שלום לכם - בקשר לבעלי

[אשה מודאגת10]

שלום לכם - בקשר לבעלי

בעלי בן שבעים. כבר לפני כמה שנים הוא זכר מה שהוא רצה והתאים את הזכרונות לרצון שלו ולכבוד שלו. בהמשך התחיל לשכוח דברים ושמות. בזמן האחרון הוא מתעורר בלילה ומתנהג כאילו יום. וגם אומר דברים הזויים. כבר לפני כמה שנים דיברתי עם רופאת המשפחה והיא שלחה אותו לבדיקות והתוצאה היתה שהוא צריך להתחיל לפתור תשבצים, לקרוא וללמוד משהו. כמובן שהוא לא עושה כלום. אז גם קבעו שהוא דיכאוני אבל הוא דרש מהם למחוק את המילה הזאת. כעת אני מסבירה לו שרצוי לטפל ברצינות במצב שלו. אבל הוא בהכחשה. ובנוסף טוען שאם המצב כזה שלא אבלוש אחריו ושלא אעיר לו. וכשהוא ירגיש לא טוב ויסבול הוא יגמור עם החיים שלו. לציין שיש לו אקדח שהוא החביא ממני כי לפני כשנה וחצי היה לו שבר באגן ולקחתי לו את האקדח לכמה חודשים עד שראיתי שהוא עבר את התקופה הקשה. מה עושים?

 

[ליאורלילי]

יש סיבה לדאגתך

כנראה שעובר עליו משהו וייתכן שזו דמנציה. אך רק רופא מומחה יכול ל אבחן ולהחליט על הטיפול המתאים. כתבת שיש לו דיכאון וזה גם מתאים למחלה הזו כי האדם מרגיש שמשהו קורה לו. לכן יש חשיבות לאבחון וקבלת טיפול נוגד דיכאון. חשוב שתמצאי את האקדח ותעלימי אותו מהבית. בינתיים אין טעם שתרדי עליו או תציקי לו כי זה רק יעצים את התסכול שלו ויוביל אותו להתנהגות עצבנית. תנסי בכל דרך להביא אותו לרופא כלשהו אפילו לרופא משפחה בשלב ראשון כדי שיעבור אבחון מסודר. מאחלת לך רק טוב טובה

 

[ענתי44]

להרחיק את האקדח ומיד

יש חוק בתיאטרון שאומר שאם יש אקדח במערכה ראשונה הוא יירה בשלישית. ב"תיאטרון אלצהיימר" האקדח עלול לירות במערכה הראשונה ולהוריד את המסך.... זה מסוכן. אם לקחת את האקדח לא היית צריכה להחזיר. את צריכה לקחת את בעלך לאיבחון, אפשר להגיע קודם לניאורולוג אפשר לקבוע תור למחלקת זכרון בבית חולים קרוב. רק רופא מומחה יוכל לומר לך מה קורה עם בעלך. בכל אופן עד שיהיה אבחון את חייבת לנשום עמוק ולקחת אחריות. כי נכון לעכשיו ממה שאת מתארת בעלך זקוק להשגחה צמודה 24 שעות. וכמובן לטיפול. ועד אז פשוט לזרום איתו, וכן זה קשה וכן הוא יתנגד לך ויצעק ויאשים כי זה חלק מהבעייה. זו לא אשמתו. וכמו שלא היית משאירה ילד קטן כך לא את בעלך. כשתהייה הבחנה רפואית תוכלי לקבל זכויות ועזרה מקצועית. ויקירה, אני יודעת שקשה לך ומאוד מלחיץ אבל אנחנו כאן בשבילך. לכל שאלה או להקשיב לך ולעודד. כולנו כאן מתמודדים עם המחלה הארורה הזו. בתקווה שאצל בעלך מדובר במשהו אחר ושאפשר לטפל בו.

 

[אשה מודאגת10]

תןדה טובה וענתי

יש לנו חשש במשפחה - דהיינו לי ולילדים שיודעים על המצב - שאם ניקח לו את האקדח הוא יקדים את ההתאבדות שהוא מדבר עליה כבר שנים רבות. הרי לא צריך רק אקדח כדי להתאבד. הוא לא מוכן להגיע אפילו לרופאת המשפחה שהוא מעריך אותה ולא לשום גורם מקצועי אחר. אפילו ניסיתי להגיע לפסיכולוג בטענה שאנחנו ביחד צריכים לשוחח על דברים עם פסיכולוג. גם לזה הוא לא מסכים. אפילו לא לעזור לי עם המחלות שלי. לכן במצב הנוכחי אני די אובדת עצות. ניסיתי לפתוח את הנושא מול חברים שהוא מעריך והם אמרו שאם בן אדם מאיים הוא לא יעשה את זה. וזה גם סוג של הדחקה. דהיינו של החברים. כך שנוסף על הבורות שלו בנושא של פסיכולוגים ומחלות בכלל נוסף כעת הנושא החדש של הבלבול. ביום הוא מתפקד די יפה, עושה קניות, סידורים, נוהג. ואני לא רוצה לעשות משהו בכפיה כי זה ישבור אותו. ובכל זאת אשמח לשמוע מה דעתכן. המון תודה מראש.

 

[ליאורלילי]

מבינה את מצבך, לא קל

מאחר ואני לא מכירה אותו, אך מבינה שהוא לא רוצה שישימו עליו תווית או יתערבו בחייו וזו תופעה די נפוצה בכלל בקרב גברים. צריך למצוא אולי דרך עקיפה לגרום לו לעשות בדיקות. האם יש צורך בבדיקות תקופתיות לנהיגה מגיל מסוים? אפילו אם צריך להמציא משהו או לשקר, יחד עם הרופאה כדי לגרום לו לעשות בדיקות , כי תמיד צריך לשלול דברים אחרים שהם הפיכים, כמו חוסר של ויטמין B12 וסיבות אחרות. תתייעצי עם רופאת המשפחה, לא עם אנשים אחרים, כי הוא ירגיש שכולם נגדו וזה לא רצוי, רק הרופאה שהוא סומך עליה ומעריך אותה. אל תכנסי ללחץ, אם זו אכן דמנציה, ממילא אין הרבה מה לעשות, רק לתת לו בעיקר תרופה נוגדת דיכאון. חיבוק ענק ממני, בהצלחה, טובה

 

[ענתי44]

אקדח לא ערובה להימנע מהתאבדות

אלא רק חפץ מסוכן מאוד. זה לא רק שהוא עלול לממש את איומו, חלילה וחס אלא גם לירות בטעות ולפצוע עצמו או בן משפחה. ולכן תמצאו תירוץ לקחת את האקדח ובהקדם. גם אני מקווה שמה שיש לבעלך זה בעיה שניתן לצאת ממנה, כמו שטובה כתבה, אבל עד אז, אתם חייבים להשגיח עליו. אם בעלך לא מוכן ללכת לרופאת המשפחה תלכי את, כדי שהיא תתחיל בהליך ברור המצב. אל תספרי לו שהיית אצלה ותציגי את זה כדרישה מחברת הביטוח, קופת חולים או כל גורם אחר שתעברו בדיקות. קרובת משפחה שלי הפסיקה לקחת תרופות פסיכיאטריות ומצבה החמיר. היא לא הסכימה ללכת לרופא או בית חולים והשתוללה. האחים שלה הגיעו לבקר אותה ונסעו לאחות אחרת לאכול גלידה ושם האחות, שתודרכה בטלפון סיפרה שיש לה בעית עור ואמרו לכל האחים להגיע דחוף לבדיקה במיון. והאישה החכמה והנפלאה הזו האמינה וכך הובלה למיון, במקרים כאלה כל תירוץ הוא לא שקר אלא אמצעי לעזור לו. בין לא לעשות משהו בכפייה ( ובמקרה חירום אין ברירה ) לבין לא לעשות כלום יש מרחק גדול. כי להשאיר אותו ככה בלי אבחון או טיפול עלול להיות מסוכן. אני מתנצלת מראש שאני קצת קשוחה בתשובה ולא מרוע לב. ליבי ליבי איתך ומשפחתך אבל אני לא יכולה לומר לך משהו אחר.

 

[אשה מודאגת10]

תודה בנות

אחת מבנותי טוענת שיכול להיות שהבלבול בלילה הוא בגלל כדורי השינה שהוא לוקח. כי ביום יום לא חל שינוי מיוחד פרט לאובדן זכרון חלקי שזה כבר שנים. והבלבול שלו חל בלילה בשעות שהוא תחת תרופות שינה. היא מציעה שבגלל שבעלי דיבר איתה על השינה שלו היא יכולה לעודד אותו ללכת לרופאת המשפחה ולנסות כדורים אחרים ואולי אז לא יהיו התופעות האלו. הלוואי והיא צודקת. ואם זה לא יהיה ובעלי לא יהיה מוכן ללכת לרופאה כנראה נעשה איזה התערבות משפחתית עם שיחה מניפולטיבית ויעבדו עליו כדי שיסכים ללכת לרופאה ולדבר. גם אם הוא לא מוכן שאני אדבר איתו לפעמים דווקא עם הילדים יכול להיות שיהיה יותר מוצלח. בתכלס טוב שהיה לי איפה לכתוב את הלבטים שלי ואת החששות שלי ולקבל עצות ותמיכה וטוב שיש לי ילדים שאני יכולה לשוחח איתם. אחת מבנותי הציעה שאלך בעצמי לעובדת סוציאלית כדי לשוחח איתה ולהתייעץ איתה מה לעשות. הבעיה שאני לא יוצאת בלי לספר לבעלי להיכן אני יוצאת ואם אגיד שאני הולכת לעובדת הסוציאלית לדבר אפילו כלפי עצמי זה יראה לו חשוד. בכל מקרה נחשוב מה לעשות ואני מקבלת את דברי ביתי שהציעה קודם כל לנסות כדורי שינה אחרים ולראות אם יהיו שוב תופעות בלבול.

 

[shushino]

שושי

שלום לך, אני מציעה לך לקחת הפניה מרופא משפחה לגרייטאר. ויש לך אפשרות לעשות את הבדיקה הזאת באיכלוב מרכז גרייאטר . מקווה שעזרתי..