p e a c h i t
New member
שלום לכולן
מקווה שאוכל להצטרף לפורום המקסים הזה (נראה לי שחנופה תמיד עובדת) אני פיץ' בת 32 גרה באנגליה, שבוע 15 הריון ראשון. עוקבת אחרי הפורום הזה כבר חצי שנה (כן, כן - הרבה לפני שנכנסתי להריון) וידעתי שלידה פעילה זו הלידה שלי. ניסיתי למכור את הרעיון שלי לידת בית לבעלי, ולא כל כך הלך לי, הוא שותף איתי לפחדים מבתי חולים, אבל זה נראה לו טו מאץ'. אז צעדנו ונרשמנו יד ביד למרכז לידה הקרוב (מאוד) למקום מגורינו. אין לי מילה רעה על המקום, הוא נקי (שזה חריג כאן), רגוע, קטן ואינטימי ונראה שהם מאוד בראש שלי. אני לא ממש שלמה עם זה - הייתי רוצה ללדת בבית אבל אם בעלי מפחד מזה אני מפחדת שזה יחליש אותי. עד לכאן ב"למה כנראה לא תהיה לידת בית" אבל זו לא הסיבה שאזרתי אומץ לכתוב כאן. הסיבה היא שכולן מנסות להפחיד אותי! המשפטים שחוזרים על עצמם "את לא יודעת מה זה", "חכי חכי את תצטערי" "מה תעשי אם תרצי אפידורל?" וזה שאני הכי אוהבת - "לא חווית צירים, אין לך מושג כמה זה נורא". זה מקומם אותי שמנסים לערער לי על החלטה כל כך אישית - אבל אין לי מה לענות. נכון, אני לא יודעת מה זה צירים ואני לא יודעת מה זה או מה יהיה. אני בטוחה בגוף שלי ובעוצמות שלי להתמודד עם מה שיבוא וזה גם מה שאני עונה. אבל כל התשובות שלי נענות בחיוך מרחם ... "טוב... אם ככה את רוצה.." יש איזו עיצה? תשובה מנצחת? האמת - גם סתם אמפטיה תתקבל בברכה
תודה למי ששרדה את כל הנאום
מקווה שאוכל להצטרף לפורום המקסים הזה (נראה לי שחנופה תמיד עובדת) אני פיץ' בת 32 גרה באנגליה, שבוע 15 הריון ראשון. עוקבת אחרי הפורום הזה כבר חצי שנה (כן, כן - הרבה לפני שנכנסתי להריון) וידעתי שלידה פעילה זו הלידה שלי. ניסיתי למכור את הרעיון שלי לידת בית לבעלי, ולא כל כך הלך לי, הוא שותף איתי לפחדים מבתי חולים, אבל זה נראה לו טו מאץ'. אז צעדנו ונרשמנו יד ביד למרכז לידה הקרוב (מאוד) למקום מגורינו. אין לי מילה רעה על המקום, הוא נקי (שזה חריג כאן), רגוע, קטן ואינטימי ונראה שהם מאוד בראש שלי. אני לא ממש שלמה עם זה - הייתי רוצה ללדת בבית אבל אם בעלי מפחד מזה אני מפחדת שזה יחליש אותי. עד לכאן ב"למה כנראה לא תהיה לידת בית" אבל זו לא הסיבה שאזרתי אומץ לכתוב כאן. הסיבה היא שכולן מנסות להפחיד אותי! המשפטים שחוזרים על עצמם "את לא יודעת מה זה", "חכי חכי את תצטערי" "מה תעשי אם תרצי אפידורל?" וזה שאני הכי אוהבת - "לא חווית צירים, אין לך מושג כמה זה נורא". זה מקומם אותי שמנסים לערער לי על החלטה כל כך אישית - אבל אין לי מה לענות. נכון, אני לא יודעת מה זה צירים ואני לא יודעת מה זה או מה יהיה. אני בטוחה בגוף שלי ובעוצמות שלי להתמודד עם מה שיבוא וזה גם מה שאני עונה. אבל כל התשובות שלי נענות בחיוך מרחם ... "טוב... אם ככה את רוצה.." יש איזו עיצה? תשובה מנצחת? האמת - גם סתם אמפטיה תתקבל בברכה
