שלום לכם, חדש כאן

tzuky1

New member
שלום לכם, חדש כאן

אני מחפש מטפל משפחתי וזוגי באזור נתניה.

קצת רקע.... מזה שנה וקצת אני נשוי לאישה עם ילדה בת 11 מנישואים קודמים ולפני חודשיים נולד לנו ילד משותף, אנחנו בשנות השלושים המוקדמות שלנו ולפני נישואינו הייתי רווק ללא ילדים. אשתי מצפה ממני (לא יודע אם הדבר לגיטימי או לא) לקבל את הילדה במלוא מובן המילה, אך מצד שני היא רוצה שאהיה כמה שפחות קשור לחינוכה של הילדה.... אציין כי האב הביולוגי כמעט ואינוח מתראה עם הילדה וכמעט ואינו מעורב בחייה. דברים אלו קשה לי מאד לקבל ומשום הקושי, הדבר מאד מעכיר את האוירה בבית ופוגע מאד בזוגיות שלי עם אשתי. ניסיתי לדבר איתה על הדברים ולפתוח את הקלפים ולראות אם יש מצב לפתרון אך ככל שהזמן חולף, הדברים הופכים לקשים יותר ויותר.

עם יד על הלב, לפני הנישואין לא חשבתי שיהיה לי כל כך קשה... לכן, אני רוצה לראות עם טיפול זוגי ומשפחתי גם יחד יכול לעזור, לפקוח את עיני , את עינינו ולראות איך אפשר להתקדם הלאה כמשפחה אחת מאושרת.

אשמח לכל עזרה.

תודה וערב נעים.
 

chili3

New member
אין לי המלצה למטפל, כי אני לא מהאזור

אבל חשוב לי להגיד, שזה לא מובן מאליו שגבר רווק יכנס למערכת יחסים עם אישה וילדה, ועל כך מגיע לך ח"ח.
ולצד זה, לקחת על עצמך אחריות, בעיקר אם האב הביולוגי לא מעורב בחייה, כי ברור שאתה תהפוך לדמות מרכזית עבורה.
אתה צודק שאם היא מצפה שתקבל את הילדה, זה אומר גם שתיהיה לך מילה בחינוך שלה.
רק אל תשכח שמדובר בילדה לא קטנה שחונכה באופן מסויים עד שהכרתם.
בכל מקרה, ללכת לייעוץ זה מבורך, כל הכבוד לך שאתה שם בצד את האיגו שמונע מרבים מהאנשים לעשות צעד כזה.
עד שתתחילו ביעוץ, תיהיה רגיש וסבלני. אישתך חודשיים אחרי לידה ובטח רגישה הרבה יותר והורמונלית הרבה יותר ואין ספק שזו אחת הסיבות שהדברים צפים עכשיו בצורה פחות נעימה.

בהצלחה :)
 

mother cat

New member
לכל מילה

לצערי אין לי המלצות אבל מחזקת אותך על ההחלטה לפנות ליעוץ מקצועי.

בהצלחה! ונשמח אם תשאר בשורותינו ותעדכן אותנו איך הולך. וכמובן שאתה מוזמן לעלות פה שאלות, תהיות, קיטורים, ועזור לכולנו עם שלנו.
 

איל85

New member
הזמן עושה את שלו

שלום רב
למען ההגינות אומר בתחילה כי עובד עם זוגות ובמיוחד, זוגות פרק-ב,

כי אני כזה עם הילדים שלי, שלה ושלנו. הנושא שלך מוכר לי אישית מאוד

וכמובן מזוגות שמלווה. אין מה לרוץ ולדחוף את נושא הקשר שלך עם הילדה,

מתוך הנחה כי אתה תלמד להיות אבא עכשיו, והנך מספיק רגיש, קראתי איך כתבת הדברים,

הילדה תקשר אלייך עם הזמן, ותהווה עבורה אוטוריטה. ברור שעצם המגורים המשותפים נותנים

לך סמכות ולא רק רשות. אתה צודק שנכון לעבוד עם גורם חיצוני שישמש מראה וידריך אתכם איך ומה,

ובמיוחד יעזור לאשתך להבין את המיקום של הבת שלך מולך והפוך. עם כל זאת, יכול להעיד מעצמי,

אלו תהליכים ארוכים. מתוך הנחה שיעשו נכון, אתה תיהפך לדמות הדומיננטית מבחינה גברית

בחיי הילדה, ובמיוחד שאביה כמעט ולא מעורב. בהצלחה
 
יישר כוח !!!

קודם על האתגר שלקחת על עצמך ושנית על התובנה שכדאי לקבל עזרה וייעוץ ושאתה פתוח ונכון לבצע !!
כמה עקרונות חשובים:
1. נכון שההורה הביולוגי אחראי על חינוך ילדו הביולוגי.
2. ונכון גם שבבית ששותפים בו (לא בהיבט הכלכלי אלא בהיבט הנוכחות) שני מבוגרים בזוגיות, הגבולות והערכים המובילים נקבעים בהסכמה בין שני בני הזוג.
3. ונכון גם שהאחריות לתווך את הגבולות היא משותפת.
כל זה כבר מספיק לכמה דיונים רציניים ביניכם לגבי נקודת המוצא ולאחר מכן תחזרו שוב ושוב לנושא כי כל דיון ראשוני שתעשו, ממצה ומקיף ככל שיהיה, לא יכין אתכם לכל המקרים שייקרו על דרככם המשותפת.
וחשוב מכל - במשאל קטן ואקראי תוכל לגלות שהמילה "חינוך" היא אחד המושגים הלא מוסכמים והלא אחידים ביותר בקרב הורים. הרוב לא בדיוק יודעים מה זה.... תמצא שיש בלבול גדול בין הצבת גבולות, לבין ערכים, לבין הדרכים להנחיל אותם וכדומה. לכן, הכי חשוב זו תקשורת ביניכם על המושג הזה ומה כל אחד רואה בו.
וכן, ייתכן שתזדקקו לעזרה בנושא.
וכאן דעה אישית, בלי לפגוע באף אחד - הייתי נוקט זהירות בכותרת "טיפול זוגי" והייתי מעדיף פסיכולוג/ית שמכסים בהתמחותם גם ילדים וגם מבוגרים..
בהצלחה
 
יחסים עם ילדים במשפחה משולבת

היי
אני מרגיש את התסכול וההפתעה שלך. הגעת עם המון כוונות טובות, אבל כיום, אתה מרגיש שהכוונות הטובות אינן מספיקות. אתה מרגיש שאינך מבין, בעצם, מה מבקשת אשתך.

כניסה למשפחה עם מתבגר/ת ידועה ככניסה קשה יותר. משפחה חדשה זקוקה לקרבה רבה מכל חבריה. צריכים שכולם ירגישו רצון ל"ביחד". יפגינו את ה"ביחד". המתבגר זקוק לכיוון ההפוך. המתבגר זקוק למרחב בו יוכל להתרחק ולפתח זהות אוטונומית משל עצמו. לכן, באופן טבעי, יותר קשה לכם להשלים את משימת ה"גיבוש" של המשפחה. יש תנאים אובייקטיביים שמקשים. חשוב להבין התנאים אינם מונעים יצירת משפחה חמה ותומכת, אלא מקשים.

מה בעצם הכוונה של אשתך (או שלך..) בהגדרה "לקבל את הילדה במלוא מובן המילה"?
כתבת שקשה לך לקבל דברים מסויימים: האם תוכל לתאר סיטואציה בה אתה נתקל בקושי כזה?

בהצלחה,

רונן
 

לילי301

New member
הי לך..

כגרושה + ילדה שנישאה לרווק ללא ילדים קצת קשה לי להבין את המשפט "לקבל במלוא מובן המילה".. לא ברורה לי הכוונה שלה.

האם היא מבקשת שתאהב אותה ללא גבול כמו שאתה אוהב את ילדכם המשותף?
האם היא מצפה שתתחבר אל הילדה, שתשוחח איתה, שיהיו לכם דברים משותפים "שלך ושלה"?
האם היא חושבת שאתה צריך לקחת חלק במטלות הקשורות אליה : איסוף מחוג, פיזור לבית הספר, כריך בבוקר, עזרה בשיעורי בית וכו'..
האם היא מצפה שתבלו יחד?

ושאלה נוספת, האם הדרישה שלה באה בהפתעה או שהציפיה שלה הייתה על השולחן מהיום שהכרתכם?
שואלת בגלל המשפט שלך "לפני הנישואין לא חשבת שיהיה לי כל כך קשה" - האם כשהיא דיברה על זה קודם אתה אמרת "קטן עלי.." וזרמת או שאמרת "כשנגיע לגשר נחצה אותו".

לא חוויתי זאת עם זוגי כי אני לא ציפיתי שהוא יהיה אבא מהיום הראשון (בכול זאת רווק בן 35) והוא לא אמר "קטן עלי", ההפך - הוא תמיד אמר שהוא נכון ללמידה, לקבלה ולהכלה.
היום 4 שנים אחרי הוא מקבל אותה "במלוא מובן המילה" - הוא אחראי על מטלות הקשורות אליה ויש להם בדיחות השמורות רק להם (בדר"כ עלי), הוא אחראי על סיפור לפני השינה (הוא איתה ואני עם הצוציק המשותף),
הוא אוהב אותה מאד והיא גם - ואין כול השוואה בינו לבין אביה (שמשמש אבא לכול דבר ועניין) - היא מכנה אותו "כמו אבא" וזה טייטל שהוא מקבל באהבה.
למרות כול אלה הוא משתדל מאד שלא לגעת בתחום החינוכי אלא אם כן זה קשור גם אליו או לבננו המשותף.
 

azaria

New member
האם לא כל החינוך שלה קשור "לבננו המשותף"?

הרי הקטנצ'יק רואה וקולט, וכך הוא לומד ומתחנך.
כולל לימוד גבולות, צורות דיבור, דרכי התנהגות, מה מנומס לומר למי ומתי, איך אפשר ואיך אי אפשר להתנהג כשכועסים, כששמחים, ועוד ועוד.

אם הילדה צועקת ומקללת כשלא הוכן המאכל החביב עליה, אז "בננו המשותף" יראה איך אתם מגיבים לכך וילמד מהתנהגותה ומתגובותיכם.

אחד המשפטים שתשמעו, אם לא עכשיו אז מתישהו בעתיד, הוא :"אז למה היא?!" כלומר, למה אותי עלי אתם אוסרים ולה (היה) מותר?! למה רק אני חייב והיא לא?

כך שבהחלט, כמעט כל דבר בחינוך שלה קשור גם לחינוך שלו.
 

לילי301

New member
:)

ראשית, הצוציקית לא צועקת, לא מקללת ולא משחקת סנוקר - מקווה שכך יהיה גם בהמשך חייה (היום היא בת 10)

שנית, הכוונה הייתה להתנהגות מול אחיה או מול זוגי שיחיה, לדוגמא:
לפני שבועיים היא יצאה מהבית ל3 ימים (לאביה) ולא טרחה להגיד שלום, אגב לא בכוונה בכלל, כשהיא חזרה זוגי דיבר איתה על זה, אמר שזה פגע בו ושהיא צריכה לשים לב לאנשים שחיים בשני הבתים,
דוגמא נוספת, לפני שבועיים האח שלה (בן 3) קרא לה כמה פעמים, היא התעלמה ממנו, זוגי טרח להעיר לה על זה.

אגב ברוב המקרים היא מגונן עליה ומבקש ממני לשחרר, כמו שהבוקר חפרתי לה על הבגד שלא מצא חן בעיני כי היה גדול עליה והוא אמרי לי "שחררי את הילדה..מה שנח לה"

אין חוקים לסיפור הזה ואחרי כמה שנים ביחד מוצאים את הגשר ואת הדרך לתקשר, ברור לי שנכונו לנו ימים פחות נעימים כשהיא תתבגר, יש מצב שאפילו נשמע "אתה לא אבא שלי" ו"אני הולכת לגור אצל אבא..בי"

אבל נכון להיום נראה שאנחנו בדרך נכונה ונעימה, בעיקר מדברים!

אגב, עד היום הצוציק למד ממנה רק דברים טובים כמו לומר תודה, לחבק, להגיד אני אוהב ככה בלי סיבה וכמובן לספור, לומר את האותיות,
לדבר באנגלית ולשיר שירים של דני רובס אז נראה לי שכולנו (אני, אבא שלה, כמו אמא שלה וכמובן כמו אבא שלה) יצרנו משהו טוב בלי קשר למורכבות המשפחה...
 

azaria

New member
מקסים! הוא בהחלט מעוב בחינוכה.

התאהבתי בו כבר באמירות שציטטת (פגעה בו כשלא אמרה שלום? לא זוהנקודה שהיה חשוב לו לשדר אלא את השיעור לחיים שכדאי שתלמד מן המקרה הזה. שהיא צריכה לשים לב לאנשים שחיים מסביבה, בשני הבתים)

אשריכם שזכיתם להתגרש מאנשים כל כך משובחים ושכולכם מצאתם בני זוג חדשים משובחים גם כן.
 
למעלה