I wanna be happy
New member
שלום לכם פורום חביב
לא יודעת איך זה קרה, אבל שוב מרגישה כאילו מצצו ממני את החיים.
כמו אדם ריק מתוכן, עובדת על אוטומט.
לא מבינה מה קרה, לא מבינה איך הכל השתבש.. איך זה שרק לפני שלושה שבועות הייתי בגג העולם, הרגשתי יפה, מושכת, נחשקת, בעלת חיות.. ועכשיו כלום.. כאילו נגמר הדלק.
למה זה קורה כל פעם? איך זה מכה בי כל פעם מחדש ללא הבחנה? אצלנו בבית אסור לדבר על דברים עצובים אז אני לא יודעת להתמודד. מודה.
לא יודעת איך להתמודד עם צרות של אחרים. כתבה על סרטן - תעבירי, כתבה על מישהו שמת (מכל סיבה שהיא) - תעבירי..
ועכשיו חברה שלי בדיכאון על כי חבר שלה נפרד ממנה אחרי שנתיים של קשר שבסופו היא רצתה להתחתן אבל הוא לא רצה.
אני צריכה להיות שם בשבילה, היא החברה הכי טובה שלי.
באותו הזמן אני שוקעת בעצמי. שוב לא רוצה לצאת החוצה, מרגישה שמנה ומכוערת, לא רוצה לצאת החוצה ולחוות את העולם.
זה כמו להיות בתוך כלוב, עד שמישהו יבוא וישחרר אותי אני כאן.
שנים הייתי משחררת את עצמי, בקושי רב אבל זה היה מצליח. אבל נמאס לי, נגמר לי הכוח.
נמאס לי להציל את עצמי, אף אחד לא עוזר לי. בעצם כן, הרבה אנשים שאני משלמת להם כסף אבל זה לא אותו הדבר, להם לא איכפת.
למה לי להציל את עצמי שוב ואז לחזור לריקנות הזו? למה החיים כל כך קשים לי? למה יש מיליון דברים שאני רוצה לעשות, רוצה לשמוח, לרקוד, להתאהב, לחיות אבל לא יכולה? למה? למה האכזריות הזו? לשים הכל מול הפנים שלי אבל לא לתת לי לגעת ולהרגיש.
אף אחד כבר לא יאהב אותי. אף אחד גם ככה לא רוצה אותי.. אין לי חבר, אין לי זוגיות, אין לי אהבה.. אין לי כלום.
שוב כמו רובוט.. לכי תסבירי לכל האנשים שמסביבך שאת לא עצובה את פשוט אפתית.. לא איכפת לי מכלום. לסיים לעבוד, לחזור הביתה, לצלוח את הסופש במשרד וחוזר חלילה..
ככה עד שאני אמות.
לא יודעת איך זה קרה, אבל שוב מרגישה כאילו מצצו ממני את החיים.
כמו אדם ריק מתוכן, עובדת על אוטומט.
לא מבינה מה קרה, לא מבינה איך הכל השתבש.. איך זה שרק לפני שלושה שבועות הייתי בגג העולם, הרגשתי יפה, מושכת, נחשקת, בעלת חיות.. ועכשיו כלום.. כאילו נגמר הדלק.
למה זה קורה כל פעם? איך זה מכה בי כל פעם מחדש ללא הבחנה? אצלנו בבית אסור לדבר על דברים עצובים אז אני לא יודעת להתמודד. מודה.
לא יודעת איך להתמודד עם צרות של אחרים. כתבה על סרטן - תעבירי, כתבה על מישהו שמת (מכל סיבה שהיא) - תעבירי..
ועכשיו חברה שלי בדיכאון על כי חבר שלה נפרד ממנה אחרי שנתיים של קשר שבסופו היא רצתה להתחתן אבל הוא לא רצה.
אני צריכה להיות שם בשבילה, היא החברה הכי טובה שלי.
באותו הזמן אני שוקעת בעצמי. שוב לא רוצה לצאת החוצה, מרגישה שמנה ומכוערת, לא רוצה לצאת החוצה ולחוות את העולם.
זה כמו להיות בתוך כלוב, עד שמישהו יבוא וישחרר אותי אני כאן.
שנים הייתי משחררת את עצמי, בקושי רב אבל זה היה מצליח. אבל נמאס לי, נגמר לי הכוח.
נמאס לי להציל את עצמי, אף אחד לא עוזר לי. בעצם כן, הרבה אנשים שאני משלמת להם כסף אבל זה לא אותו הדבר, להם לא איכפת.
למה לי להציל את עצמי שוב ואז לחזור לריקנות הזו? למה החיים כל כך קשים לי? למה יש מיליון דברים שאני רוצה לעשות, רוצה לשמוח, לרקוד, להתאהב, לחיות אבל לא יכולה? למה? למה האכזריות הזו? לשים הכל מול הפנים שלי אבל לא לתת לי לגעת ולהרגיש.
אף אחד כבר לא יאהב אותי. אף אחד גם ככה לא רוצה אותי.. אין לי חבר, אין לי זוגיות, אין לי אהבה.. אין לי כלום.
שוב כמו רובוט.. לכי תסבירי לכל האנשים שמסביבך שאת לא עצובה את פשוט אפתית.. לא איכפת לי מכלום. לסיים לעבוד, לחזור הביתה, לצלוח את הסופש במשרד וחוזר חלילה..
ככה עד שאני אמות.
