שלום לכל הנמצאים.
אני בדרך כלל לא כותב פה, אבל חשבתי על תאוריה (יש אנשים חסרי דמיון שאולי יכנו אותה קונספירציה.אבל לא איכפת לי שיקראו לי פרנואיד, כל עוד יסבירו לי למה.) והייתי שמח לשמוע מה אתם חושבים על כך. ראשית עלי להבהיר שאני קורא מדי פעם עיתונים כמו 'בשבע', כך שאני נוטה לחוסר אמון כלפי כל מיני מהלכים במדינה. קודם כל, צריך לשים לב לעובדה (לפחות לפי דעתי) שלממשלת אולמרט לא היה סיכוי להתקיים עוד לפני הבחירות. מפלגה נטולת אידאולוגיה, עם עריקים מהליכוד ואולמרט שהוקפץ באופן מוזר לראש המפלגה. למרות התוצאות המדהימות בסקרים בעיתונות (לא האמנתי בהם לרגע, ובאופן צפוי המנדטים ירדו בעשרים בערך) לא נראה היה שלמפלגה עם עבר שכולל את עמונה יש סיכוי להבחר. אבל הבלתי יאומן (שוב, לפי דעתי) קרה והיא נבחרה. הדבר הבא שקרה זה מלחמת לבנון. ההססנות בהתחלה, התכנון הכושל והסיום הצולע היו אמורים להעיף את אולמרט ביחד עם פרץ וחלוץ. אבל הממשלה התעלמה ממאחת המילואימניקים, והמשיכה הלאה. אחרי זמן רב יחסית הוחלט להקים דווקא וועדת חקירה ממשלתית ולא ממלכתית (אין לי מושג מה ההבדל) והסכנה לקדימה שככה מעט. היו כמה שרטנו על כך שאולמרט ממנה את שופטיו, אבל בגלל שהם היו מ'הימין הסהרורי' התעלמו מהם. ההמשך היה מלא בשערוריות שאת רובן אני לא זוכר בדיוק (פליטת הפה של אולמרט על הגרעין הישראלי, המשפט של רמון וכו'). כך שלפי נקודת המבט שלי עצם המציאות של קדימה בשלטון הוא לא הגיוני, כך שאפשר לתלות את זה או בתקשורת אוהדת או בספינים. ואז הגיע דו"ח הביניים. אחרי שהוועדה הודיעה שהיא לא תכלול המלצות אישיות, ואחרי מאבק קצר עם בג"ץ בנוגע למועד פרסות הדו"ח, פורסם דו"ח הביניים שכלל 29 פעמים את השורש כשל. (אני בספק אם יותר מקומץ אנשים באמת קרא את הדו"ח וספר את זה). אבל אחרי הכל זה רק דו"ח ביניים, והיה תת-סעיף שציין שמי שכשל צריך לתקן, כך שכל המפלגות שהבטיחו נאמנה לפרוש אם התוצאות יהיו כאלה נשארו בממשלה. ליברמן פרש לאחר זמן מה, אבל חוץ מזה לא היו שום תנודות מיוחדות. התוצאה האמיתי היחידה שיצאה מזה היא שרמת האמון של הציבור בדו"ח הסופי עלתה, וגברו הקריאות לאולמרט לכבד את החלטות הדו"ח הסופי. בינתיים הרוויחה הממשלה עוד כמה חודשים. ואז קרה דבר מעניין. הדו"ח הסופי התפרסם (זמן רב אחרי המלחמה, כשאנשים נרגעו וכבר הספיקו לחזור לשיגרה) והפלא ופלא- הוא היה הרבה פחות נוקשה מהצפוי. ואז הגיעה התוצאה המעניינת- אולמרט אכן כיבד את הדו"ח, ונשאר בשילטון. מה שהצגתי כאן מציג מהלך מעניין שביצע אולמרט. כשיש שערוריה הוא משהה את גזר הדין ומתעלם מהגל החזק שעלול לשטוף אותו, וממנה שופט שבתחילה לא זוכה לאמון. אחר כך השופט נותן רמזים לכך שהוא יקלקל לאולמרט הכל, וכן הוא זוכה לאמון המתנגדים של אולמרט. יותר מכך, המתנגדים נסמכים כל כולם על אותו שופט, ומחכים בסבלנות לגזר הדין בשביל לרכז אז את המאמצים להפלתו. בסוף, כאשר השופט מזכה את אולמרט ומכשיר את מעשיו, הקרקע מתחת לרגליהם של המתנגדים נשמטת ואולמרט ממשיך. בנוסף לכך, הוא מבצע מהלכים שנויים מאוד במחלוקת באיבחה אחת, ואז התקשורת מדווחת על זה בדרך אגב. למשל- שחרור מאות מחבלים. אני לא נכנס כרגע לשאלה אם זה מוצדק, אבל בעיני זו שערוריה שהוא עשה את זה בלי שום בעיה. אני טוען שכאן יש תהליך מכוון של אולמרט, או יועצי התקשורת שלו. ויש לי הוכחה זה שזה חוזר על עצמו. בוועידת הנשיאים המנופחת אולמרט נשא נאום פוסט ציוני על הקמת מדינה פלשתינית, ולעומתו בוש נושא נאום על זכות האבות של היהודים על ארץ ישראל שלא היה מבייש את אנשי הקונגרס הציוני. נוצר מצב שבו אולמרט מצהיר על מדיניות 'מעשית' ו'מפוכחת' עם 'מחרים כואבים', תוך שהוא מכריז בפתטיות שהיא תזכה לרוב בכנסת, ולעומתו בוש נתפס בתור אוהב ישראל. כל מי שאיכפת לו צועק בזעם על אולמרט, כך שבהמשך כשהוא יחזור על הטענות הוא ישמע כמו תקליט חוזר ויתפס בתור מתנגד כרוני של אולמרט. כך שמי שמוגדר 'מרכז' מקבל במרירות את התוכנית של אולמרט, תוך שהוא מעודד את עצמו עם בוש. ועכשיו גם בוש מכריז על חזון 'שתי מדינות לשני עמים', ויוצא שמי שנסמך מורלית על בוש נופל לקרשים בדכדוך ובעייפות, ואולמרט ממשיך כאילו קיבל לכך לגיטימציה. מה דעתכם? מפחיד? הזוי? מרתק כמו חלוק אבן אפור? טוב, אם נרדמתם על המקלדת אתם פטורים מלהגיב. לא, לא תודה, אני לא מעוניין להתאשפז במחלקת חולי נפש בבית החולים מנגו.
אני בדרך כלל לא כותב פה, אבל חשבתי על תאוריה (יש אנשים חסרי דמיון שאולי יכנו אותה קונספירציה.אבל לא איכפת לי שיקראו לי פרנואיד, כל עוד יסבירו לי למה.) והייתי שמח לשמוע מה אתם חושבים על כך. ראשית עלי להבהיר שאני קורא מדי פעם עיתונים כמו 'בשבע', כך שאני נוטה לחוסר אמון כלפי כל מיני מהלכים במדינה. קודם כל, צריך לשים לב לעובדה (לפחות לפי דעתי) שלממשלת אולמרט לא היה סיכוי להתקיים עוד לפני הבחירות. מפלגה נטולת אידאולוגיה, עם עריקים מהליכוד ואולמרט שהוקפץ באופן מוזר לראש המפלגה. למרות התוצאות המדהימות בסקרים בעיתונות (לא האמנתי בהם לרגע, ובאופן צפוי המנדטים ירדו בעשרים בערך) לא נראה היה שלמפלגה עם עבר שכולל את עמונה יש סיכוי להבחר. אבל הבלתי יאומן (שוב, לפי דעתי) קרה והיא נבחרה. הדבר הבא שקרה זה מלחמת לבנון. ההססנות בהתחלה, התכנון הכושל והסיום הצולע היו אמורים להעיף את אולמרט ביחד עם פרץ וחלוץ. אבל הממשלה התעלמה ממאחת המילואימניקים, והמשיכה הלאה. אחרי זמן רב יחסית הוחלט להקים דווקא וועדת חקירה ממשלתית ולא ממלכתית (אין לי מושג מה ההבדל) והסכנה לקדימה שככה מעט. היו כמה שרטנו על כך שאולמרט ממנה את שופטיו, אבל בגלל שהם היו מ'הימין הסהרורי' התעלמו מהם. ההמשך היה מלא בשערוריות שאת רובן אני לא זוכר בדיוק (פליטת הפה של אולמרט על הגרעין הישראלי, המשפט של רמון וכו'). כך שלפי נקודת המבט שלי עצם המציאות של קדימה בשלטון הוא לא הגיוני, כך שאפשר לתלות את זה או בתקשורת אוהדת או בספינים. ואז הגיע דו"ח הביניים. אחרי שהוועדה הודיעה שהיא לא תכלול המלצות אישיות, ואחרי מאבק קצר עם בג"ץ בנוגע למועד פרסות הדו"ח, פורסם דו"ח הביניים שכלל 29 פעמים את השורש כשל. (אני בספק אם יותר מקומץ אנשים באמת קרא את הדו"ח וספר את זה). אבל אחרי הכל זה רק דו"ח ביניים, והיה תת-סעיף שציין שמי שכשל צריך לתקן, כך שכל המפלגות שהבטיחו נאמנה לפרוש אם התוצאות יהיו כאלה נשארו בממשלה. ליברמן פרש לאחר זמן מה, אבל חוץ מזה לא היו שום תנודות מיוחדות. התוצאה האמיתי היחידה שיצאה מזה היא שרמת האמון של הציבור בדו"ח הסופי עלתה, וגברו הקריאות לאולמרט לכבד את החלטות הדו"ח הסופי. בינתיים הרוויחה הממשלה עוד כמה חודשים. ואז קרה דבר מעניין. הדו"ח הסופי התפרסם (זמן רב אחרי המלחמה, כשאנשים נרגעו וכבר הספיקו לחזור לשיגרה) והפלא ופלא- הוא היה הרבה פחות נוקשה מהצפוי. ואז הגיעה התוצאה המעניינת- אולמרט אכן כיבד את הדו"ח, ונשאר בשילטון. מה שהצגתי כאן מציג מהלך מעניין שביצע אולמרט. כשיש שערוריה הוא משהה את גזר הדין ומתעלם מהגל החזק שעלול לשטוף אותו, וממנה שופט שבתחילה לא זוכה לאמון. אחר כך השופט נותן רמזים לכך שהוא יקלקל לאולמרט הכל, וכן הוא זוכה לאמון המתנגדים של אולמרט. יותר מכך, המתנגדים נסמכים כל כולם על אותו שופט, ומחכים בסבלנות לגזר הדין בשביל לרכז אז את המאמצים להפלתו. בסוף, כאשר השופט מזכה את אולמרט ומכשיר את מעשיו, הקרקע מתחת לרגליהם של המתנגדים נשמטת ואולמרט ממשיך. בנוסף לכך, הוא מבצע מהלכים שנויים מאוד במחלוקת באיבחה אחת, ואז התקשורת מדווחת על זה בדרך אגב. למשל- שחרור מאות מחבלים. אני לא נכנס כרגע לשאלה אם זה מוצדק, אבל בעיני זו שערוריה שהוא עשה את זה בלי שום בעיה. אני טוען שכאן יש תהליך מכוון של אולמרט, או יועצי התקשורת שלו. ויש לי הוכחה זה שזה חוזר על עצמו. בוועידת הנשיאים המנופחת אולמרט נשא נאום פוסט ציוני על הקמת מדינה פלשתינית, ולעומתו בוש נושא נאום על זכות האבות של היהודים על ארץ ישראל שלא היה מבייש את אנשי הקונגרס הציוני. נוצר מצב שבו אולמרט מצהיר על מדיניות 'מעשית' ו'מפוכחת' עם 'מחרים כואבים', תוך שהוא מכריז בפתטיות שהיא תזכה לרוב בכנסת, ולעומתו בוש נתפס בתור אוהב ישראל. כל מי שאיכפת לו צועק בזעם על אולמרט, כך שבהמשך כשהוא יחזור על הטענות הוא ישמע כמו תקליט חוזר ויתפס בתור מתנגד כרוני של אולמרט. כך שמי שמוגדר 'מרכז' מקבל במרירות את התוכנית של אולמרט, תוך שהוא מעודד את עצמו עם בוש. ועכשיו גם בוש מכריז על חזון 'שתי מדינות לשני עמים', ויוצא שמי שנסמך מורלית על בוש נופל לקרשים בדכדוך ובעייפות, ואולמרט ממשיך כאילו קיבל לכך לגיטימציה. מה דעתכם? מפחיד? הזוי? מרתק כמו חלוק אבן אפור? טוב, אם נרדמתם על המקלדת אתם פטורים מלהגיב. לא, לא תודה, אני לא מעוניין להתאשפז במחלקת חולי נפש בבית החולים מנגו.