שלום לכולן! שאלה על לנלק

[לונילוני22]

שלום לכולן! שאלה על לנלק

לא הצלחתי למצוא פורום שמתמקד ספציפית בלנלק (מצאתי רק עמודי פייסבוק ומאמרים) אז אני מנסה כאן ואשמח לתובנות, הערות והארות

ההריון הראשון שלי היה תקין ונורמלי לחלוטין, עברתי את הלת"מ והרופא לא לחץ לזרז אבל אז הגיע 41+3 (יום שישי) והרופא אמר שהוא שביום שני הוא רוצה שאתאשפז ושננסה להתחיל ולקדם לידה. יום שני לפנות בוקר ירדו לי המים, מעודדת ואופטימית התארגנו בנחת וכמה שעות אח"כ נסענו לבית החולים. הרופא קפץ משימחה בטלפון והודיע לי שאלה ממש חדשות טובות על הבוקר כי הוא באמת מעדיף לא לנתח. בבית החולים בדקו מוניטור ומי שפיר- הכל מצויין. שאלו אם אני רוצה בלון אמרתי בסדר- זה היה קטסטרופה ובחיים אני לא מסכימה לזה שוב. התחילו קצת צירים בגלל הבלון, פתיחה 3. כמה שעות אח"כ הוציאו את הבלון, הצירים הפסיקו לחלוטין, עדיין פתיחה 3. נתנו זירוז לוריד, כלום. הגדילו מינון-כלום. ואחרי 17 שעות בלי צירים ובלי פתיחה, סתם הסתובבויות במסדרונות בית החולים, דופק העובר התחיל לעלות ולעלות ולעלות.... הרופא אמר שהוא מודאג ולא היה רוצה לחכות יותר והאמת שהסכמתי איתו ובכל זאת הייתי המומה מפוחדת ומבועתת וכך, בוכה, נכנסתי לקיסרי. הבן שלנו נולד במשקל 4.53 קג בריא ובלי סיבוכים, כנ"ל לגבי הניתוח שלי. בדיעבד מזל שהוא נולד בקיסרי- בגודל כזה היה יכול להיווצר נזק לשנינו בלידה ואגינאלית.... הטראומה הגדולה הייתה מזריקת הספיינל שלמרות הרדמה מקומית הרגשתי אותה טוב מאוד ולא עזרה העובדה שהמרדימה לא הצליחה להזריק אותה בשלושת הניסיונות הראשונים. בכל מקרה, היום אני 32+1 והלידה הבאה תהיה שנה ושלושה חודשים אחרי הקיסרי. הרופאה שלי מאוד מאוד תומכת בלנלק: נפגשנו, סיפרתי לה את הסיפור והיא מיד אמרה שללידה הקודמת אין בהכרח קשר ללידה הקרובה והיא יכולה להיות מאוד דומה או מאוד שונה. לכן, אלא אם אני מתעקשת, היא לא רוצה לקבוע קיסרי מראש אלא פשוט לחכות ולראות מה קורה ואיך הלידה מתחילה. שורה תחתונה היא מאמינה שבעיקרון, לידה וגינאלית עדיפה תמיד על קיסרי חוץ מכמה מקרים ספציפיים כמובן. ואחרי הנאום שלי, השאלה שלי אליכן בנות" היא בעצם יותר "פילוסופית" מרפואית אבל כמובן שאשמח לכל מחשבה, דיעה, שיתוף בניסיון עבר, עצה וכו'. ידוע לי שהרבה פעמים אחרי קיסרי חירום היולדת מרגישה שמשהו לא בסדר אצלה, שעשתה משהו לא נכון וכך גם אני הרגשתי זמן מה אבל אני כבר מזמן אחרי זה ולא מרגישה ככה יותר. באותה נשימה אני מודה שיש לי תהיות מאוד עמוקות לגבי התקדמות (יותר נכון חוסר ההתקדמות) של הלידה ההיא. רוב הסיפורים על לנלק שאני שומעת מדברים על לידה שהחלה עם צירים/ירידת מים/פתיחה /מחיקה ואז סיבוך- שמוביל לקיסרי ואחריו לנלק ששוב מתחילה בצירים/ירידת מים/פתיחה וכו' שנגמרת בלידה ואגינלית. אצלי, חוץ מירידת מים ואיזו פתיחה פיצית ולא משמעותית לא היה כלום, שום כלום. אפילו לא ציר אחד קטן לאורך כל הדרך (רק כשהבלון היה בפנים) אפילו לא עם הזירוז לתוך הווריד!!!! איך זה שהגוף לא ידע לפתח צירים, בכלל? איך זה שהוא לא הגיב בכלל לזירוז? יש לי את כל הסיבות לנסות לנלק בלידה הקרובה אבל אני חוששת שגם הפעם הצירים פשוט לא יגיעו ועם כל הכבוד לירידת מים ופתיחה 3 (ויש כבוד!) בלי צירים לידה לא יכולה להתקדם. בכלל, יותר אידיאלי להתחיל לידה עם צירים ולא עם ירידת מים שת'כלס מתחילה את הספירה המלחיצה לאחור. אפילו הרופא שלי אז אמר לי שאם לא הייתה ירידת מים, רק צירים ומוניטור תקין מבחינתו הייתי יכולה להמשיך ימים ככה. למישהי יש ניסיון עם מצב כזה? טיפים, עיצות ורעיונות ללמה הצירים פשוט סירבו להגיע ואיך לזמן אותם הפעם? תודה וסליחה על אורך ההודעה....

 

[דסי דולה צפונית]

שלום ברוכה הבאה,

אומר את דעתי באופן כללי, שתואם גם את המקרה הספציפי שלך.
אם הכל בסדר אסור אסור לגעת.
כל התערבות ברוב המקרים מובילה לעוד התערבויות, וצריך לקחת את זה בחשבון.
האם היתה סיבה לבלון? ירדו המים, המוניטור היה תקין, את אי/שה בריאה, למה לגעת..? סביר להניח שהצירים היו מגיעים כאשר היתה מוכנות. ברור שאני לא יכולה להבטיח לך אבל מה שאני כן יכולה להבטיח לך שרוב מקרי הקיסרי שאני שומעת עליהם הם בגלל התערבויות מיותרות וחוסר סבלנות, וברוב הלנלקים שאני מלווה סבלנות ואמונה בגוף זה כל מה שצריכים כדי להגיע הפעם ללידה טובה.
אז ברור שהכל יכול להיות בלידה הבאה, תני צ'אנס. גם אם הלידה תתחיל בירידת מים ועוד שום דבר לא יקרה - חכי. ארגני לעצמך אוירה נינוחה ורגועה, עם תמיכה טובה, ותני לצירים להגיע. בתנאי כמובן שהכל תקין.
ממליצה לך לקחת אומגה 3, שעוזרת להמנע מירידת מים מוקדמת. (צריך להפסיק לקחת בשבוע 37.)
מאד שמחה שיש לך תמיכה מהרופאה זה מאד חשוב ועוזר.
ועוד משהו קטן - אני רוצה להסתייג מהאמירה שלך שאם היית יולדת תינוק במשקל 4.5 וגינלית זה היה גורם לך לנזק - למה את חושבת כך? הרבה נשים יולדות תינוקות גדולים והכל בסדר. לעומת זאת ניתוח הוא לא הליך נטול סיכונים, ולכן אני ממש לא מסכימה עם האמירה הזו,
ובכל מקרה מאחלת לך לידה טובה ושמחה, ומחזיקה לך אצבעות!!!

 

[אמאשלשלושה]

מצטרפת למה שדסי אומרת

וכו כן, חשוב מאד להניח את הליד הקדמת מאחוריך ולבוא אופטימית ומלאת בטחון.הרבה פעמים
המחשבות שלנ הן בעלות השפעה על מהלך הלידה.

 

[לונילוני22]

זה גם מה שחשבתי אז...

לאורך כל ההריון הקודם הייתי בטוחה בעצמי ואופטימית. לא הייתי באופוריה או בלי קשר למציאות אבל לא היה לי ספק שאני, הגוף שלי והתינוק נדע מה לעשות, איך לעשות ומתי לעשות את זה בדיוק כמו שצריך. לא היה לי ספק. כל מיני עיצות שקיבלתי כמו "לא לפחד, להניח את החרדות בצד, לידה זה הדבר הכי טיבעי והגוף יודע איך ללדת" וכו' בכלל לא נגעו לי ואפילו עיצבנו כי לא פחדתי, לא הייתי חרדה, ידעתי שאני יודעת איך ללדת ולא ראיתי סיבה שמשהו לא יהיה כשורה. וכשירדו המים אמרתי לעצמי "את רואה?! כשהגוף והתינוק מוכנים הם מסמנים! וכן, זה בשבוע 41+, אז מה?!" אפילו כשהגעתי לבית החולים שעות אח"כ לא היה לי ספק שהצירים יתחילו עוד מעט. אבל כל הביטחון העצמי, האמון בי ובתינוק- לא עזרו בכלום וסיימנו בקיסרי חירום. לכן, הפעם, אני מרגישה וחוששת שמה שאני מרגישה/חושבת/מאמינה לא ממש רלוונטי. אולי אני טועה, ברור לי שלפחדים יש השפעה על הגוף, אבל מה עם חוסר פחדים? מה עם אמונה וביטחון? הם לא משפיעים על הגוף?.....

 

[אמאשלשלושה]

כניראה שזה היה מה שחשבת אבל עובדה שלא סמכת על הגוף וכן רצית

לזרז. בלון+פיטוצין,בדרכ אם הכל תקין ממש לא
מתחילים זרוז כמה שעות אחרי ירידת מים.
אני לא יודעת מה היה שם, אבל לפעמים זאת הדרך של התינוקות להיולד- קיסריים.
אולי זאת היתה הדרך של התינוק שלך.
ואולי אם היית פשוט מחכה בסבלנות היית יולדת כמו שתכננת.
קשה לדעת.
בכל מקרה ללידה הפעם את מגיעה יותר מנוסה. התינוק הוא אחר,
וחשוב לחזק את האמונה בו ובגוף שלך.

 

[לונילוני22]

היי דסי ותודה!

את צודקת ואת זה כבר הבנתי מזמן. אם הכל בסדר אסור להתערב. לרוב אנחנו נוטים "להאשים" את הצוות הרפואי ביצירת לחצים והתערבויות ואולי גם במקרה שלי אפשר להאשים את הצוות קצת אבל האמת היא שגם לי היה חלק גדול בעניין ההתערבות. כשירדו המים מאוד שמחתי כי חשבתי שהנה, "התחמקתי" מהזירוז המאיים עלי בשבוע 41+. לא רצתי לבית החולים, לא הייתי לחוצה- להפך. חשבתי שאם אני מגיעה לבית החולים שעות אחרי ירידת המים אני עושה בחוכמה (לעומת אלה שרצות באימה עם הטיפטוף הראשון....) והאמנתי שהצירים יגיעו מאוד בקרוב, כך גם הרופא שלי אמר בטלפון! כשהגענו לא כפו עלי כלום, רק שאלו אם אני רוצה בלון וחשבתי ש-7 שעות אחרי ירידת המים לא איכפת לי לתת קצת פוש אבל חוץ מכאבים בזמן החדרת הבלון והצירים המלאכותיים שזה יצר לא קרה כלום. שאלו אם אני רוצה פיטוצין, התלבטתי, שאלתי מה זה יעשה. האחות אמרה לי שתמיד היא מתחילה עם כמות מזערית לראות איך ואם זה משפיע כך שאין מה לצפות לאיזו מהפכה בלידה

אמרתי בסדר. ואחרי עוד שעות ושעות של כלום (סה"כ 17) הדופק של התינוק עלה ועלה ועלה וזה נגמר בקיסרי. כמובן שהיום אני תוהה אם הייתי צריכה פשוט להישאר בבית עוד.... המדריכה שלי בקורס הכנה ללידה סיפרה שגם הלידה שלה התחילה בירידת מים ואחרי הרבה שעות היא נסעה לבית החולים כיוון שלמרות שלא הייתה מוכנה לשום זירוז היא רצתה לוודא עם מוניטור שהתינוק בסדר ושהיא בסדר ושאפשר להמשיך לחכות לצירים בנחת.34 שעות אחרי ירידת המים התחילו צירים ושמונה שעות אח"כ היא ילדה!!! את חושבת שהבלון והפיטוצין היו יכולים להיות אלה שגרמו לעליה בדופק העובר? מעבר לזה, אני באמת לא חושבת ששום בית חולים יסכים לתת לי יותר מ-24 שעות מירידת מים בלי לזרז, לא שזה טוב אבל זאת המציאות. אם הלידה הקרובה תתחיל בירידת מים אני אנהג אחרת זה בטוח אבל לא הייתי רוצה לשהות בבית יותר מידי זמן בלי מוניטור, גם זה יכול ליצור לחץ ודאגה שירחיקו את הצירים מלהגיע....

 

[דסי דולה צפונית]

את ממש צודקת

שלא הרגשת נח להיות כל כך הרבה שעות עם ירידת מים בלי מוניטור,
במקרה כזה אפשר לגשת להבדק ולחזור הביתה או להתאשפז אם ממש רוצים עם ידיעה שלא מתערבים.
לפעמים ההתערבויות הקטנות האלה עוזרות להפעיל לידה, לפעמים הן לא. לפעמים הן יכולות לעייף אמא או תינוק, כמו שכנראה קרה אצלך.
עוד משהו - חשוב במקרים כאלה להמשיך לאכול משהו כל שעתיים ולשתות כדי להשאר עם כוחות, ולנוח לנוח לנוח.
ועוד משהו הכי חשוב בעולם - אין כזה דבר "יסכימו לתת לי" להשאר אחרי 24 שעות ירידת מים. לא קיים.
הצוות יכול להמליץ, לייעץ, אבל את מחליטה ויכולה להגיד "כן" או "לא תודה", ומקסימום לחתום ויתור על הליך מסויים שאת לא מעוניינת בו. הם פועלים מתוך נהלים ואינטרסים שלהם, ואת מתוך שלך. כמובן כל זה במקרה והכל בסדר וכל המדדים תקינים.

 

[פאח9]

כתבת שאף בית חולים לא יסכים ליותר מ24 שעות

כשאני הגעתי להדסה עין כרם במצב דומה, הרופא שהיה בתורנות דיבר איתי, ואמר לי שאם כל המדדים תקינים (=מים צלולים, מתחדשים, ראש מבוסס, מוניטור תקין, gbs שלילי, אין חום) - הם לא לחוצים לא על זירוז ולא על אנטיביוטיקה. אשפזו אותי ביולדות למעקב (נראה לי שזה היה בסך הכול בדיקת חום שלוש פעמים ביום). כל זמן שהכול תקין אני יכולה מבחינתו למשוך גם 48 שעות עד הלידה בלי התערבות, וממילא רוב מוחלט של הסיכויים שהלידה תתפתח עצמונית בפרק זמן כזה (הוא אמר 90%).
גם לגבי הגבול של ה48, הוא הדגיש שזה נוהל שהוא מחויב לו, לא אני. הוא מחויב לתת לי עד אז אפשרות לזירוז, אבל לי שמורה הזכות לסרב אם אני מעדיפה לחכות עוד. הוא אמר לי: אם את עם gbs ומושכת יותר מ72 שעות אחרי ירידת מים, אני אחשוב שאת מטורפת - אבל זו עדיין תהיה זכותך. אם את בלי gbs, ומסרבת לזירוז אחרי 48 שעות - לא רק שזו זכותך, אני אפילו לא אחשוב שאת מטורפת.

(ואם את מתעניינת מה קרה בפועל: רשמית הייתי מאושפזת, מעשית שוטטנו שעות בין העצים במתחם בית החולים, עם קפיצות קטנות למחלקה. הצירים התפתחו לאט לאט, יצאו להפוגה כשהייתי מותשת וזקוקה לכמה שעות שינה, חזרו באמצע הלילה בעוצמה, ו26 שעות אחרי ירידת מים ילדתי.)

<מגיבה מהחשבון של הבן שלי>

 

[לונילוני22]

סיפור מעודד ותודה על השיתוף!

היום בדיעבד אני מבינה שלא הייתי צריכה להסכים לזירוז. אף אחד לא לחץ עלי, לא הצוות הרפואי ולא אף אחד. אולי אחרי 24 הם כן היו לוחצים אבל ראשית-אין לדעת כי לא ניסיתי ושנית, גם אם היו לוחצים עדיין הייתי יכולה להגיד לא. מצחיק שכשהגעתי לבית החולים 6-7 שעות אחרי ירידת מים, רגועה ושלווה חשבתי שאני מה"לא לחוצות" וחשבתי שאני לוקחת את הזמן כמו שאני אמורה... מסתבר שהייתי קצת חסרת סבלנות, שוב, בדיעבד. תודה רבה על השיתוף וככך שאני קוראת אני מבינה שרוב רובן הגדול של הלידות שמתחילות בירידת מים מתפתחות עצמאית לצירים ופתיחה וכו' תוך 48, רובן תוך פחות זמן. לצערי אי אפשר לדעת איך הלידה הזאת תתחיל אבל לפחות למדתי משהו

 

[פאח9]

אני חייבת המון תודה לרופא ההוא

אני לא ממש מסתדרת טוב עם לחצים מהמערכת. אם הייתי נופלת על רופא אחר הלידה יכלה להיראות אחרת לגמרי.
&nbsp
ולגבי איך הלידה הזאת תתחיל - קראתי שאומגה3 מחזק קרומים ומקטין סיכוי לירידת מים מוקדמת. אז אם לא בא לך על אוטו תסריט שוב, תאכלי הרבה סלמון

&nbsp
<מגיבה מהחשבון של הבן שלי>

 

[לונילוני22]

הייתי רוצה לבקש

מניסיונכן עצות או "רעיונות" שיכולים לשפר את סיכויי ללדת רגילה אחרי הקיסרי. אני בשבוע 32+ , מנסה לשמור על תזונה תקינה כדי שהתינוק לא יהיה גדול מידי (הבן שלי נולד מאוד גדול! 4.53קג), לוקחת ויטמינים ומקפידה על שתייה מרובה ואומגה 3 להנמיך סיכויים למיעוט מי שפיר, יש לי רופאה שתומכת בלידה רגילה...מאוד הייתי רוצה לא להגיע להריון עודף כי הבנתי שזה מקטין סיכויים ללנלק אבל לא בטוחה שזה בשליטתי. מה עוד אפשר לעשות בשבועות הקרובים ובזמן הלידה עצמה?
תודה!

 

[דסי דולה צפונית]

הנה משהו שכתבתי בנושא -

לידה אחרי קיסרי

 

[אירית56]

לנלק

חשוב לבחור בית חולים תומך. כי לא בתי חולים כאלה. בנוסף יש קבוצה מעולה בפייסבוק שקשורה רק לנושא הזה.

 

[תקנה לי ורד]

כמה מילים

קודם כל, בעיני, כל לידה שנגמרת עם תינוק בריא ואמא בריאה היא לידה טובה.
גם אם זה היה עם התערבות, וגם עם ניתוח.
אז יחד עם המחשבה על מה שהיה ומה שאת רוצה שיהיה להבא, אני מציעה לך לראות את המימד החיובי.
שנית, תמיד אפשר לשאול - מה היה קורה אם - אם לא היית מסכימה לבלון, אם לא היית מסכימה לפיטוצין וכו'... אנחנו לא יודעים ולעולם לא נדע. הבחירות שלך לא היו מופרכות. הן התבססו על הצעות והמלצות של צוות רפואי. נכון שהיית יכולה לסרב, אבל כמו שקרה שהגוף שלך לא הגיב טוב גם היה יכול לקרות ההפך.
אני חושבת שאין לך מה להאשים את עצמך!!! עשית כמיטב יכולתך. הנסיבות היו כך וכך. נולד לך תינוק בריא וחמוד. אז אין מה להצטער.
אני לא כותבת את זה בקלות. היתה לי לידה לא פשוטה. ממש לא. ובכל זאת עם כל הקושי שחוויתי (ואצטרך להתמודד עם זה בקרוב ולעבד את החוויה כי אני בהריון) עדיין אני בריאה והתינוקת בריאה (היום ילדה חכמה יפיפיה) ואין לי טענות לעצמי.
&nbsp
אני לא יודעת כמה את "יכולה ללמוד" מהעבר. היתה שם חויה מאוד ספציפית. בלידה הקרובה זה יכול להיות מאוד שונה. יתכן ושוב הלידה תתחיל בירידת מים (ככה קרה לאמי 3 פעמים) יתכן שלא. יתכן שהצירים יתפתחו באופן טבעי מעצמם ויתכן שלא, יתכן שהגוף יגיב לזירוז ויתכן שלא.
נשמע לי שהרופאה שלך מאוד תומכת והגיונית. אני מציעה לך לבוא בנטיה לכיוון הלידה הטבעית ולנסות לדחות את ההתערבויות אולם לעשות זאת מתוך שיח עם הצוות הרפואי. לשאול - מה ההשלכות של לחכות עוד כך וכך זמן? של לנסות כך ולא אחרת. אני מאמינה שכאשר שואלים את השאלות הנכונות גם מקבלים אינדיקציה מהצוות מה האפשרויות.
אגב, יתכן ויהיה לך טוב לעבד את הלידה עם פסיכולוג או מיילדת או דולה - רק כדי "נקות" את רגשות האשמה והאכזבה. ולבוא נקייה ללידה החדשה.