שלום לכל חברי הפורום!
אני חדשה כאן, ומקווה ליהנות בפורום. אז ככה: ההורים שלי נפרדו כשהייתי ממש תינוקת והתגרשו כעבור יותר משלוש שנים בגירושין מכוערים, גם אז הייתי בת פחות מארבע, ככה שאני לא זוכרת שום דבר מכל זה. מבין אלה שמכירים את הסיפור המשפחתי שלי יש כאלה שמבינים את הקושי ואת ההתמודדות עם המצב, אבל יש גם לא מעט (חלקם אפילו מהמשפחה המורחבת) שממה שאני קולטת מהם, הם לא מבינים שהקשיים לא נגמרים אחרי מתן הגט. הם משדרים לי משהו כמו: "נכון שההורים שלך התגרשו, אבל מבחינתך הם כאילו לא התגרשו מעולם". נכון שהתקופה של הגירושין עצמם קשה מאוד, אבל גם אח"כ לא חסרים דברים להתמודד איתם, חלקם מאפיינים דווקא כאלה שהוריהם התגרשו בגיל צעיר, והגישה של אותם אנשים מוטעית מאוד, למרות שאני בטוחה שהם לא מתכוונים לפגוע או לזלזל במה שעובר עליי, אלא פשוט לא מבינים או לא מודעים לצד הזה של החיים כבת להורים גרושים. זה גם מה שאני בדרך כלל אומרת לעצמי כשאני נתקלת במשפטים עם רמזים מעין אלה, אבל זה בכל זאת מתסכל במידת מה. גם אתם מכירים את התחושה הזאת? מה אתם עושים כשזה קורה לכם?
אני חדשה כאן, ומקווה ליהנות בפורום. אז ככה: ההורים שלי נפרדו כשהייתי ממש תינוקת והתגרשו כעבור יותר משלוש שנים בגירושין מכוערים, גם אז הייתי בת פחות מארבע, ככה שאני לא זוכרת שום דבר מכל זה. מבין אלה שמכירים את הסיפור המשפחתי שלי יש כאלה שמבינים את הקושי ואת ההתמודדות עם המצב, אבל יש גם לא מעט (חלקם אפילו מהמשפחה המורחבת) שממה שאני קולטת מהם, הם לא מבינים שהקשיים לא נגמרים אחרי מתן הגט. הם משדרים לי משהו כמו: "נכון שההורים שלך התגרשו, אבל מבחינתך הם כאילו לא התגרשו מעולם". נכון שהתקופה של הגירושין עצמם קשה מאוד, אבל גם אח"כ לא חסרים דברים להתמודד איתם, חלקם מאפיינים דווקא כאלה שהוריהם התגרשו בגיל צעיר, והגישה של אותם אנשים מוטעית מאוד, למרות שאני בטוחה שהם לא מתכוונים לפגוע או לזלזל במה שעובר עליי, אלא פשוט לא מבינים או לא מודעים לצד הזה של החיים כבת להורים גרושים. זה גם מה שאני בדרך כלל אומרת לעצמי כשאני נתקלת במשפטים עם רמזים מעין אלה, אבל זה בכל זאת מתסכל במידת מה. גם אתם מכירים את התחושה הזאת? מה אתם עושים כשזה קורה לכם?
