שלום לכל חברי הפורום

[mico24]

שלום לכל חברי הפורום

איזה כיף שמצאתי את הפורום הזה ! תוך יומיים עברתי כמעט על כולו, וזה כל כל שיפר לי את מצב הרוח ואת ההרגשה הכללית ! תדעו לכם שאתם מחזקים ונותנים תקווה לאנשים שנמצאים על סף יאוש! יש פה מספר אנשים, שראויים לכל המחמאות שבעולם על אומץ הלב, ההתמדה והנחישות, לי אישית אתם מהווים דוגמא לחיקוי ואני מקווה ליישם לפחות חלק ממה שקראתי כאן. הייתי רוצה להעלות את הנושא של הביטחון העצמי. לפי דעתי ההבדל בין אדם "מגמגם" ל"לא מגמגם" הוא בנפש. אף פעם לא הצלחתי להבין איך אנשים שמגמגמים יכולים לחיות חיים מלאים ולא לחסוך מעצמם שום דבר, לא להרגיש נחותים, לא לחוש פחד משתק בכל דבר שקשור לדיבור. שמתי לב שאין בפורום הזה אנשים כאלה, כיוון שהם חיים בשלום עם הגמגום שלהם ולא מייחסים לו חשיבות.הם לא רואים בזה שום בעיה. וברגע שאתה לא מייחס לזה חשיבות, הסובבים אותך ינהגו באותה הדרך. השאלה הגדולה היא איך להעלות את הביטחון העצמי, שנפל לקרשים אחרי שנות גמגום רבות, אחרי שנים של "קיום" ולא "חיים", אחרי שבמודע שמת את עצמך בצד החיים, כי פחדת להחשף, להתמוד, ואתה עדיין עושה את זה בכל הזדמנות. אחרי שמנעת מעצמך התנסויות כה רבות וחשובות בחיים ואתה עדיין עושה את זה. אחרי שבאופן מודע ושיטתי לא מימשת את הפוטנציאל העצום הגלום בך. איך מתמודדים עם זה? איך שמים את זה בצד ויוצאים לדרך חדשה ואופטימית ? איך רוכשים ביטחון עצמי ? מאיפה לשאוב את הכוחות האלה ?

 

[mfi123]

תראה..

אני מנסה עכשיו להתמקד בשיטה אחת כדי שתוך כמה זמן כבר יהיה לי יותר קל לדבר בלי לגמגם.. אני מקווה שזה יעזור. בסך הכל זה תלוי גם במידת הגמגום, כי ברור שלמישהו שמגמגם פחות יותר קל לו. דבר נוסף תנסה לא לתפוס מכל אחד משהו, אז גם תלחץ פחות והביטחון העצמי עולה.. אני זוכר פעם, שכל פעם שדיברתי עם מישהו התחלתי ישר להלחץ ולגמגם, ועכשיו זה בא לי הרבה יותר בקלות. בקיצור אל תלחץ מכל דבר ותנסה ליישם באופן תמידי את השיטות שלמדת (אם למדת) איך לשפר את מצב הגמגום, ואז הביטחון העצמי יעלה.

 

[omadawn]

זה פשוט עניין של זמן, כנראה

כשמתבגרים, מתחילים להבין שאין ממש טעם למנוע מעצמך את הכיף שבחיים. זה היה תהליך די ארוך (ובלתי מורגש מבחינתי), אבל עם הזמן הפכתי מנער מופנם ושתקן כרוני ל..נער קצת יותר בוגר

שחי חיים מלאים בתחום הרומנטי, החברתי, המשפחתי והמקצועי. הפסקתי מזמן ליחס כל חשיבות ל"מה אחרים חושבים עלי", ותוך כדי גם הבנתי שאנשים (בוגרים לפחות) לא מייחסים כל חשיבות לגמגום ולא שופטים אותי לפי קצב הדיבור. אני יודע מה אני שווה, וכך גם אנשים חדשים שאני פוגש. הם פשוט לומדים (אחדים מיד, לאחרים לוקח קצת זמן) שגמגום אינו קשור לרמת משכל או לכושר מחשבתי כלשהו. במקביל, העלאת הביטחון העצמי גם משפיעה לטובה. נכון להיום, אני מצטער שלא הבנתי את זה מוקדם יותר, והייתי חוסך לעצמי שנים של פחדים מיותרים וחששות לא מבוססות. במקביל, אני עדיין מצטער על כך שדברים רבים נמנעו ממני. יכולתי להיות הרבה יותר ממה שאני היום, אני (בלי להשוויץ) מוכשר בתחומים רבים. אבל מה לעשות, והגימגום גרם לי לפחד ולהשאר קצת מאחור. היום אני משתדל לשקם את חיי ולנסות למצות מהם את המירב.

 

[בתיה של פעם]

הי , אתה צודק מאוד , אני שמה לב

שכמעט וכל המגמגמים מוכשרים מאוד, דבר שמתסכל יותר כי ישנן מניעות להגשים מאווים שרוצים. דבריך נגעו לליבי , גם אני התעוררתי בגיל מאוחר יחסית (20-22 ) , ויש לי מין כעס עצמי על הפיספוסים בעיקר החברתיים כי הבטחון שלי היה נמוךךךךךךךךךךךךךךךךךך. כיום אני אדם בוגר (37) ובאמת המלצתי להגיע למסקנות כמה שיותר מוקדם , פשוט חבל. אבל . . . למרות הכל , אין ספק שהגמגום הוא מכשול

 

[בתיה של פעם]

כמעט כל חברי הפורום , ואני בינהם

עברו את המשבר שאתה מדבר עליו בענין בטחון העצמי , כל אחד עבר זאת בגיל ובמצב שונה אך אף אחד לא דילג עליו והגיע לשלווה הנוכחית בקלות זה מצריך המון המון עבודה והיא כדאית , אך היא אף פעם לא נגמרת ויש לשאוף ליותר בהצלחה בתיה

 

[mico24]

תודה על התגובות

אני הגעתי למסקנה הזאת די מזמן, אך העיניין הוא שזה לא מספיק. במקרה שלי לא יעזור "לקפוץ למים". אני קופץ מדי פעם והטבילה היא נוראית. מה זה נוראית,לא איכפת לי לגמגם, איכפת לי להעביר את המסר, הרי זאת מטרת הדיבור. ובזה אני לא מצליח. אני שייך למגמגמים "מלידה". עברתי כל מיני סוגים של של גמגום, אך בשנים האחרונות המצב "התייצב" פחות או יותר. העיניין הוא שפיתחתי עד כדי כך פחד מדיבור, שאני לא מסוגל לדבר כשאני מבטא את כל המילים בשלמותם. כל מה שיוצא מפי, כל הברה, כל צליל, יוצא בכוח. צורת הדיבור היחידה, בה אני יכול לתקשר, זה דיבור מהיר ביותר, כשאני מבטא משפט כמו מילה, בנשימה אחת, תוך כדי דילוג על הברות וחלקי מילים. כמובן שלאנשים קשה מאוד להבין אותי, אך אני מקריב את זה למען "השטף". הבעיה היא שזה לא תמיד עובד. זה דורש המון אנרגיה, ריכוז, שלא תמיד ישנם, וברגע שאני נופל, זה כל הדרך למטה. לא עוזר להרגע (אצלי זה להיפך).. לנסות לדבר לאט.. כלום. הפחד הפיסי/נפשי הוא עד כדי כך עמוק, שאני לא מסוגל להוציא הברה מהפה, בטח לא משהו שהסובבים אותי יוכלו להבין. אני נתקע בכל מילה ואני לא מגמגם, אני פשוט לא מסוגל להוציא את המילה. אותו כנ"ל גם ברוב המכריע של המצבים החברתיים, מצבים מלחיצים כאלה ואחרים, מצבים בהם אני צריך לדבר ל-2 או יותר אנשים. כך שההבנה שככה זה לא יכול להמשך לא מובילה אותי לשום מקום. אני מנסה עם כל האופטימיות ועם כל הכוח רצון ועם כל שאריות הביטחון העצמי החבוט שלי, וזה פשוט לא עוזר. כך שהגעתי לאיזשהו מפנה. זה לא יכול להמשך ככה. זה לא חיים. למען האמת לא הייתי בהרבה טיפולים בחיי, גם מהסיבה שלא אבחנו אותי כמגמגם. אני לא מגמגם, אני פשוט לא מסוגל להוציא את המילים! אני לא יכול לדבר! הטיפולים שכן עברתי היו פסיכולוגיים (במילה אחת-חרטה). כל הבעיות הפסיכולוגיות שלי נובעות מהדבר הזה. הטיפול האחרון אצל קלינאי תקשורת שאני זוכר היה בגיל 12 (היום אני בן 24). מיותר לציין מה היו תוצאותיו וחשיבותן כעת. הייתי רוצה לקבל תגובה, המלצות על סוגי טיפול אצל קלינאי תקשורת (הבנתי שזה הדבר היחיד שעובד). מה דעתכם על מאות קלינאי תקשורת שיש חוץ ממספר שמות שהוזכרו כאן, פרטיים, בבתי חולים, קופות חולים וכו'.

 

[light blue]

אני באמת חושב

שקלינאי תקשורת יכול לקדם אותך. מצטער שאין לי פתרונות אחרים, שלא דורשים עזרה חיצונית. חלק מהאנשים יכולים לעשות זאת בעצמם אבל ברור שלא כולם. לגבי סוג הטיפול אצל קלינאי - אם תלך תצטרכו להחליט ביחד. אם אתה רוצה המלצה על מישהו במרכז אתה מוזמן לכתוב לי

 

[shuky63]

אם יש לך המלצה מנסיון אישי על קלינא

תקשורת,למה שלא תרשום אותה בפורום עבור כל המשתתפים.את מספר הטלפון אסור לרשום כאן אבל את זה אפשר למצוא בספר הטלפונים.אני לא מתכוון שתרשום רק שם אלא במה הוא עזר לך ובמה הוא שונה מקלינאים אחרים שהיית אצלם בטיפול.

 

[light blue]

באמת למה לא

הקלינאי שטיפל בי הוא עופר אמיר, הוא אחד הידועים בארץ אז יכול להיות ששמעת עליו. אני בניגוד לבל, לא יכול להגיד שרק אצלו תוכל לראות תוצאות, וזאת מפני שלא לכל אחד מתאים כל סוג של טיפול. לי למשל, לא מתאים בשום אופן ללמוד לדבר מחדש, הברה אחרי הברה, כמו שבל מתארת, ובגלל זה לא רציתי ללכת לטיפול שכזה. אבל גם טיפול אחר, בין אם אצל עופר אמיר ובין אם אצל מטפל אחר, הוא לא טיפול קסם, הוא מצריך הרבה עבודה, גם על הצד הנפשי, וההצלחה לא מובטחת, וגם היא ברב המקרים חלקית (אבל זה מאוד משנה אם זה החלק הגדול או הקטן). בכלל, אם תתחיל טיפול תראה שהרבה מאוד זה לא הגמגום עצמו, אלא כמה חשיבות אתה מייחס לגמגום, וכמה אתה נותן לו לעצור אותך - אבל זה כבר לדיון אחר

 

[b e ll]

מקבלת, באמת לא לכל אחד מתאים כל

סוג של טיפול. רק לשרלטנים אני מתכוונת, טופלתי בעבר ע"י כל כך הרבה שרלטנים שרק המחשבה עליהם מעבירה בי צמרמורת. הצד הנפשי של הגימגום "מטופל" מעצמו ברגע שהדיבור שוטף יותר. ראיתי זאת אצל יותר מאשר מגמגם אחד וגם על עצמי, ברגע שהדיבור שוטף - הביטחון עולה והיכולת לעמוד על שלך וגם ההעזה לעמוד במצבי דיבור שונים עולה. מאידך, ההתייחסות לגימגום והחשיבות שאדם מייחס לגימגום הוא חלק ממכלול האישיות שלו. יש לי הרגשה שכל נסיון לטיפול ולהתמודדות טוב יותר מחוסר האונים וקבלת המעצורים שהגימגום כופה. ברגע שאדם מוכן להתמודד ולהלחם בשדים הפנימיים שלו הוא גם מביא עצמו למצב טוב יותר.

 

[omadawn]

שלום שוקי (שאלה ובקשה)

דרך הפורום הזה נחשפתי בפעם הראשונה לנושא של אמצעים אלקטרוניים לשיפור "השטף" (או איך שאתם מכנים זאת). רציתי לדעת היכן בארץ ניתן להתנסות בשימוש בהם, לסיפוק הסקרנות.. הבנתי שקיים מכשיר כזה אצלך (או אצל מישהו אחר?) - האם הוא מיועד להדגמה, או שמא הוא מכשיר פרטי של מישהו? תודה, בני

 

[shuky63]

יש ברשותי מכשיר כזה,אומנם מיושן ומס

ומסורבל מעט יחסית לחדישים אבל פועל על אותו עיקרון של השהיה ושינוי תדר. אני נותן את המכשיר לנסיון למי שרוצה כדי לבדוק האם הוא בכלל עוזר לאותו אדם כיוון שהמכשירים החדישים עולים המון(בין 4000 ל7000 שקל לפי מה ששמעתי).כרגע מישהו ביקש אותו ממני ואשמח להודיע לך כשאקבל אותו חזרה.

 

[omadawn]

../images/Emo51.gif

 

[b e ll]

מיקו, אני יכולה לספר לך מה עזר לי

אני יכולה לספר לך מה היה מצבי לפני 16 שנים ומה מצבי כעת... בקיצור אני יכולה להמשיך ולדבר עד מחר בבוקר ולא לסיים. העניין הוא מה אתה רוצה לעשות, עד כמה אתה רוצה שינוי. גימגום הוא כמו השמנה, אפשר להסתתר מאחורי זה ואפשר גם עם ולמרות להצליח והכל תלוי בך וביכולת שלך לא לוותר. מה שעזר לי היה הקורס האינטנסיבי בהדסה, למדתי שם לדבר נכון הברה אחרי הברה לאט לאט, להשתמש במשימות כמו התחלה רכה שהיא מאוד חשובה לתחילת מילה ולא לדלג על מילים או הברות. להאיט מאוד את קצב הדיבור כדי שאפשר יהיה להשתמש במשימות בצורה מבוקרת. למדתי לנשום נשימה מלאה וסרעפתית כדי לא להגיע למצב של דיבור בחוסר אויר. למדתי שם בעיקר שאני יכולה לדבר בצורה יפה, מעוררת כבוד. אח"כ תירגלתי המון, כי אני רציתי, כי לא יכולתי לאבד את זה. אני זוכרת את השיחה הראשונה שניהלתי עם איזה מרצה שלי בטכניון כשחזרתי ללמוד (הקורס נערך באוגוסט), הוא לא הכיר אותי לפני זה והייתי צריכה לבקש ממנו חומר בנושא מסויים והדרכה. אני דיברתי והוא הניד בראשו בהסכמה - עבורי זה היה כמו חלום - עד אז כל פעם שדיברתי בן שיחי היה מקמט את מצחו כדי לנסות להבין אותי והמבט שהיה עולה בעיניו גמר אותי כל פעם מחדש. בשיחה הזו הגימגום בכלל לא היה צד - רק אני והנושא. המבט בעיני המרצה ההוא זכור לי עד היום כאחד הדברים שהביאו למפנה בצורת המחשבה שלי. להעביר את המסר שלי, לקבל מהצד השני מבטי הערכה על נושאי הדיבור שלי, להיות מוערכת בגללי ולא דרך מסך הגימגום. פשוט לא יכולתי לאבד את זה ולכן תרגלתי המון. זו היתה דרכי. אם תרצה עוד פרטים על הקורס תפנה אלי דרך תיבת המסרים שלי. מנסיוני ומנסיונם של אחרים בקורס בהדסה היחיד בעל "קבלות".