שלום לכם,פעם ראשונה שלי כאן

ניאו30

New member
שלום לכם,פעם ראשונה שלי כאן ../images/Emo39.gif

פתאום ראיתי את הפורום הזה,בדיוק כאני צריך ללכת(לחזור) לעבוד. איכשהו תמיד זה קורה לי,אבל אני מבטיח לכתוב ביתר אריכות,כשאני יחזור, ורק "אזהרה" מראש,אני בדרך כלל כותב באריכות,לא יכול לכתוב משפט או שניים,אז מקווה שתקבלו את זה בהבנה. בקיצור,אני רק יגיד שאני במצב מאוד קשה,מרגיש בלבול לגבי הכל, רוצה כבר לשנות,לפתוח דף חדש,אבל גם כשאני מנסה,ואני מנסה,זה לא מצליח. יש לי קושי להתחבר לאנשים(וגם ההפך נכון),חוסר בטחון מוחלט,פסימיות ואנטי לגבי דברים שיכולים לעזור לי,עקשנות לעיתים לא מוסברת,חוסר יכולת לשלוט ברגשות,לשכוח את העבר,להתגבר על פחדים,על טראומות וכדומה בזה. רוצה כל כך לפתוח דף חדש,אבל משום מה זה לא מצליח לי. אתם חושבים שהגעתי למקום הנכון? ורציתי לשאול עוד שאלה,מכיוון שכנראה מילים לעיתים קרובות מעודדות, אבל הרבה פעמים אין בהם די.אני זקוק לקשר אנושי,שהיה חסר לי זמן רב, לקשר בין בני אדם,אבל לפעמים אני חושב שאני פשוט אבוד בעניין הזה,כמו בדברים אחרים,אז רציתי לשאול האם התפתח כאן איזה גרעין של אנשים, שיוצרים קשר בינהם גם מחוץ לפורום,בחיים האמיתיים? האם יש פה צאט יומיומי? סתם,מעניין אותי... ועכשיו אתם בטח אומרים-אם זה בקיצור,אז מעניין איך נראות אותם הודעות באריכות שדיברתי עליהם מקודם.אז אולי בעצם כדאי שאני יביא דברים שכתבתי בפורומים אחרים(קישורים למטה).ולאור מה שתקראו שם,האם אתם חושבים שזה פורום "נכון" בשבילי לכתוב,אם יש בכלל דבר כזה.האמת,שלפעמים אני פשוט חושב שאני צריך להפסיק לכתוב פה בכלל,ולהתרכז בחיים האמיתיים שם בחוץ. אז זהו לעכשיו,מקווה להרחיב על הרצון לפתוח דף חדש בהמשך... שיהיה לכולם יום טוב ומקסים.
 

ניאו30

New member
../images/Emo51.gif לך,אני כרגע נמצא באיזה מחסום

כזה של כתיבה,קשה לי לכתוב לפעמים.זה הכל תלוי באיך שאני מרגיש באותו הרגע.אני ינסה בכל זאת,וזה בטח יהיה קצר מהרגיל,או ממה שהייתי רוצה- אני מרגיש כרגע על פרשת דרכים שכזו-מצד אחד הרבה הרבה זמן לא עשיתי עם עצמי דבר,נתתי לחיים לזרום,נתתי להם להוביל אותי,והאמת שהם לא הביאו אותי לאף מקום(או שאולי אומרים הביאו אותי לאף מקום...). ואז התחיל הענין של לשנות,וכבר לא חשוב מה,העיקר לשנות. אז שיניתי עבודה,התחלתי ללמוד ונהייתי יותר פתוח לעולם,אבל ככל שאני חושב על זה יותר,את המצב הבסיסי זה לא הצלחתי לשנות,אולי כי לא נגעתי בו בכלל,אולי כי לא טיפלתי בתחום הרגש,בתחום הנפש,בתחום הלב שלי,אם עוד נשאר כזה בכלל.אולי פה בדיוק הבעיה-איך אני מצפה לפתוח דף חדש,אם אני לא מסיים לטפל בדפים הישנים? לא יודע למה,אולי בגלל שקשה לי להפתח לאנשים,אולי בגלל שאני מפחד ממה שאני יגלה עליי(על דברים שעברתי בילדותי,דברים שאני עד היום לא יודע,רק מזכרונות מודחקים,מפלאשים או מחלומות שנראים כל כך אמיתיים),אולי אני פשוט מוותר יותר מדיי לעצמי,מוותר יותר מדיי מהר,לא נותן לעצמי סיכוי ל"החלים",סיכוי להתעורר מהחלום(סיוט,יותר מדויק) הזה שנקרא החיים שלי.אולי כי אני מחכה לאיזה "טריניטי" שתבוא אליי מהחיים,אבל הפעם לא בשביל להציל את העולם,אלא רק את עצמי.אולי אני בכלל סתם תמים,שמאמין עוד בגורל,מאמין שהוא עוד ישתנה,ולא צריך לכפות אותו עליך,אלא הוא כבר ימצא אותך לבד,בין שתרצה או לא.לא יודע למה ממש...אולי כל אחד מהדברים האלו,אולי משהו אחר הנסתר ממני כרגע.אני כבר לא יודע כלום על שום דבר,רק יודע שאני רוצה שזה כבר יעבור,לא יכול כבר עם הכאב בלב.אני הרבה פעמים חושב שזה רק אשלייה, כל המחשבות האלו,ובסופו של דבר אני כבר לא ישתנה,אבל על כך אולי אני אכתוב בעתיד כי יש לי הרגשה שבכל זאת הצלחתי לכתוב די מספיק לפעם אחת. אז שיהיה לכולכם יום יפה ומקסים,למרות הכל ואף על פי כן... *אתם עוד לא מכירים אותי,אבל אני מאוד שירים,אז הנה אחד שמאוד מדבר אליי: "תגיד לי איך לעצור את הדמעות תגיד לי איפה יש עולם אחר לחיות תגיד לי למה אין אמת רק הזיות אז למה לנסות ולהמשיך עכשיו לבכות לאורך הים אין גלים יש עולם שנשבר לרסיסים על המזח תגיד לי איך לעצור את הדמעות תגיד לי איפה יש עולם אחר לחיות כשאנשים רצים אל תופת כמו אל ים אני ארוץ אל תוך האש אם יחזרו משם תגיד לי איך עם המוות אתה חי מסתיר הדמעות בכל לילה תגיד לי עד מתי האש שקוראת לי לא נמצאת שם באמת וזה שנעלם, האם יחזור או כבר מת?!. תגיד לי איך לעצור את הדמעות תגיד לי איך..." (עפרה חזה)
 
להציל את העולם

ברוך הבא בצל קורתנו. קראתי את דבריך מספר פעמים ושני דברים עלו בראשי. משתמשת במילים שלך: האחד - "להציל את עצמך" זה = להציל את העולם. כי אתה עולם ומלואו. אתה לא חייב להסכים אתי אבל זה לא אומר שאני לא צודקת...
השני - "שום מקום" = אין מקום כזה על המפה. זה בעצם מקום אחר, מחוץ לתמונה שאליה אתה רגיל. זה מקום אחר, חדש. כמו ללכת עם מפה ברחובות פריז, לחפש את מגדל אייפל ולהחליט להכנס לסמטה קטנה -- ואז מגלים גן פסלים נפלא ושחקני רחוב ופתאום מגדל אייפל כבר פחות מעניין. כשבנותי היו קטנות אהבתי לספר להן את הסיפור על הכדור שהלך לאיבוד. הלך לאיבוד כי הוא לא היה על מגרש המשחקים. שאלתי אותן: "איפה זה איבוד?" כי אם הכדור הלך ל-שם, סימן שיש מקום כזה שקוראים לו "איבוד". הכדור היה בין השיחים בקצה שדה מול רחוב אחר... ומאז איבוד היה מקום אמיתי אבל מחוץ לריבוע, מקום שאפשר לגלות אם רק רוצים למצוא. אין לי ספק שהגעת להישגים אישיים. ואפשר לפתוח דף חדש בלי לסיים את "כל העבודה" בדפים קודמים. תמיד אפשר לחזור "ולטפל" בענייני הדפים הקודמים כשמוכנים לזה. אתה בסדר. תלתל-שולח-
 

ניאו30

New member
../images/Emo51.gif לך תלתלים.....

תודה על קבלת הפנים.ובקשר למה שכתבת- תרשי לי לא להסכים איתך שאני עולם ומלואו. את יודעת,זה הזכיר לי איך כל השנים האלה הצלחתי להחזיק מעמד בדיוק בגלל זה שלא חשבתי שאני מרכז העולם,שיש אנשים עם בעיות קשות משלי,וכשראיתי איך אנשים כאלה מתמודדים עם הבעיות שלהם זה נתן לי השראה לגבי שלי וכוח לעצמי,שגם אם מנקודת מבטי הבעיות שלי נראות הכי חשובות והכי קשות,צריך לפעמים לצאת מהבועה שלך,להסתכל החוצה ולראות שזה עולם מלא בבעיות,וצריך להמשיך הלאה כי אין ברירה אחרת(כמה שאני שונא את המשפט הזה,אבל זו האמת,גם היא אמת לא נעימה). ואז התחיל לי כל הקטע זה של המודעות העצמית,וכל מה שנלוה אל זה, שעכשיו אני לפעמים מצטער שזה בכלל הגיע אליי,וזה גרם וגורם לי יותר מדיי להתעסק בבעיות שלי,ולחשוב בצורה שלילית,ובמקום לצאת לדרך חדשה,הרגשתי שאני רק שוקע וזז לאחור. בקשר לדבר השני,יתכן בודאי שהצדק איתך אבל תרשי לי להסביר למה הכוונה בשום מקום או המקום הזה שנקרא "איבוד"-אותו מקום שרואים את כל האנשים שמסביבך אבל תמיד מרגישים כל כך לבד,אותו מקום שמרגישים שהלב שלך כבר לא עומד במעמסה,אותו מקום בו מרגישים שגם אלוהים נטש אותך,אותו מקום בו היאוש נעשה יותר נוח ומאבדים את התקווה...ואני יכול להמשיך הלאה אבל נראה לי ברורה הכוונה,הלא כן? את יודעת,אני בן אדם אופטימי מטבעי(קשה להאמין,הא?...),אבל ככל שהשנים חולפות,והגעגוע נעשה יותר חזק,הבדידות נעשית יותר מוחשית והכאב שבלב נעשה יותר חזק,אז כל פעם,חתיכה אחרי חתיכה,האופטימיות שלי הולכת וקטנה,והרבה זמן ניסיתי להשלות את עצמי שאם אני יחשוב חיובי-אני יקבל חיובי,אם תהיה טוב אל העולם-הוא יחזיר לך בחזרה וכדומה.אבל זה פשוט לא נכון במקרה שלי(או שאין לי סבלנות לחכות,ולדבוק באמונה הזו,שזו גם אפשרות מקובלת עליי). זה לא שעכשיו אני מתכוון להיות בן אדם רע או משהו כזה,ברור שלא,אבל אני יותר מפוכח,משתדל פחות להשלות את עצמי,למרות שזה מאוד מפתה תמיד. לא יודע,למה ואיך זה קורה לי,אבל כמה שאני לא אפגע וכמה שאני לא אתאכזב,תמיד יש לי איזה משהו פנימי ומעצבן כזה שאני קורא לו תיסמונת ה "אולי הפעם?...".תמיד כשדלתות פתאום נפתחות אני מתמלא בציפיות,לגבי אנשים ולגבי עצמי,ותמיד נופל ומתאכזב מחדש.התפילה שלי היא ליום שזה כבר לא יקרה,ובכלל ליום הזה שאני יכול להיות שלם עם עצמי ועם ההחלטות שלי בחיים,שאף פעם אני לא מגיע להשלמה כזו,ויותר חשוב להשלמה עם מי שאני.כל מה שאני רוצה זה באמת לפתוח דף חדש,אבל לפעמים אני חושב שקצרה ידי מלהושיע(אותי),ואז מתעורר הצורך בבקשת עזרה מאחרים,ואז מתחיל אותו מעגל של ציפיות-אכזבה שדיברתי עליו מקודם.אני רוצה כבר לצאת מהמעגל זה,המעגל הסיוטי הזה,רוצה להתעורר ממנו,רוצה אבל לא יכול. ואז יש לי מחשבות של השלמה,השלמה עם היאוש,השלמה עם חוסר התקווה,עד הפעם הבאה,ושוב חוזר אותו מעגל(ציפיות-אכזבה). אולי אני פשוט צריך להפסיק לכתוב את כל המחשבות האלו,כבר אמרתי שזה לא עושה לי טוב,ורק גורם לי להסתכל בצורה שלילית על הכל,ועל ידי כך להסתיר ממני את שאר הדברים החיוביים,שלא להאמין אבל גם לי יש כאלו. שיהיה לך ולכולם פה יום שקט ונעים.
 

LostInTheSky

New member
מרגישה כאילו אני כתבתי את זה... ../images/Emo4.gif

מה אוכל לומר? אולי שלי כבר ממש נמאס להרגיש רע עם עצמי... ושאני מנסה (ולדעתי גם קצת מצליחה) להשתנות...
 

ניאו30

New member
לוסט,גם לי נמאס להרגיש רע עם עצמי

מה את בעצם אומרת-שאני לא מנסה מספיק? או שאני לא רוצה מספיק? אני לא חושב שזה המקרה שלי,אבל אני כבר לא יודע מה לחשוב בכלל... יש לך רעיונות איך לנסות להתחיל בזה,בשינוי הכל כך מיוחל? כתבתי כבר מקודם,שאני כבר התחלתי לשנות-יותר דברים שקשורים בחומר(עבודה ולימודים) אבל הבעיה אצלי שאני לא מצליח לשנות את הרגש(יותר נכון חוסר יכולתי לשלוט בו-איכשהו אני תמיד חוזר לאותם מחשבות ואותם רגשות) שיהיה לך ערב/לילה טוב
 

LostInTheSky

New member
../images/Emo5.gifלא! מה פתאום!!

ממש לא התכוונתי לזה שאתה לא מנסה מספיק! אני בקושי מכירה אותך ואני ממש לא יכולה לדעת את זה. אתה היחיד שיכול לומר באמת אם אתה מנסה מספיק או לא, לפעמים יש גם תחושה כזו "שכבר לא אכפת לי איך אני מרגיש", אני מכירה את זה , זה מה שאני עוברת... התכוונתי לזה שלי כבר ממש נמאס מההרגשה המגעילה וכרגע אני מנסה להוציא את עצמי מזה. לדעתי הצעדים שעשית מאוד חיוביים, לשנות מקום עבודה, להתחיל ללמוד אבל כנראה שזה לא מספיק... מה אפשר עוד לעשות? שאלה טובה... אין לי תשובה ברורה... לדעתי אתה צריך מישהו שיקשיב לך ויעזור, שיתעניין בך ובמי שאתה... והכוונה שלי למישהו שיהיה לך איתו קשר פנים מול פנים, קשר פיזי ולא וירטואלי (באינטרנט)... וזו בעיה...אני יודעת... אם תרצה,נמשיך לדבר באייסיקיו, אולי שם זה יהיה יותר קל מפה... בכל מקרה, לילה טוב שיהיה לך ולכל הפורום...
 

ניאו30

New member
וואו לוסט,עלית עכשיו בדיוק על

הנקודה הכי כואבת לי בימים אלה של כתיבה באינטרנט.אני מתכוון לקטע הזה "...לדעתי אתה צריך מישהו שיקשיב לך ויעזור, שיתעניין בך ובמי שאתה... והכוונה שלי למישהו שיהיה לך איתו קשר פנים מול פנים, קשר פיזי ולא וירטואלי (באינטרנט)...".זה בדיוק ההרגשה שלי בימים האחרונים,וכתבתי אותה ממש לכמה אנשים שמכירים אותי מפורומים אחרים,בייחוד אותו אחד שאני התחלתי לכתוב שם,שם מצאתי חברים חדשים,אבל הרגשתי שזה לא עוזר לי,הרגשתי שאני זקוק למישהו לידי,אבל לא היה פה אף אחד,אז לא יודע אני כבר כמה ימים לא כותב שם,ונראה איך זה יהיה. הייתי מביא לך איזה משהו שכתבתי למישהי מהפורום האחר שכל כך נקשרתי אליה,הכי מכולם האמת,אבל אולי לא כדאי כי הייתי ממש במצב רוח נורא, והייתי די מיואש,וזה התבטא במה שכתבתי לה,ועכשיו אני קצת מתחרט על מה שכתבתי,כי אולי פגעתי בה ובאנשים אחרים,אבל זה לא היה מתוך כוונה רעה, אלא רק מתוך ההרגשה הרעה שלי באותו הרגע,שאולי יצאה כלפיה.אלוהים,אני רק מקווה שתוכל לסלוח לי,כי אני אולי עוד יחזור לשם,אולי יחזור להיות בקשר איתה.רק רציתי לקחת איזה פסק זמן קטן,לתת לי קצת מנוחה מהכתיבה. פשוט הרגשתי שהכתיבה לא עוזרת לי,הרגשתי שכבר שום דבר לא יעזור לי,רק רציתי משהו אמיתי,משהו ממשי,שאפשר איתו לדבר,אפשר איתו לבכות,לא יודע אולי אפשר איתו להתחבק,או משהו אחר. טוב די עם ההשתפכות הזו,אולי אני אשנה בכלל את דעתי עד סוף השבוע. ולוסט,אם את רוצה לדבר באיסיקיו,גם טוב.אני אפתח אותו כשאני יחזור מהלימודים היום,כי הוא לא פתוח אצלי תמיד. שיהיה לך,ולכולם פה סופשבוע שקט,רגוע,ועם הרבה מנוחה לשבוע הבא, שבוע הבא שבפתח,שבוע חדש של תקוות.
 

גריפון

New member
הצעה רדיקלית: אולי להפסיק לנסות?

נער הייתי וגם זקנתי, כמאמר המשורר... והרבה שנים טרחתי ונלחמתי נגד העצב, והפחד, והדכאון... ומה לא עשיתי! ולקח לי הרבה שנים להבין, וזה היה בסדנה מופלאה אחת, שהעצוב הזה הוא אני הילד, והמפוחד הזה הוא הילד שבי, והמדוכא, והתוקפני, והחולם... כולם הם הילד הזה, והילד הזה הוא - נו טוב, ניחשת כבר. והילד הזה חשב שאף אחד לא אוהב אותו, ולא רוצה לקבל אותו, ולשחק איתו, וחשב שכולם חושבים שהוא לא בסדר ושהוא צריך מיד להשתנות, או ש.... אז שעכשו אני בעצמי אדחה את הילד הזה ואמשטר אותו ואכפה עליו ואלחץ עליו להשתנות?!
כשהבנתי את זה, נכמר ליבי ועלה בי פתאום גל גדול של געגועים אל הילד שבי, שהסתתר בפנים כל השנים האלה ושאותו הסתרתי במיני התנהגויות שלא עשו טוב לאף אחד והתמלאתי אליו בגעגועים ובאהבה וברחמים גדולים ובחברות אמיתית. כל זה הוא פרי של עבודה ארוכה וממושכת, במידה רבה בגלל שתעיתי וטעיתי וניסיתי והתלבטתי עד שהגעתי אל המורה הנכון (ושוב, אני מדבר על סדנה, לא על כניסה לכת או מחוייבות ארוכת-טווח אחרת, וסדנאות טובות ומטפלים טובים לא חסרות) ושם התחלתי ואת השאר כבר קל היה לעשות בעצמי. אתה רוצה ישר את הבוטום ליין, את השורה התחתונה של החיים, אתה רוצה לעשות את קפיצת הדרך? קפיצת דרך אני לא חושב שאפשר לעשות, אבל אולי שורה תחתונה יכולה לעזור לעשות קיצור דרך, אז הנה היא: לקבל את עצמך כפי שאתה, ולקבל את הוריך (כי הרי גם להוריך היו הורים, לא? גם לאבא, גם לאמא?...) ומוריך ומפקדיך וחבריך וחברותיך או את מי שגרם לך עוול; לאהוב את עצמך ואת הוריך ומוריך ומפקדיך וכו'; והעיקר - לסלוח: לסלוח לכולם, להוריך ומוריך וחבריך וחברותיך וכו' ובעיקר לעצמך, על עוולות שעשית לאחרים - ובעיקר לעצמך. כל כך בקלות אנחנו נעשים גם האסיר וגם הסוהר. בסליחה יש טריק גדול: היא משחררת גם מתחושת הקורבן - וגם מתחושת האשם. והשאר, צא ולמד בעצמך.
 

noa128

New member
ילד... ../images/Emo13.gif

'צטערת, אני, יצא לי לראות את הילד מתנשא לגובה..(כמה?) אבל מבקשת לסמוך ידיי על דבריך. נשמע כל כך ...נכון. פשוט נכון. תודה ושבתשלום
 

גריפון

New member
היסמקתיני ../images/Emo140.gif... מטר שמונים ושלוש

...אבל מי סופר. (ותודה שלא הזכרת שהרוחב דומה...
) ותודה לך, נועה.
 

ניאו30

New member
להפסיק לנסות?....חחח לא חשבתי

על זה האמת.אבל,זה לא שאני לא רוצה לחשוב ככה. פשוט לא מצליח,תמיד אותם מחשבות שחוזרות,ממש ריטואל קבוע, לא מצליח ללמוד מטעויות העבר(או שלקרוא להם טעויות לא ממש מדויק, כי אני לא חושב שיש פה טעויות,אלא רק הרגלי חשיבה שמפתחים עם השנים). יש לך הצעה איך עושים את זה?-איך מפסיקים לחשוב על התחושות האלו?,כי אני כבר לא יודע איך,מרוב הפעמים שניסיתי,אולי דווקא בגלל זה. אנשים מפורומים אחרים כל הזמן ממליצים על פסיכולוג,וקשה לי להסביר למה יש לי רתיעה מהם,למה אני מפחד,למה אני זקוק כל כך למישהו מיוחד כזה,שיהיה לי אמון כלפיו או כלפיה בצורה ממש חזקה,כי אחרת אני לא יצליח להפתח.ולכן,כמו שאמרת צריך להגיע ל"מורה הנכון",ולא כל אחד יכול להתאים לשם כך.בקשר לסדנא-אז מישהי שהכירה אותי מפורום אחר המליצה לי על כזו שנקראת "הומניקיישן"(לא מתחייב על השם...),אבל אני לא יודע,ממש ששמעתי זה נשמע משהו מאוד חושפני,ושוב אני לא יודע אם זה יתאים לי. יצא לך(או מישהו אחר)במקרה לשמוע על זה? השורה התחתונה שאמרת,הפאנץ ליין הוא גם זה שלי,אין לך מושג כמה אתה צודק,אז למה אם אני יודע שזה מה שאני צריך לעשות-למה אני לא מצליח להפנים את זה,ללכת על פי זה.לא יודע,אין לי תשובות,אולי כמוך צריך לגלות את זה עם השנים שיבואו.עכשיו בטח תגיד-למה לחכות?,אבל זה לא כל כך פשוט,אני לא יכול להגיד לעצמי משהו וישר ללכת בדרכו,אחרי כל כך הרבה שנים שלא.אולי,הפאנץ ליין,הוא בכלל מה שאמרת בכותרת-להפסיק לחשוב על זה יותר מדיי ופשוט לעשות.הרבה אומרים את זה,אז למה זה כל כך קשה לי לעשות? למה אני לא מצליח להבין את המובן מאליו? האם זה נכון,מה שאומרים,שאתה זקוק לאיזה משהו קיצוני שיקרה לך,משהו שיזעזע את צורת המחשבה שלך,כדי להחליט שאתה משתנה מהיום והלאה? ככה אני חושב לעיתים,בצורה קצת מעוותת שכזו. לא יודע,גריפון,כמו שאתה רואה אני מלא בשאלות לגביי העולם הזה,ולגביי עצמי,אבל לפעמים אני נשאר בלי תשובות,בלי מילים,רק עם אותם מחשבות שחוזרות ולא נותנות לי מנוח.האם זה פעם יעלם,האם אני פעם יידע לקבל את עצמי,לאהוב את עצמי?.אני הרבה פעמים חושב שהדרך היחידה לכך היא שאני אמצא אהבה משלי,ואני יודע שזה הפוך מכולם או ממה שנהוג לחשוב לגביי אנשים,אבל ככה זה באמת אצלי-אני חושב שהקבלה הזו של עצמי,לטוב ולרע שבי,יכולה להיות רק אם תחזור אליי אותה אהבה שעזבה. הייתי רוצה להיות אופטימי מכך,ותמיד הייתי כזה האמת, גם אם כיום קשה לראות את זה.אני חושב שהאופטימיות הזו לגביי עצמי היא כמו גל שכזה,לפעמים עולה,לפעמים יורד,לפעמים מתנפץ לרסיסים אבל יגיע גם יומו אני מניח לממש את עצמו(איך גל "מממש" את עצמו אני לא יודע...
...אבל זו סתם אנלוגיה שחשבתי עליה לגביי). תודה על התגובה ושתהיה שבת רגועה,שלווה,ושיהיה רק טוב.
 

גריפון

New member
הומניקיישן הוא ארגון שיסד אדם בשם

יפתח שגיב, תלמידו של פט גרוב, אבי האיי אם, ארגון של שלוש סדנאות (איי. אם., ג'ויספרינג ומייל) מוצלחות ומצליחות מאוד בתחילת שנות התשעים. העבודה שלי עם פט ותלמידים אחרים מטעמו (ובשלב מסויים, גם יפתח) היא זו שהזכרתי. גם אני נעשיתי תלמיד של פט והייתי בצוות של סדנאות רבות שלו. שמעתי כמה פעמים מאנשים שהתנסו על עבודה מוצלחת מאוד בסדנאות של יפתח. הוא נתן להן שמות עבריים (מהות ומקור, אם אני לא טועה; את השלישית לא ידוע לי שהוא מקיים) וגם התהליכים מועברים בעברית, אבל נדמה לי שהוא לא שינה כמעט מן התכנים. נכון שמתקיימת חשיפה בסדנאות האלה, אבל היא של אלה שבוחרים לעשות כך; אין שום כפיה על מי שמעדיף לעבור חוויות פנימיות מתוך היחשפות להתנסויות של אחרים. מה שכן, זו סביבה מאוד תומכת ובטוחה, ולכן גם מעודדת להעיז לעבוד בצורה פתוחה. יש עוד סדנאות טובות, אבל זו בהחלט התחלה טובה. חשוב רק להבין שלא יתכן שיתחולל שינוי ארוך טווח כתוצאה מסדנה בת ארבעה או חמישה ימים, אבל היא יכולה לתת ג'אמפ-סטארט רציני.
 

ניאו30

New member
וואו,אז אתה לא רק מכיר אלא גם מכיר

את זה מקרוב...(וכן,אני שמעתי והתענינתי לגביי סדנת מהות) אני חושב שאני יעשה את זה מתישהו ,אולי בקרוב, אבל אני רק צריך להחליט פעם שאני פשוט עושה את זה ולעשות, ולא לחשוב על זה יותר מדיי,כמו שאמרת מקודם. קשה כל כך לשנות הרגלים של שנים. *אם אתה רוצה להפנות אותי לסדנאות אחרות שאתה מכיר, אני אשמח לשמוע פרטים נוספים-כדאי באמת לראות את כל האפשרויות ומשם להחליט לאן הולכים. תודה לך על התגובה,ושיהיה המשך שבת שלווה ורגועה
 
למעלה