שלום לכל חובבי "חומריו האפלים"!
אמממ אז ככה, קוראים לי רועי, אני מאי שם בדרום בדיוק היום סיימתי את הטרילוגיה ונכנסתי לזה ממש חזק אז אממ, קצת משלי אני מניח שכולכם שמתם לב שבספר "משקפת הענבר" בתחילת כל פרק יש ציטוט שמצביע בצורה זו או אחרת על הרעיון המרכזי של אותו פרק.... ובאותה מידה, בפרק האחרון "הגן הבוטני" אין ציטוט אלא ציור המסמל את זה... ובכן, כשסיימתי לקרוא פשוט עף לי משפט לראש שפשוט התלבש על הפרק, המשפט הוא "ואת תוגתו של הלב הכורע, יד כל במנוחה תמשש" מתוך ספר שירי מאת רחל, ובכן, המשפט הזה מתאר מישהי שיש לה משהו מאוד כבד על הלב, משהו כואב ונוגה, וכולם יודעים על זה... וזה משהו פרטי אבל היא מספרת את זה, אני חושב שזה כואב לבנאדם לספר על משהו כל כך כואב... ואם יש משהו שיכול לקרוע בנאדם זה געגוע, ובגלל זה חשבתי שזה יתאים.. מה דעתכם? הגעגוע, הוא זה שמוביל אותי לדבר הבא שרציתי להראות לכם, מצאתי את זה באינטרנט... ההבטחה האחרונה של ליירה לויל שקרעה גם אותי מבפנים, היא ההבטחה שבכל שנה ביום הכי ארוך של הקיץ (21 ביוני) בשעה 12 בצהרים היא תלך לגן הבוטני של אוקספורד ותשב על הספסל, "כשמרחק חיתוך סכין ביניהם", ואממ נו טוב, רציתי לראות את המקום, אז חיפשתי וזה מה שמצאתי (אגב, צריך quick player בשביל לראות את זה...): http://www.chem.ox.ac.uk/oxfordtour/botanicgardens/tour.html# היא אמורה לשבת בכיכר... רואים את הכיכר בבירור... תלחצו על האדם הלבן שם, ועכשיו... תראו משהו יותר מוזר... אם תסובבו את התמונה 180 מעלות תראו אישה בלונדינית יושבת לבדה על הספסל רוכנת אל משהו בצהרי היום.. חחחח אז אמממ זהו לבינתיים, אשמח לתגובות!
אמממ אז ככה, קוראים לי רועי, אני מאי שם בדרום בדיוק היום סיימתי את הטרילוגיה ונכנסתי לזה ממש חזק אז אממ, קצת משלי אני מניח שכולכם שמתם לב שבספר "משקפת הענבר" בתחילת כל פרק יש ציטוט שמצביע בצורה זו או אחרת על הרעיון המרכזי של אותו פרק.... ובאותה מידה, בפרק האחרון "הגן הבוטני" אין ציטוט אלא ציור המסמל את זה... ובכן, כשסיימתי לקרוא פשוט עף לי משפט לראש שפשוט התלבש על הפרק, המשפט הוא "ואת תוגתו של הלב הכורע, יד כל במנוחה תמשש" מתוך ספר שירי מאת רחל, ובכן, המשפט הזה מתאר מישהי שיש לה משהו מאוד כבד על הלב, משהו כואב ונוגה, וכולם יודעים על זה... וזה משהו פרטי אבל היא מספרת את זה, אני חושב שזה כואב לבנאדם לספר על משהו כל כך כואב... ואם יש משהו שיכול לקרוע בנאדם זה געגוע, ובגלל זה חשבתי שזה יתאים.. מה דעתכם? הגעגוע, הוא זה שמוביל אותי לדבר הבא שרציתי להראות לכם, מצאתי את זה באינטרנט... ההבטחה האחרונה של ליירה לויל שקרעה גם אותי מבפנים, היא ההבטחה שבכל שנה ביום הכי ארוך של הקיץ (21 ביוני) בשעה 12 בצהרים היא תלך לגן הבוטני של אוקספורד ותשב על הספסל, "כשמרחק חיתוך סכין ביניהם", ואממ נו טוב, רציתי לראות את המקום, אז חיפשתי וזה מה שמצאתי (אגב, צריך quick player בשביל לראות את זה...): http://www.chem.ox.ac.uk/oxfordtour/botanicgardens/tour.html# היא אמורה לשבת בכיכר... רואים את הכיכר בבירור... תלחצו על האדם הלבן שם, ועכשיו... תראו משהו יותר מוזר... אם תסובבו את התמונה 180 מעלות תראו אישה בלונדינית יושבת לבדה על הספסל רוכנת אל משהו בצהרי היום.. חחחח אז אמממ זהו לבינתיים, אשמח לתגובות!
