שלום לכם וכול הכבוד על הפורום החדש

shirly25

New member
שלום לכם וכול הכבוד על הפורום החדש

אני אמא לפגית בת שנה ושבעה חודשים מתאריך הלידה האמיתי , הבת שלי נולדה בשבוע 28 ובמשקל 1264 גרם בלידה נוראית קיסרית וטראומתית אבל היום אחרי שנה ושבעה חודשים יש לי בונבונית אמיתית שעדין יונקת ומדברת והולכת וזה ממש לא יאומן , הבת שלי היתה בידיוק 6 שבועות באישפוז עד שבוע 36 , ניסיתי להוציא אותה לפני כן אבל הרופאים לא הסכימו , מדובר על תל השומר שמבחינה טכנית מיקצועית הם אלופי עולם ממש אבל ויש פה אבל גדול הרופאים שם ממש לא מבינים את חשיבות הקירבה הגופנית החום והאהבה שאפשר לתת גם לפג חסר אונים באינקובטור , יש להם חוקים די מטומטמים לגבי זה , אבל אם אתן אמהות אסטרטביות ובטוחות בדרך שבחרתן הכול אפשרי ואני כופפתי שם כמה חוקים לגבי הוצאה מהאיקובטוב , הנקה וכו, כמו כן אני מאמינה שיש להתיחס לפג כמו לכול ילד מאושפז וזה שהפג לא ממש בוכה- כי אין לו כוח , הוא עדין צריך את ההורה על ידו שידאג לאינטרסים שלו, ויתן הרבה מגע ויחליף חיתול ויאכיל בבקבוק או ע"י ציצי וידבר וישיר , לצערי לא ראיתי הרבה הורים כאלה בפגיה ואני מאמיה שאם הרופאים היו נותנים דגש על העניין ומסבירים להורים , המצב היה שונה , הרי אף הורה לא ישאיר ילד מאושפז לבד בבית החולים אז למה את הפג משאירים בכזו קלות ?????????? ולבסוף תמונה של הפרגית שלי
 
שירלי?! האם את אכן מי שאני חושבת?!

כן כן, זו אני שלקחה לך בהשאלה את המנשא! (והחזיקה אותך שעות בטלפון עם תחנונים לעצות און-ליין!) איזה יופי למצוא אותך כאן. בדיוק שאלתי מה שלומך את חברתנו המשותפת שביקרה אצלי שבוע שעבר. מסכימה איתך 100% לגבי תה"ש, ראי את ההודעה שלי למטה בתגובה לשאלה "באיזה פגייה לבחור". התחלתי לספר על כמה חשוב שגם מחלקת ההריון בסיכון גבוה תהיה טובה, ועברתי ללשפוך את כל מה שהיה לי על הלב על תה"ש ועל ההתייחסות שלהם להורים כאל מטרד מציק שרק מפריע לטיפול בתינוק. סוכרייה אמיתית הבת שלך... שמעתי מחברתנו שהיא משהו. אינה
 

shirly25

New member
כן זו בהחלט אני , תשלחי לי תמונה ../images/Emo140.gif

של יערה בבקשה שניזכר על מי מדובר
 
שירלי ברוכה הבאה

קודם כל יש לנו גלריית תמונות ואת יכולה לראות את יערה דבר שני תשרשרי לפה את תאריך הלידה של הילדה ואנחנו נוסיף אותו לרשימת ימי ההולדת דבר נוסף- האם אפשר לעלות את התמונה לגלרייה שלנו? והאם יש לך תמונה גם מתקופת הפגיה?
 
הי שירלי איזה יופי לפגוש אותך כאן!

אני מסכימה איתך מאד בעניין המגע. אני היתי צריכה לחלוב מהפגיה מידע לגבי "קנגרו" במקום שבפגישה הראשונה הם יספרו לי ישר על זה ועל החשיבות של זה לתינוק וגם לאמא/אבא. אבל אין לי כ"כ הרבה תלונות כי בסכ"ה היה עידוד לטיפול כללי בתינוק - האכלה, החלפת חיתולים ומקלחות. הם רצו לראות הורים מטפלים בפגים שלהם, הכל כמובן לפי מצב התינוק.
 

שרהודיה

New member
ברוכה הבאה

סחטיין על ההנקה למרות זה שהתינוקת נולדה פגית ואחרי נתוח קיסרי האם זה הלך לך בקלות ?? כי לי למרות הנכונות שלי להניק את הודיה.. זה הלך נהדר בשבועות הראשונים ואח"כ היה ממש סיוט.. (מה גם שהשאיבה שהיתה במכונה הכי טובה גרמה לי לסדקים כבר ביום השלישי...) אני חושבת שלא משחררים פג לפני השבוע ה36 כדי שהוא יצא מביה"ח כאילו בתאריך בו היה נולד לו היה נולד בתאריך שלו.. ולא פג. ואצלנו (לניאדו) האמהות יכולות להיות בפגיה כעקרון כמה שהן רוצות.. (יש שעות שצריך גם לנוח כדי לא להתמוטט..) רק ביום החמישי של הודיה יכלתי להוציא אותה מהאינקובטור ולהחזיק אותה עד אז היא היתה באינקובטורים (בהתחלה בטיפול נמרץ.. כי היא נולדה עם מצוקה בנשימה..)
 
לגבי ההבדל בין אשפוז תינוק לפג

אני הייתי מהאמהות ה"נוטשות" - ביקרתי את דנה במשך שעתיים ביום, וזהו. לא הייתי לידה כל היום מכמה סיבות: 1. אני גרה ברחובות, ודנה היתה מאושפזת באשקלון. המרחק הקשה על זמינות הביקור. 2. אחרי 3 שבועות חופשת לידה נאלצתי לחזור לעבודה - רציתי לשמור את יתרת חופשת הלידה שלי לשחרור של דנה מביה"ח, ומבחינה כלכלית ממש לא יכולתי להרשות לעצמי לשבת בבית בלי משכורת. כך שבנוסף לזמן הנסיעה עד ביה"ח (הלוך וחזור) נוספו לי עוד 8 שעות עבודה ביום - שצמצמו את הזמן שיוכלתי להקדיש לדנה. 3. והכי חשוב: לא ממש הרגשתי קשורה לדנה. זו היתה הבת הראשונה שלי, ולא היה לי מושג איך מטפלים בילדים. לא ממש היה לי מה לעשות איתה בפגיה. היא שכבה שם באינקובטור, וחוץ מללטף אותה לא היה לי מה לעשות איתה. היה קשה לי להרגיש כמו אמא שלה. חלק מהאהבה שלנו לילדים נובעת מהנתינה שלנו. לא היה לי הרבה מה לתת לה בשלב הזה, ולכן לא ממש נקשרתי אליה. עשיתי את מה שהבנתי שמבחינה חברתית מצפים ממני לעשות, אבל הקשר האמיתי שלנו התחיל רק בשחרור. כשהיא עברה לחזקתי המלאה. היום אני יודעת קצת יותר על אמהות, ועל הזכויות שיש לי כאמא בנוגע לבת שלי. אני יודעת שאני לא צריכה להגיד "כן" לכל דבר שרופא מוציא מהפה. אבל אז הייתי ילדה קטנה, המומה ממה שנחת עליה פתאום, וממש לא יודעת איך מתמודדים עם זה.
 

shirly25

New member
גם אני הייתי אמא חדשה מאוד

ולא היה לי שום קשר ריגשי עם שחר בזמן השהייה בפגיה עשיתי מה שמצפים ממני ולמזלי הטוב אני גרה 5 דקות נסיעה מתל השומר אז יכולתי להרשות לעצמי ללכת ולחזור כמה שבא לי הקשר הריגשי באמת ניבנה אחר כך במשך הימים שעוברים אהבתי אותה יותר ויותר והיום אין לאהבה הזו סוף אבל הייתה לי הרגשה בתל השומר שאני מפריעה לאחיות או לרופאים , למשל האחיות אמרו לי "למה את מרגילה אותה להיות כול הזמן על הידיים??" ומדובר על הזמן שהיא הייתה כבר בעריסת חימום ובמישקל של למעלה מ 1400 גרם , אז יש כאן יד לא מכוונת ולא מספיק ברורה בקשר ליחס שצריך להיות בין הפגים להורים ולכן יש מקום לשיפור מהשורש בתל השומר יש לציין שהיו שם גם אחיות מדהימות , אחת שעוד בטיפול נמרץ עברה על הכללים הקשוחים ונתנה לי להוציא את ביתי מהאיקובטור (לא מחוברת ל שום מכשיר ולא הייתה במצב קשה או בעיתי ) בקיצר גם במקום שיש בו טיפול מעולה בסטנדרט עולמי היו גם פישולים לא נעימים ומסוכנים לפגים ומכיוון שזה היה הבית השני שלי במשך חודשיים גם יצא לי לראות פשלות מקצועיות (כולנו רק בני אדם) ולכן פג שהוריו שהו בפגיה את מירב הזמן היה חשוף פחות לפשלות מיקצועיות וזוהי האמת הכי מרה שאני מאמינה שיש אותה בכול בתי החולים ובכול הפגיות ולכן כול כך חשוב להיות שם אפילו רק כדי לודא שלא יקרה שום דבר נורא (לא מזמן נפלה פגית מידיים של אחות בהדסה ומתה) זהו , זה מה שיש לי לומר לגבי נחיצות ההורים בפגיות תודה ולהתראות.
 

alla1

New member
אחות פגיה

לשירלי שלום אני עובדת בפגיה בבית חולים מאיר בכפר סבא ורוצה להגיד לך מזל טוב וכל הכבוד כי את אמא נהדרת. אבל חבל מאוד שהיית צריכה להשקיע כל כך הרבה מאמצים בדברים שאצלנו במחלקה מובנים מעליהם, אצלנו ההורים מקבלים הדרכה ומהימים הראשונים מחזיקים את ילדהם על הידיים (שיטת קנגורו), גם פגים מונשמים. ברגע שפג נושם בכוחות עצמו ,האם מחליפה לו תיתול, מודדת לו חום ורוחצת אותו בתוך האינקובטור. מרגע שפג לא זקוק לחמצן האם מחזיקה אותו קרוב לפיטמה וכך הוא לומד לינוק. כשתנוק עובר לעריסה, הורים יכולים לטפל בו כמעט באפן עצמאי. כך אנו מכינים אותם לשיחרור הביתה, בטוחים ומיומנים בטיפול בילד. יש לי עוד המון דברים שאני יכולה לספר לכל מי שמעונין.
 
מצטרפת לשירלי בדעתי על תה"ש

אני ביקשתי והתחננתי, אבל לא נתנו לי לעשות קנגורו גרם אחד לפני 1200 (כשהילדה יציבה לחלוטין, לא מונשמת וללא ברדיקרדיות). אז בלית ברירה פשוט ביליתי את רוב היום עם יד אחת על הגב שלה ויד שנייה על הראש. בקבוק? הנקה? לא לפני 1600-1800 גרם, ולנו לקח חודשיים להגיע למשקל המכובד הזה. התפלאתי שיערה בכלל ידעה מה לעשות עם הפטמה אחרי חודשיים עם זונדה, כשלדעתי היא היתה בשלה לינוק מבקבוק הרבה קודם. יש לי מתכתבת בארה"ב שילדה תינוקת במשקל 570 גרם, שבוע 28. היא עשתה קנגורו אחרי שבוע והלכה הביתה במשקל 1750 גרם, 9 שבועות אחרי הלידה. שוב, תה"ש מאוד מקצועיים אבל הרגשתי שהם מתייחסים לתינוקות כאל רכוש הפגייה עד שיוכח אחרת. אבל קלודין, האחות האחראית על ההדרכה לקראת שחרור, פשוט נפלאה. באלבום של יערה ישנן כמה תמונות עם קלודין ביום השחרור, ואני מחייכת כל פעם שאני רואה אותן.
 

בת11

New member
אלופי עולם ממש

מידע חצי חסוי שאני מחזיקה בידי: בסקר פגים מתחת 1500 גרם בישראל מסתבר שהתוצאה של תל השומר מרשימה במיוחד. כמות הזיהומים קטנה בעשרות אחוזים מהמהמוצע הארצי. כמות הדימומים התוך חדרים אפסית. האם משטר נהלים הדוק, ושמירה קפדנית על המותר והאסור אינו משחק בעצם לטובת הפגים וההורים ולא נגדינו כפי שאת מתלוננת כאן? מאד נחמד לקבל מה שרוצים בקלות אבל מה זה שווה עם המחיר בתוצאה כה גבוה? למה לא להניח שיש בכל זאת דברים שנראים פשוטים אך הם פוגעים בפגים? אולי את פוגעת כאן בצוות שעמל קשות ונלחם לשכנע אותך ללכת בנתיב הכי בטוח ומצליח שיש?
 
מבחינת יחס להורים, המצב טעון שיפור

בת - אני לא רופאה, ולא יכולה להגיד שהנהלים הקשוחים של לא להחזיק, ללא קנגורו עד משקל מסויים וכו´ עוזרים למניעת זיהומים או לא. אבל יש הרבה דברים קטנים (שאז לא נראו לי כל-כך קטנים...) שמעבירים להורים את המסר שהם לא רצויים ולא חלק מהטיפול בתינוק. חוסר התקשורת הכרוני עם הרופאים, ההתעלמות ולעתים התשובות הגסות שמקבלים הורים שבסך הכל רוצים לדעת מה קורה עם הגוזל שלהם (ויש לי הרבה מאוד דוגמאות, שלי ושל חברות), והתנאים הפיזיים שמקשים מאוד על שהייה רצופה של הורים בפגייה, בפרט אמהות כמה ימים אחרי ניתוח קיסרי. היו כמובן נקודות אור (קלודין! ועוד כמה אחיות נפלאות). אני יוצאת מנקודת הנחה שהמצב הטוב ביותר לתינוק הוא כאשר ההורים איתו גם אם הם לא יכולים לגעת בו, עצם העובדה שהם שם, פיזית, יכולה לחסוך הרבה צרות. כאשר יערה היתה בפגייה, היה בטיפול נמרץ זוג עם פגיגית זעירה שפתאום הבחין שהאצבעות של הילדה משחירות. באותה שעה היו רק רופאים תורנים, ורופאה תורנית צעירה לא התייחסה לבקשה שלהם להחליף את מקום העירוי. ההורים התעקשו והתעקשו, הזעיקו את המנהל ובסוף העניין טופל. אחות שמטפלת בעוד 2-3 ילדים יכול להיות שלא היתה שמה לב, וגם אם כן, לא היתה מתעקשת ורבה עם הרופאים והופכת עולמות כדי שהתינוקת תקבל את הטיפול הנכון. אז טיפול רפואי הוא תנאי הכרחי אך לא תנאי מספיק.
 

shirly25

New member
אני לא פוגעת באף צוות או רופא

ביקורת היא דבר רלונטי במדינה דמוקרטית ואולי חשוב שהורים ילמדו לסמוך על עצמם ועל היכולת שלהם לעזור לילד שלהם כי אחרי הכול הילד יצא הביתה לידיים שלהם והם יאלצו להתמודד עם המערכת והבעיות הרפואיות של הילד שלהם, אף רופא לא יתמודד עם זה במקומם ולכן חשוב שהורים ידעו שרוב האחריות נופלת עליהם גם בפגיה .
 
למעלה