בעניין, זה נמצא עדיין בעמוד הזה, אבל בכל אופן עשיתי לך קישור, מקווה שיעבוד. אגב, סתם דעתי האישית, למה שיהיה אכפת לבעלך אם את בתוך ג'קוזי או לא? זו לידה שאת עוברת ואם זה מונע יותר כאבים והתנוחה נוחה יותר, למה שיתנגד?? אולי כדאי גם שתקראי פה עוד חומר על הנושא כדי שתוכלי להסביר לו הרבה דברים שהוא לא יודע מתוך חוסר ידע ודעה קדומה לא מבוססת. ובהצלחה!

 

[שָׂרָה]

במידה ותשמעי לעיצות נוספות

ותעשי הכל ובמקרה הגרוע אם בנזוגך ימשיך להיות אנטי תוכלי להגיד לו חד וחלק: ברכב אתה זה שנוהג, אבל כאן אני זאת שיולדת. בלידה תארגני שהוא לא יהיה שם בכלל. מבחינתו יותר טוב שתבואי עם ה'מוצר' המוכן, התינוק העטוף

. בגלל שאם הוא אנטי לכל מה שאת רוצה, זה עלול להפריע למהלך הלידה שלך, מתחים ולחצים עלולים לסבך את הלידה ללא צורך. בתקווה שבן זוגך כן יתחבר למה שתרצי אם תביאי לו חומר על לידה טבעית ורכה.. כמו החומר של ד"ר לאבויר (La Boyer)

 

[mise]

אנשים, אנשים..

מה הם מבינים? אני זוכרת שהייתי בברית משפחתית בהריון הראשון, לקראת סופו, והיו שם הרבה נשים צעירות שילדו ב - 1-3 שנים האחרונות. "את לא תעמדי בזה". "בלי אפידורל?! נראה אותך. את ישר מבקשת העברה לבי"ח". ובלידה עצמה, לא עברה שניה שחשבתי על משכך כאבים. השאלה היא אם בי"ח משמש אופציה עבור האדם או לא. אנשים לא חושבים, לא רוצים לחשוב, הם מעדיפים להתנהל ע"פ ההתניות החברתיות ושטיפות המוח שהזינו אותם מינקות מבלי לעצור ולחשוב אם זה טוב לנו או לא. מכאן גם את שומעת אותם מסתובבים ומלהגים כל מיני דברים ששמעו מהרופא/אחות/טלויזיה, משחררים כל מיני אבחנות לא מבוססות כאילו היו אמת מוחלטת שאין לערער עליה. אני מציעה לך ללמוד את הנושא היטב. אדם המשתמש בכלים ציניים/פטרוניים לפנות אליי בנושא לידת הבית, זוכה לתגובה בהתאם. "את מדברת מתוך ידע מבוסס או כי מישהו אמר לך את זה?" "אני מציעה לך לא לדבר על נושאים שאינך מבינה בהם, זה יכול להשמע מאוד חינני למי שלא מבין בנושא, אבל מי שמבין ושומע אותך - זו פשוט בדיחה". עד כאן הגישה הפייטרית. 'צטערת. כשאת כותבת ש"אנשים מבטלים את זה בבוז", זה מרתיח את דמי.

 

[שָׂרָה]

כשאמרו לי שלא אעמוד בזה בלי אפידורל

אמרתי להם שאני מפחדת ממחטים יותר מהכאבים והחמאתי להם שהם אמיצים שהם מסוגלים לעמוד ברעיון לקבל מחט בגב ולהיות משותקים מהבטן ומטה. זה השתיק אותם יופי.

 

[rnati]

../images/Emo45.gif גמני ככה

אחרי הלידה ראיתי בטלויזיה איך מכניסים את המחט של הענקית של האפידול לגב

זה נראה לי יותר מפחיד מכל ציר שהיה לי בלידה עצמה

 

[מבשלת בבטן]

גיבוש רצון ללידת בית

בכדי להחליט אם לידת בית זה בשבילך ולגבש אצלך את הרעיון את פשוט צריכה לקרוא על זה חומר. תתחילי מלקנות את הספר של אילנה שמש בנושא לידות בית. אני גם מאוד אהבתי לקרוא סיפורי לידה ביתית, הם כל כך ריגשו אותי ועשו לי טוב... השילוב של סיפורי הלידה עם הבנה של כמה זה בטוח, גיבש אצלי את הדיעה שזה מה שאני רוצה (את יכולה לקרוא סיפורי לידה במאמרי הפורום וגם באתר באופן טבעי- יש קישור אליו בקישורי הפורום). אח"כ כבר דיברתי עם מיילדות ושאלתי אותן כל מה שהיה חסר לי. חלק מהשאלות שאלתי גם בקומונה (היינו קומונה לפני שהפכנו לפורום) וזה גם עזר לי. בקיצור, תתחילי לקורא חומר וזו ההתחלה הכי טובה. לגבי לידה ראשונה בבית- זה ממש לא מוקדם, להפך, עדיף ללדת את הלידה הראשונה בבית. אני גם לפני לידה ראשונה. זה נכון שיש כמה דברים שצריך להתייחס אליהם מראש- יש על זה מאמר שלם במאמרי הפורום. לדעתי, ברגע שבעלך יראה שאת באמת חושבת על זה ובודקת את הנושא לעומק, הוא ירצה לשמוע על זה ואני מאמינה, שאם את תדעי על זה מספיק, תוכלי להעביר לו את הרצון שלך מבלי שזה ישמע ש"התחרפנת" פתאום. ואם יהיו בעיות, גם את זה ניתן לפתור. כל דבר בשעתו! קודם תראי אם את בכלל מעוניינת בזה.

 

[פלגיה]

מה שהכי חשוב זה להיות שלימה עם עצמך

אם מה שבחרת מתאים לך ואת שלימה איתו - הוא הופך להיות חלק ממהותך. זה לא "את" בנפרד ו"לידת בית" או "ללא משככי כאבים" בנפרד, אלא הכל כמיקשה אחת. לגבי אפידורל - לא צריך להכריז הכרזות. את באה בראש פתוח, תוך אימון קודם בהתמודדות עם הכאב. אם שואלים - את אומרת "נחיה ונראה". אצלי בלידה ראשונה הגעתי כבר עם פתיחה מלאה אז לא היה מה לדבר, נכנסתי ישירות ללידה. בלידה השניה ואילך אמרתי שיש לי כבר ניסיון, ואני מצליחה לעמוד בזה (אם כי בכל פעם כאבי הצירים לאחר ירידת מי השפיר מפתיעים אותי בעוצמתם).

 

[תבשיל קדרה]

לא מגבשים את הרצון ללדת בבית

לדעתי - זה משהו עמוק מהבטן. אם המניע שלך ללידת בית היא שאת לא רוצה לראות בית חולים מבפנים, את צריכה להבין מהי לידה טבעית, ומה המשמעות של ללדת בבית (על האחריות הכרוכה בכך). לידה בבית אינה "לידה (כמו שאנחנו מדמינים אותה בחברה המערבית בה אנחנו חיים אבל) ללא בית חולים" או "לידה ללא רופאים". סליחה על ה"הפחדות" והמילים הישירות. אם עוד לא הברחתי אותך, זה כנראה חשוב לך

לשאולתיך האחרות - אם את משוכנעת, זה לא בעיה להסביר לאחרים. כמו בכל נושא בו בנאדם חריג מהסביבה (לא עושה רישיון בגיל 17, הולך ללמוד מקצוע אזוטרי, לובש בגדים שונים, וכו' וכו'). לדעתי לידה ראשונה אינה "מוקדמת" מדי, להפך. למה לך החויה המפוקפקת של בית חולים?

 

[swann]

אני מתארת לעצמי שאת צודקת

כשמדובר בלידה ראשונה בבית, והרצון באמת מגיע מבפנים. במקרה שלי, הרצון הזה הגיע אחרי לידת בי"ח שלא היתה טראומטית, ובזמנו הרגשתי שלמה עם כל תהליך הלידה. ועם הזמן והקריאה בנושא ועיבוד הלידה הראשונה, הבנתי עם עצמי (נגיד שנקרא לזה "התגבשה" דרך להחלטה. דרך - כי זה עוד לא סגור) - שהלידה הבאה, ככל שזה תלוי בי, תהיה שונה וכנראה תתרחש בבית. רק אחרי העיבוד של החויה הראשונה, הרגשתי את זה קורה. התקרבתי לזה, קראתי על זה וזה לא מרתיע אותי. לפני 3 שנים (ממש לפני הלידה הראשונה), לא היה סיכוי שאני אתעניין במשהו כזה. למרות קריאת סיפורי לידות בית ולידות טבעיות בבי"ח. הטעות שלי היתה (היום אני מודה) - שמבחינתי הידיעה הכי גדולה לפני הלידה היא העובדה שאני הולכת אל הלא נודע. בגלל שזו לידה ראשונה, ואין לי מושג איך אני יולדת ואין לי שליטה על זה. זה היה המוטו שלי אז. היום אני יודעת אחרת. לא רק בגלל הלידה שעברתי (אחרת הייתי "יודעת" שאני לא יכולה בלי אפידורל. אני עוד מקווה להתבדות

), אלא בגלל שהגישה שלי השתנתה ואני יודעת שהמון תלוי בי וזה יכול להיות אחרת. וצריך להתכונן. אז אני מתכוננת... ומשהו לגבי רתיעה מבתי חולים. לא יודעת אם זו יכולה להיות ה-סיבה ללדת בבית, כי את צריכה להיות שלמה עם התהליך, לראות לידות, לקרוא עליהן, להמשך לנושא באופן טבעי ולא בגלל שיש לך דחיה מבית החולים. ובעיקר לסמוך על עצמך ועל הגוף שלך, לסמוך בעיניים עצומות על המיילדת שבחרת בלב שלם ועל כל מי שמתוכנן לתמוך בך בתהליך ובעיקר להיות שלווה עם ההחלטה.

 

[lavendula]

דעתי, למרות שלא ילדתי בבית

אבל ילדתי במרכז לידה בלניאדו. כדי לזכות בתמיכה ושיתוף פעולה מצד בעלך, צריך שקודם את תהיי שלמה עם עצמך לגבי סוג הלידה שאת רוצה. אם הכיוון שלך הוא בית, אז תעשי את ההכנה המתאימה. לצורך העניין, יש כאן נשים שילדו בבית שיוכלו לייעץ לך. ברגע שתהיי סגורה על הבחירה שלך, יהיה הרבה יותר קל לגייס את הסביבה הקרובה לצדך (בעלך ומשפחתך). אני רק יכולה לעודד אותך שהתכנית שלי השתנתה ב-180 מעלות בלידה האחרונה, בדקה ה-90 (שבוע 37), מניתוח קיסרי יזום ללידה פיזיולוגית. התלבטתי המון, אבל ברגע שהחלטתי, אף אחד לא יכל להזיז אותי מההחלטה שלי, וקיבלתי את מלוא התמיכה של בעלי כי הוא הבין שזו לא איזו גחמה אלא באמת מה שאני הכי מאמינה שמתאים לגוף שלי.