שלום לכולן!

[danaziv]

שלום לכולן!

הי! אני חדשה בפורום.עברתי גרידה לפני ארבעה ימים. הייתי בשבוע 10 ולצערי הרב לא היה דופק. אשמח לקבל תגובות ממי שעברה מקרה דומה או מכל אחת אחרת.

 

[פילה סגולה]

שלום גם לך

אני מצטערת מאוד לשמוע על מה שקרה לך. לי היה מקרה שונה, סיימתי הריון בגרידא בגלל הדבקות במחלה (תוכלי לקרוא על כך פרטים בהודעותי הקודמות). איך את מרגישה עכשיו? איך עוברים הימים ואיך הלילות? מה היה הההריון הזה עבורך? האם זה הריון ראשון? אשמח אם תשתפי, פילה סגולה

 

[danaziv]

הריון ראשון

כן, זה היה הריון ראשון ואני חושבת שזו הטראומה הכי חזקה שחוויתי. נישאנו לפני שבעה חודשים ושנינו הרגשנו מאוד בשלים לילד. נקלטתי מאוד מהר והכל היה כ"כ מושלם,ממש אופוריה,עד ש... זה התנפץ בפרצוף כמה שזה היה בהתחלה זה כ"כ כואב כי מהרגע שידעתי שאני בהריון הייתי כ"כ מאושרת,חשבתי שאין ברת מזל ממני בע-ו-ל-ם, כאילו אני האישה הראשונה עלי אדמות שנכנסה להריון. מאז הגרידה אני הרבה יותר מחוזקת, לא פחות כואבת אבל יותר רציונאלית וזאת בזכות כמה אנשים : קודם כל בעלי המדהים-

שאני לא יודעת איך הייתי עוברת את התקופה האחרונה בלעדיו. ההורים היו פשוט מדהימים כ"כ תומכים וכמובן שתי חברות מאוד טובות שלי שעברו בדיוק את אותו הסרט אחת לפני שלושה שבועות והשניה לפני שנה והיום יש לה בת מדהימה. וחוץ מזה חזרתי לעבודה (אני מורה) ואני חושבת שזו הייתה עבורי התרופה הכי טובה כי אין כמו להגיע בבוקר אחרי 5 ימי העדרות ולקבל את החיבוקים והחום שלהם (כיתה ב´). ו... תמיד מסיקים מסקנות קדימה, אני מאמינה שבהריון הבא אנחנו ממש נתאפק ולא נפרסם מההתחלה (נכון שתמיד יכולות להיות בעיות, בכל שלב), אבל לפחות לעבור את הארבעה החודשים הראשונים (עד שממש רואים) כי אני חושבת שהעובדה שהייתי צריכה לספר לכל מי שידע שאני בהריון את הסיפור מאוד היקשתה עליי, לשמוע את כל הספקולציות של כל העולם ואת כל השאלות המטומטמות של אנשים חסרי טקט כמו :"קיימתם יחסי מין בחודשים הראשונים,בפעם הבאה תמנעו מזה" וכו´. האם אתן חושבות שצריך לספר או לחכות עם הידיעה המשמחת?

 

[תמי ס]

משתתפת בצערך דנה, ולשאלתך:

מאד משתתפת בצערך דנה, ומקווה בשבילך שהפעם הבאה (לאחר שתתאוששי פיסית ונפשית) תסתיים בצורה טובה כשאת חובקת בזרועותייך תינוק/ת בריא/ה. אף פעם לא יודעים מה עדיף, לספר או לא לספר. הרבה פעמים ההריון נופל בתחילתו, או שלא מתפתח דופק. דברים אלה קורים בדרך כלל עד השבוע השמיני של ההריון ובמקרים מועטים, גם עד השבוע ה- 12 להריון. אך זה לא מסתכם רק בזה לצערנו. הריונות פוסקים גם בשלבים מאוחרים יותר. כשאני עברתי את השבוע ה- 12 הרגשתי "הכי בטוחה בעולם" בהריוני, לאט לאט סיפרנו למספר חברים קרובים. בשבוע ה- 13/14 סיפרנו גם למשפחה הקרובה, וכולם כל כך שמחו איתנו. ואז, בשבוע ה- 15 בסריקת המערכות, הסתבר לנו שעדיף לא להמשיך את ההריון הזה, ונאלצנו להביאו אל סיומו (עד שאושרו ההליכים הייתי כבר בשבוע ה- 16). מלבד הקושי האישי שלנו להתמודד עם הסיוט, היה קשה מאד לספר זאת גם לאנשים שכבר ידעו על ההריון. אך מאידך, את עוברת טראומה נפשית כל כך קשה בזמן הפלה, שאין שום אפשרות לעבור זאת לבד. חייבים את התמיכה של האנשים הקרובים, חייבים כתף לבכות עליה, וחיבוק להתפרק בתוכו. וצריך גם אנשים שימשכו אותך מעלה חזרה מתוך התהום שאת שוקעת ושוקעת בה. אז אין לי תשובה חד-משמעית אם לספר או לא לספר. נראה לי שאני, כשיגיע הזמן, אסתיר זאת עד לאחר הסקירה הראשונה לפחות, ואם יקרה הגרוע מכל ואאלץ להפסיק שוב הריון, אבחר למי לספר, ביודעי מי יוכל להעניק לי את התמיכה המירבית.

 

[karen01]

אובדן התמימות

שלום דנה וברוכה הבאה למקום העצוב הזה, אין תשובה אחת חכמה לשאלה שלך, כי כמו שכתבה לך תמי וכמו שאני חוויתי, גם בשבועות מאוחרים יותר זה יכול לקרות, וגם שמעתי על עוברים שמתו ברחם בחודש תשיעי. אבל אני כן בעד לחכות עם ההודעות עד הסקירה הראשונה (אם אפשר), זה בכל זאת מקיף את רוב הבעיות. לגבי השטויות שאנשים מעזים להגיד לך כשאת מרוסקת - עזבי, הם לא מתקרבים אפילו להבין מה קורה איתך, ולא מדמיינים כמה המשפטים האלה מרגיזים ומיותרים. הכי חשוב שלא תאמיני להם - מירב הסיכויים שההריון שלך הסתיים כך בלי סיבה שניתן לדעת עליה, וגם אם היית נזירה מושלמת זה היה קורה, וזו בודאי לא אשמתך (מעניין איזה סיבה אינטיליגנטית הם היו מוצאים למומים שהיו אצלי...) שתהיה לך החלמה טובה ומהירה, קרן.

 

[תמי ס]

קרן,כבר אמרתי לך כמה אני אוהבת אותך

 

[זוהרה מצליחה החודש]

דנה יקרה

כל כך מבינה אותך. גם אני איבדתי את הריוני הראשון שהיה לאחר טיפולים מפרכים בשבוע 10, קצת לפני שמרגישים בטוחים עם ההריון. קחי לך תקופה להתאבל על הכאב שקיים, חבקי את האיש שלך ותבכו את זה החוצה. אני הריתי שלושה חודשים אחרי שוב, ולצערי גם ההריון השני הסתיים באופן טרגי (מום שהתגלה בסקירת מערכות). כאן העצב שלך וכאבך יקבלו תמיכה ומשוב שיעזרו לך להתגבר ולהמשיך הלאה. הפצע תמיד יישאר, אבל הוא יגליד ואת תמשיכי. מחזקת אותך ברגעים הלא קלים שאת עוברת. אני כאן בשבילך זוהרה

 

[nava21]

מזדהה

דנה יקרה אני עברתי סיפור ממש זהה לשלך גם הריון ראשון, גם היקלטות מהירה וגם "אובדן תמימות" כפי שמישהי פה כינתה זאת ואני מסכימה איתה. בתור אחת שתמיד חשבה שהכל בראש ומי שקשה לה להיכנס להריון זה בגלל שככה היא חושבת ואם רק תחשוב חיובי... וכשנקלטתי בנסיון הראשון חשבתי לעצמי הנה הוכחתי את טענתי ואז... בקיצור דנה אני בכל זאת מאמינה עדיין שיש מקום לחשיבה חיובית גם אחרי התערבות הגורל ומתנחמת המון בעובדה שאני לא לבד, דבר שפורום זה מוכיח לצערי יום יום, מתנחמת גם בעובדה שנקלטתי מהר כמוך שזה סימן טוב לעתיד וחולמת על הפעם הבאה. בקשר להסקת מסקנות אופרטיביות מהחוויה- אז גם אני כמוך החלטתי בפעם הבאה לא לספר עד לסקירה המוקדמת וגם לא ללכת לרופא לפני השבוע ה-9 שזה השבוע שזה קרה, (בשבוע ה-6 ראו דופק ושחזרתי ב-9 כבר לא), ועוד מסקנה אחת מאוד חשובה לא ללכת לאף בדיקה לבד! משום שאין נורא מלשמוע ידיעה כזו לבד אצל רופא לא אמפתי. מה עוד נותר דנה, לשלוח לך

גדול ולקוות לטוב בפעם הבאה. בהצלחה לכולנו. נאוה

 

[קטיה 007]

שלום לך!!!

אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב. אני עברתי לידה מוקדמת לפני 4 חודשים וחצי. בתחילת ההריון החלטנו שאנו לא מספרים לאף אחד רק אחרי שבוע 15 (מכיוון שלפני כן הפלתי בשבוע 13) ואכן עמדנו בכך לא סיפרנו לאיש זה היה הסוד שלי ושל בן זוגי סוד שכל כך אהבנו ומי שחשד ושאל מיד ביטלנו את חשדו ואז.... זה הגיע שבוע 23 צירים מוקדמים ו... זהו נגמר קשה היה להתמודד ורק היום אני חוזרת לעצמי (למרות שאישי טוען שאני עדיין מרחפת) והכל תודות לבן זוגי ,חברותיי ומשפחתי. נכון קשה להתמודד בלספר לכולם ובמקרה שלי - אני עובדת עם בני נוער בישוב כפרי - ההתמודדות איתם הייתה קשה אבל חייבים להמשיך ..ולנסות ואכן אמונה חיובית תצליח.... ולפעם הבאה אני יודעת שאני לא אשמור את זה בסוד ואספר לכל מי שירצה כי אולי ההכחשה היא זו.... מאחלת לך רק טוב ומוסרת

ובפעם הבאה את כבר תרגישי איך לנהוג... קטיה