שלום לכולן

[ענבר29]

שלום לכולן

אני עוקבת אחריכן בשקט בשקט מאז היווסדו של הפורום (מזל טוב) ועוד קודם עקבתי ולמדתי הרבה מפורום הריון ולידה למרות שעוד לא ממש רלוונטי לי. אז היום החלטתי שהגיע זמן להצטרף. קוראים לי ענבר ואני בת 28 (אוטוטו 29) ונשואה כחצי שנה. אני הולכת לחשוף פה רגשות שמציקים לי כבר כמה זמן, בתקווה שאמצא פפה קצת הבנה. להגיד לכן את האמת? אני לא ממש בטוחה שאני כבר רוצה ילדים. אני כרגע מאוד נהנית מהחיים כפי שהם, כיף לי לבד עם בעלי ואני לא בטוחה שאני מוכנה נפשית לשינוי הגדול שילד יכניס בחיים שלי. אולי זה אגואיסטי אבל זו האמת. גם ככה אני עובדת קשה ומגיעה הביתה עייפה וכ"כ נהנית מקצת זמן לבד עם הבעל אז המחשבה על ילד צרחן די מבהילה. אבל מצד שני... הגיל, הגיל... השעון הביולוגי מתקתק וזה, מה לעשות, קצת מלחיץ

וחוץ מזה בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי בוחנת את הבטן של כל הריונית שאני פוגשת, קוראת בשקיקה את פורום הריון ולידה ובכלל מתענינת בנושא. מה זה אומר? שבתת- מודע אני כבר כן רוצה? לא יודעת. בקיצור, החלטנו ביחד, בעלי ואני, שעוד שלושה חודשים אני אפסיק עם הגלולות, נחכה חודשיים "להתנקות" ואז נראה כבר מה יהיה. וכאן נכנסת בעיה נוספת- חוסר ההתלהבות של הבעל מהנושא. כן, גם אני לא מי-יודע-מה נלהבת אבל איכשהו קצת נכנסתי לקטע. הוא לעומת זאת מעדיף לא לדבר על זה כרגע כל עוד לא צריך. אני מנסה "לסחוב" אותו לבדיקות גנטיות והוא מוכן לבוא אבל שוב, בחוסר התלהבות. ואם אני לא אנדנד לא נלך לעולם. אני מבינה אותו אבל זה קצת מתסכל. אני מפחדת שבסוף נביא ילד רק כי צריך ולא כי רצינו. זהו, שפכתי. סליחה שיצא כ"כ ארוך ותודה עם קראתן עד הסוף.

 

[אפרסקה]

היי ענבר וברוכה הבאה

את בטח לא צריכה להרגיש אשמה או להרגיש רע. לרצות ילדים זה דבר מאוד אינדיבידואלי ופרטי, יש לי חברות שהתחתנו בגיל 21 ובגיל 26 הן כבר עם שני ילדים, ואני עד לפני שנה בכלל לא התקרבתי לנושא. אז כל אחת והקצב שלה. כמובן, כמו שציינתי, ישנו גם עניין הגיל. רופאים מחשיבים הריון מעל גיל 35 כהריון בעל סיכון. אין ספק שאת בגיל האידיאלי מבחינת פוריות. אבל זה גם תלוי על כמה ילדים את חושבת. כי אפשר גם לעשות ילד בגיל 3

 

[אפרסקה]

היי ענבר וברוכה הבאה

את בטח לא צריכה להרגיש אשמה או להרגיש רע. לרצות ילדים זה דבר מאוד אינדיבידואלי ופרטי, יש לי חברות שהתחתנו בגיל 21 ובגיל 26 הן כבר עם שני ילדים, ואני עד לפני שנה בכלל לא התקרבתי לנושא. אז כל אחת והקצב שלה. כמובן, כמו שציינתי, ישנו גם עניין הגיל. רופאים מחשיבים הריון מעל גיל 35 כהריון בעל סיכון. אין ספק שאת בגיל האידיאלי מבחינת פוריות. אבל זה גם תלוי על כמה ילדים את חושבת. כי אפשר גם לעשות ילד בגיל 31 וילד שני בגיל 34 ולהיות מאושרת עד הגג. כך שאם את מרגישה שאת צריכה עוד זמן, זה לא בשמיים. ואולי דווקא זו גישה נהדרת, לא תהיי בלחץ עד הכניסה להריון ולא תתייסרי כמו חלקנו כאן.. ולגבי בעלך- אני רוצה להגיד לך שגם בעלי, שמאוד רוצה ילד, מתקשה להתמודד עם האנרגיות שלי בנושא. הוא הלך לבדיקות וכו' אבל לדסקק ענייני הריונות וביוצים וכאלה זה ממש לא בשבילו. לא כולם נכנסים לקטע, חלק צריכים יותר זמן להתרגל. אני מציעה שיחה כנה מלב ללב על מנת להבין אם הבעיה היא בחוסר רצון שלו בילד, או שפשוט הוא לא ממש "נכנס" לעניין. מקווה שעזרתי.

 

[אפרסקה]

זו ההודעה הנכונה (הקודמת נקטעה)

 

[ענבר29]

תודה אפרסקה

קודם כל תודה על התשובה. אז זהו שתמיד חשבתי שאני ארצה 4 ילדים. אבל עכשיו כשלאנשים סביבי כבר יש ילדים ואני רואה כמה זה קשה אני כבר לא יודעת. וממילא לא נראה לי שכבר אספיק 4 אז זה ירד מהפרק. אבל בכל זאת 2 נראה לי מעט ואני מקווה ל-3, מה שאומר שצריך כבר עוד מעט להתחיל לעבוד... לגבי בעלי, זה לא שהוא לא רוצה ילדים אלא שגם הוא היה מעדיף לדחות את זה עוד. הוא מבין שכדאי להתחיל מתישהו אבל לא רואה צורך לדסקס את הענין כרגע. אני מקווה שהוא יכנס לענין כשבאמת יהיה צריך. בינתיים אני משתדלת לא להעלות את זה יותר מדי (חוץ מהצורך ללכת לבדיקות גנטיות)

 

[פוקית27]

ענבר ברוכה הבאה,../images/Emo140.gif

לפי דעתי זה שאת עוד לא מוכנה או לא רוצה,אינו דבר אגואיסטי ביחוד שגם בעלך עוד לא מוכן. (מי בדיוק נפגע המעניין?) בקשר לשעון המתקתק וכניסה לעניין,אמנם הריון מעל גיל 36 הוא בסיכון אבל בימינו גם בגיל 60(אם אני לא טועה)נשים יולדות ולפי נסיוני הקצר ברגע שאת בהריון קצת קשה לא להכנס לזה ובמקרה שלנו זה היה גם מצידי וגם מצד בעלי. המחשבה שאיש קטן גדל לך בבטן,היא אחת המחשבות היותר מדהימות שיש . (אלו שילדו מספרות שאי אפשר להבין מה היתה משמעות החיים לפני הילד). שיהיה

ושכאשר תרצי בכך אני מאחלת לך שהכל ילך בקלות.

 

[ענבר29]

אמאלההה... לא רוצה בגיל 60 ../images/Emo5.gif

כנראה שאת צודקת וההתרגשות תגיע עם ההריון. תודה על האיחולים.

 

[דארמה וגרג]

../images/Emo141.gifגם אני אבל....

אני הרגשתי בדיוק אותו הדבר עד לפני 3 חודשים אבל מהניסיון הראשון שכשל..(עובדה שאני פה) וכל מחזור שמגיע(לצערי) מאז אני רומה יותר אולי בגלל שזה טבע האדם לרצות את מה שקשה להשיג ובגלל שהו היה קשה להשגה להעריך אותו יותר.. לסיכום דעי שכדאי להתחיל כי אם את כמוני חושבת שביום שתירצי זה יגיע.... יש לי הפתעות לא אצל כולן זה מגיע מיד (יש בפורום בנות שמנסות כבר קרוב לשנה... אז אני לא אומרת שזה מחייב שגם אצלך זה יהיה כך... אבל קחי בחשבון גם את האופציה הזו.....

 

[ענבר29]

תאמיני לי

שאני לוקחת בחשבון את האופציה הזו. אחרת הייתי מחכה עוד אבל אני מפחדת לחכות יותר מדי כי יודעת שזה לא מגיע בהזמנה.

 

[אני מסיפור אחר]

מצטרפת לכל מילה...

גם אנחנו התחלנו כשלא בדיוק הרגשתי "מוכנה" אבל ככל שעובר הזמן כך עולה רמת המוכנות שלי (וגם הרצון

)

 

[ענבר29]

טוב לשמוע שיש עוד מישהי כמוני!

 

[m i c h a l y]

אני מצטרפת לנאמר כאן

אבל חשוב מאוד (לדעתי) ששניכם תהיו עם אותה רמת מוכנות. זה נכון מאוד שכאשר מתחילים, מנסים, מתאכזבים מהמחזור ובסוף נקלטים פתאום המוכנות עולה ועולה, אבל בכ"ז. חשוב שתבהירי לבעלך שיעצור ויחשוב עם עצמו על כל זה. העיצה שלי מגיעה מתוך נסיון. גם אצלנו הרצון לילדים לא הגיע "ביחד". אחד הצדדים היה מוכן קודם, ובשל התאום הגדול ביננו - השני פשוט שיתף פעולה. אחרי כמה ימים של שיחות פתאום הבנו שאנחנו בכלל לא באותו המקום. עוד חודש של שיחות מעמיקות ביחד ולחוד הובילו אותנו אל תחילת הנסיונות. עכשיו, כששנינו כבר רוצים וזה לא כ"כ הולך אז זה כמובן מגביר את הרצון והמוכנות, אבל זה גם סוג של מבחן ואני באמת חושבת שאם האחד היה יותר בעניין מהשני אז המבחן הזה היה הרבה יותר קשה. אני בת 27, ונושא הגיל אצלי לא כ"כ משחק תפקיד. אני באמת ובתמים חושבת שלתפקיד ההורות צריך להגיע עם רמת בשלות פנימית מסוימת, שאינה קשורה לגיל. בכל אופן, מאחלת לך ולבעלך המון המון הצלחה ואושר. מקווה לראות אותך בין שירשורי הפורום (ולזמן קצר...) מיכל.

 

[מתי תורי]

אצלנו זו תמיד אני הייתי ועדיין זו

שדוחפת לענין (רק לעדכון: הריון ראשון נאלצנו לבצע לידה מוקדמת בחודש חמישי, בשני נולדה נסיכה מדהימה , בשלישי בן פעיל וכעת.....רק שייקלט) בקיצור אני זו שרוצה, שמחשבת, שמתכננת. על הכול אני מודיעה ומסבירה, אבל זה תמיד ביוזמתי. כמובן שהבעלול לא מביע התנגדות, והוא שותף לכל הבדיקות, ואחר כך לטיפול בילדים. והוא עושה את זה נהדר. אבל ההחלטות על ההריונות הם שלי. וכעת שהחלטתי להרחיב את המשפחה לשלושה ילדים, זו שוב אני. למרות שתמיד אמרתי שאני ארצה עוד אחד. והוא זה שהעלה לבוידם את כל הציוד שמור בקרטונים. כך שזה לא משהו חדש בשבילו, זה תמיד היה ברקע.וגם ככה הוא תמיד עושה מה שאני רוצה. בכול אופן להיות הורה, זה אמנם מתחיל לתכנן ולרצות את ההריון, אבל זה אף פעם לא נגמר, לפחות ההריון הוא הדרגתי כך שיש זמן להפנים את ההתרחשות ולהתרגל בהדרגה. גם כשהתינוק נולד הוא (בד"כ) ישן שעות רבות ונותן להורים זמן לעכל את התופעה החדשה. אי אפשר לצפות איך להיות הורים עד שלא נתקלים בסיטואציות השונות שכל אחת מהן מצריכה תגובה אחרת. אבל בזכות ההדרגתיות, יש זמן להבשיל ולהתפתח.

 

[Gill Gallad]

ב-ד-י-ו-ק אותו דבר אצלי

עד לפני כמה חודשים לא הייתי להוטה לילד וגם הגיל לא הטריד אותי בכלל. החצי השני אף הוא היה די אדיש בנושא ובאופן כללי לא היתה אוירה של רצון לילד בביתנו הקט. ה-כ-ל השתנה מקצה אל קצה כשנכנסתי להריון (די לא מתוכנן). ברגע שידענו שיש לנו עובר בבטן, ויכולתי לחוש בשינויים בגופי, ההתלהבות וההתרגשות באה מאליה. פתאום הגישה של שנינו עברה ממש מהפיכה. אחרי ההפלה היה לנו ברור שילד הפך להיות הדבר החשוב ביותר על סדר יומנו ובמבט לאחור אני לא מצליחה להבין איך היחסתי לזה בכזה שוויון נפש קודם לכן.

 

[פּוֹנְג]

אוסיף כמה דברים למרות שאני לא יכולה

להזדהות עם מצבך (אבל זה לא אומר שאני לא יכולה להבין

) אני לא יודעת מתי מרגישים מוכנים ובשלים להריון. תמיד ילד והריון יעשו שינוי אדיר בחיי הזוג ואף פעם אי אפשר להיות מוכן לזה. רצון לעומת זאת זה משהו אחר. אני חושבת שאם את קוראת בשקיקה את פורום הריון - אז כן, הרצון שלך הוא כנראה כבר לא כל כך בתת מודע

אבל אין לי מושג איך משכנעים את הבעל... צריך להבין איתו אם הוא רוצה באמת ורק לא מתעניין, או שלא רוצה. (אבל אז אם הוא לא רוצה אז יש בעייה) אגב, את לא צריכה לסחוב את הבעל לבדיקות גנטיות, תעשי אותן את, לרוב הבדיקות לא צריך שניים... אם יתגלה (חס וחלילה) אצלך משהו אז תגררי אותו. בשלב זה נגמרו לי העיצות, אז רק אוסיף ברוכה הבאה לפורום

 

[ענבר29]

תודה לכולכן

כיף שמצאתי מקום שבו יכולתי לחלוק את רגשותי וזכיתי להבנה ולתשובות אינטיליגנטיות. ברשותכן אני אמשיך "להסתובב" פה קצת למרות שאנחנו עוד לא ממש מנסים אלא רק מתכננים להתחיל בקרוב.

 

[טלונת]

היי ענבר

קודם כל, את צריכה להחליט לעצמך אם את רוצה כרגע ילדים או לא. וזה ממש בסדר להחליט שעדיין לא. אני אוטוטו בת 32 ורק לפני כמה חודשים התחלנו לנסות להיכנס להריון. אני לא חושבת שזה מאוחר מדי ובטח לא בגילך. אני יודעת מחברות שילדים זה דבר קשה וצריך להיות מוכנים אליו כמה שיותר. לגבי בעלך, אל תדאגי זה עשוי להסתדר. עד לפני 3 חודשים בעלי אמנם רצה ילדים, אבל פחד מזה נורא ורצה שנשתמש באמצעי מניעה. פתאום (וזה קרה ממש פתאום, ביום אחד) הוא התחיל לרצות מאוד והיום הוא רוצה לא פחות ממני. אל תלחצי, תחכי, זה עוד יגיע והוא ירגיש בשל. גם את לא ממש בטוחה שאת רוצה עכשיו, אז אולי תחכי עוד קצת (כמה חודשים) עד שהוא (ואולי גם את) יהיה בשל יותר