אני הייתי הכי מבולבלת בארץ דווקא לפני השחרור אבל ברגע בו המפקדת שלי אמרה לי- ביי אביטל ביי ביי וביי עופי מפה כבר את בחפש"ש הרגשתי האדם המאושר עלי אדמות והיה לי טוב ואפילו מצוין מהרגע בו כף רגלי הקטנטנה דרכה בביתי הקט והחמים וההרגשה לא חלפה... אז מה? להתחיל לצפות לכאפה?
