שלום לכולן...

[o s h r]

שלום לכולן...

לפני ארבעה שבועות נולדה דניאל הנסיכה. ההריון עבר נהדר עד החודשיים האחרונים שהיו מאוד קשים. הלידה היתה טראומה שעם כל יום שחולף אני שוכחת עוד חלק קטן ממנה. אני לא חושבת שאני בדיכאון אבל אני קצת מדוכדכת, אני מרגישה שניפסקו לי החיים. אני כל היום סביב דניאל, לבד, כי בעלי בעבודה, הוא גם לא קם בלילה כי מן הסתם בבוקר הוא צריך לקום לעבוד. אני סחוטה, פיסית ונפשית. אני בחורה עצמאית שאוהבת לעשות דברים. בתקופת ההריון למדתי עבדתי ופעמיים בשבוע עזרתי לילד בחינוך מיוחד. אני אוהבת את דניאל מאוד. עם כל יום שעובר אני אוהבת אותה יותר ומרגישה אשמה שבמקום לשמוח אני עסוקה באובדן העצמאות שלי.אל תכעסו רק רציתי לשתף. מצ"ב תמונה של היפה שלי.

 

[Dimaya]

ברוכה הבאה ל-../images/Emo82.gif שלנו!

כאן המקום, בו את לא צריכה להתנצל על התחושות שלך ועל הרגשות שלך. אולי תופתעי לשמוע, אבל הרבה מאוד נשים מרגישות כמוך לאחר לידה - זו אחת הסיבות שזה פורום של "נשים לאחר לידה", ולא "אמהות". בטוחה שתמצאי כאן אוזן קשבת וכתף תומכת. ברוכה הבאה! נ.ב. נסיכה מקסימה יש לך. גם לנו יש תמונה, בה מוצץ בוא בערך בגודל של הפרצוף (אותו מוצץ, דרך אגב).

 

[h i l a l]

ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

 

[אפרת12]

ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

מקוה שתיהני איתנו

 

[tookish]

מזל טוב להולדת האפונית המתוקה

תקחי בחשבון שבהתחלה הכול קצת המום ולא ברור הכול משתפר וכל מצב הוא זמני בלבד. היא תגדל קצת יהיה לך יותר קל להבין מה בדיוק היא רוצה ותעשו המון כיף ביחד. נכון שאיבדת מהעצמאות שלך אבל קיבלת משהו כל כך יפה וטהור שימלא את החיים שלך בכזה אושר חדש וכיף. ברוכה הבאה.

 

[yaelia]

ברוכה הבאה

איזה מתוקונת דניאל. אין שום מקום להרגיש אשמה. מן הסתם עם דניאל נולדו המון רגשות חדשים שאותם את לומדת עכשיו וחווה בפעם הראשונה. אובדן העצמאות וההרגשה שהכל סובב סביב הפצפונת ולך אין מקום היא הרגשה שהרבה אמהות מרגישות (אני זוכרת אותה טוב מאוד). לומדים לפנות מקום לעצמך, מדברים עם הבעל ומסבירים לו את המצב, היא גם הבת שלו ואמנם הוא עובד אבל הוא עדיין שותף לגידולה. וכמובן המלצת ההמלצות לצאת כמה שיותר מהבית, לארוז אותה במנשא או בעגלה ולצאת להסתובב. לראות אנשים, לנשום אויר, לקבוע עם חברות בבית קפה.

 

[חושחושה]

../images/Emo24.gifברוכה הבאה, אילמלא הפורום

הז, אני חושבת שהייתי גוררת דיכאון שאחרי לידה......עד עצם היום הזה! ואני כבר שנתיים וחצי אחרי. שבי איתנו פה כמה שיותר, יש פה בנות, אמהות מקסימות, תומכות וחמות. מרשים לך לכתוב כל מה שאת מרגישה, בכל שעה משעות היום. מקווה שתהני.

 

[חושחושה]

והז= כמובן הזה.

 

[daldan]

כל כך מוכר ../images/Emo24.gif

השינויים שאנחנו עוברות עם הלידה יכולים להיות כל כך קיצוניים, שברור שבתוך תוכך תרגישי תסכול על זה. זה הדבר הכי נורמלי שעובר עליך ואל תרגישי רע בגלל זה, התחושות האלה הם חלק מהתהליך שאת עוברת ותראי שעם הזמן (וזה יכול לקחת די זמן) החיים שלך יתחילו להתארגן מחדש ותמצאי שוב את מקומך שלך בתוך הבאלאגן הזה שנוצר. ובנתיים? בנתיים תצאי מהבית, תפגשי חברות. קחי מנשא וצאי לטייל לנשום אויר. ספרי לנו מאיפה את ותשתלבי במפגשים היזומים או הספונטניים שנעשים כאן ותראי שאת לא לבד.

 

[ח ת ו ל ה פרסית]

ברוכה הבאה!!!../images/Emo140.gifאני מאוד מזדהה

עם מה שכתבת, את מזכירה לי אותי לפני כמה חודשים. יכולה לעודד אותך בכמה דברים: 1. חיי השתפרו פלאים ברגע שחזרתי לעבוד (כשנועם היה בן 5 חודשים בערך). אני לא יודעת מה האופציות שלך מבחינת עבודה אבל בשבילי לחזרה לעבודה יש ערך בכמה רמות, זה נותן לי זמן עם עצמי וזמן עם חברת מבוגרים. זה נותן לי למקד את רגשות האשם במשהו יותר הגיוני ... זה הכי מתסכל בעולם להרגיש שאת עם התינוק כל היום אבל סובלת. הרבה יותר הגיוני להאשים את עצמך שאת הולכת ומשאירה אותו, ואחרי זה בערב זה הרבה יותר נחמד פתאום לבלות איתו זמן ביחד. 2. התינוקות הופכים להיות הרבה יותר כייפיים ומגניבים בסביבות גיל חצי שנה, חותמת על זה.