שלום לכם שוב,אני מרגישה אבודה
היי, הנה אני שוב באה לקטר ,אחרי שכבר כמה ימים הרגשתי בסדר פחות או יותר ,בלי יותר מידי מחשבות מיותרות . נמאס לי ,לא מתחשק לי כלום..אני מנסה להציב לעצמי מטרות אבל אין לי כוח לקום ולהגשים אותם או לנסות .. באמת הרגשתי טוב בימים האחרונים ,באמת ,אבל היום שוב רע לי ..ואני לא יודעת למה ..אני יודעת שיש לי את כל התמיכה מכולם ,על כל דבר בעולם אבל אני רוצה יותר מזה..באמת שאין לי עיניים גדולות אבל אני לא ממצה את עצמי ואין לי שום אפשרות להיות מאושרת בזמן הקרוב. רציתי באותה הזדמנות לומר לנביג שאני מצטערת ששוב הרסתי לה את מצב הרוח .. נביג,סליחה,ממש רצית לצאת ואני הרסתי לך את התוכניות בגלל הדיכאונות המטופשים שלי וההרגשה הרעה שמונעת ממני כל מיני דברים ..אבל ממש לא התחשק לי ללכת היום ומצד שני אני מרגישה יותר משועממת ובודדה בבית . יש לי הצעות לאן ללכת אבל באמת אין לי כוח ..נמאס לי.אני רוצה לשנות משהו בחיי ואני לא מסוגלת . אני מנסה ללכת לפסיכולוגים אבל אני מראש יודעת את התשובות ואף אחד לא מחדש לי כלום או נותן לי כלים מוחשיים לפתרון.. כולם יודעים להגיד..כאילו אני לא ידעתי ..אבל אני פשוט מבולבלת מהכל.מהחיים האלה שאני לא יודעת מה תפקידי בהם..כן ,,אני יודעת שיש מטרה לכל אדם בחיים והוא צריך להגשים אותה אבל למה כל מה שאני מגשימה זה רק את הדברים הרעים??למה לי מגיעות המכות בפרצוף??למה אותי אוהבים מרחוק?? למה אותי רק מעריכים??? וכשישנם אנשים שיותר ממעריכים ומראים זאת בכל הזדמנות אני דוחה אותם ולא רוצה ???ולמה אני רוצה את אלה שכאילו מעלי?את אלה שמאוד מאתגר להשיג או להיות בחברתם ?למה אני פה אלוהים??למה אני לא רואה לעצמי עתיד או איזושהי ציפייה למשהו??אפילו סתם ככה ביום יום אני לא נהנית אף על פי שאני משתדלת להנות מהרגעים ..אבל אין לי שום אקשן או פילפל בתוכם ..לא ביקשתי יותר מידי ..אלוהים ..אתה יודע שאני לא מבקשת יותר מידי .. למה לי מגיע את הכי שפל והכי מגעיל ודוקא אלו שאני ממש לא מעונינת?? מה עשיתי???לא ,אני לא רוצה להאמין שאני כזו מפלצת ודפוקה . אני יודעת שיש לי את החסרונות שלי ,אבל גם יש לי את היתרונות ואחד מהם הוא שאני עם הזמן למדתי לשדר את החיוביות שלי כלפי חוץ עם עוד תוספת של אסטתיקה וכו´ ..אני יודעת שנמשכים אלי..אני לא יכולה להגיד שלא כי זה לא נכון ועובדה שיש לי עובדות והוכחות..אבל למה דוקא אלו שאני מעונינת בחברתם ,לאו דוקא רומן אלא אפילו מעין ידידות שכזו אם אפשר לקרוא לה ככה..למה לאלה אני פוחדת להתקרב ומשדרת את ההיפך ,פתאום כל השלילי שלי יוצא והחוסר בטחון שוב חוזר. זה לא פיר ,זה לא פיר כי עברתי דרך ארוכה והגעתי למשהו ואפילו עשיתי כמה"תיקונים"..אבל למה דברים מסוימים נשארים פתוחים וללא תשובה .. ולמה החיים שלי תקועים?ואני חיה על העבר..הלא ממש מוצלח שלי ?? נימאס לי,אני לא יכולה יותר ..הלב שלי סובל ,,ואני לא רוצה לרחם על עצמי אבל פה אני עושה את זה ,כלפי חוץ אני משדרת הכל טוב וסבבה ואחלה כשמבפנים אני נקרעת .. למה התחלתי לבכות מכל סרט מטופש?אני לא היתי כזאת, למה כשאני רואה סרט בערוץ 8 על לידות ונשים שילדו ואת הרגע המדהים והמאושר הזה.למה אני נקרעת מבכי מזה וכולם מביטים בי בפליאה.? למה הלב שלי ל יכול לחייך,,,,אלוהים ,אני רוצה פעם אחת ,,תן ללב שלי קצת לחייך כי הוא בוכה כבר המון זמן וגם אם הוא מחייך בנימוס כי כל המתוקים מסביבו מנסים לתמוך בו ולעזור לו בכל דרך שתהיה ..למה הוא עדיין בוכה?? למה כואב לי פה בנשמה שלי שזועקת לך כל לילה לפני השינה שתשמע אותי קצת?? אלוהים סליחה שוב שאני מקטרת על כלום ושיש לך עוד צרות גדולות להציל חוץ ממני וסליחה שאני שונאת אותך ..אבל זה אתה דאגת שאני אבוא לעולם..כי אתה דואג להכל לקרות ..למה רצית אותי פה אם אני לא חשובה וסתם ממורמרת . אני לא אדם רע אלוהים ואתה יודע שאני מאושרת כל כך מאושרם של אחרים אבל מגם הלב שלי רוצה להתמלות קצת בחיוכים ולא לזעוק ולדמוע,בבקשה..
היי, הנה אני שוב באה לקטר ,אחרי שכבר כמה ימים הרגשתי בסדר פחות או יותר ,בלי יותר מידי מחשבות מיותרות . נמאס לי ,לא מתחשק לי כלום..אני מנסה להציב לעצמי מטרות אבל אין לי כוח לקום ולהגשים אותם או לנסות .. באמת הרגשתי טוב בימים האחרונים ,באמת ,אבל היום שוב רע לי ..ואני לא יודעת למה ..אני יודעת שיש לי את כל התמיכה מכולם ,על כל דבר בעולם אבל אני רוצה יותר מזה..באמת שאין לי עיניים גדולות אבל אני לא ממצה את עצמי ואין לי שום אפשרות להיות מאושרת בזמן הקרוב. רציתי באותה הזדמנות לומר לנביג שאני מצטערת ששוב הרסתי לה את מצב הרוח .. נביג,סליחה,ממש רצית לצאת ואני הרסתי לך את התוכניות בגלל הדיכאונות המטופשים שלי וההרגשה הרעה שמונעת ממני כל מיני דברים ..אבל ממש לא התחשק לי ללכת היום ומצד שני אני מרגישה יותר משועממת ובודדה בבית . יש לי הצעות לאן ללכת אבל באמת אין לי כוח ..נמאס לי.אני רוצה לשנות משהו בחיי ואני לא מסוגלת . אני מנסה ללכת לפסיכולוגים אבל אני מראש יודעת את התשובות ואף אחד לא מחדש לי כלום או נותן לי כלים מוחשיים לפתרון.. כולם יודעים להגיד..כאילו אני לא ידעתי ..אבל אני פשוט מבולבלת מהכל.מהחיים האלה שאני לא יודעת מה תפקידי בהם..כן ,,אני יודעת שיש מטרה לכל אדם בחיים והוא צריך להגשים אותה אבל למה כל מה שאני מגשימה זה רק את הדברים הרעים??למה לי מגיעות המכות בפרצוף??למה אותי אוהבים מרחוק?? למה אותי רק מעריכים??? וכשישנם אנשים שיותר ממעריכים ומראים זאת בכל הזדמנות אני דוחה אותם ולא רוצה ???ולמה אני רוצה את אלה שכאילו מעלי?את אלה שמאוד מאתגר להשיג או להיות בחברתם ?למה אני פה אלוהים??למה אני לא רואה לעצמי עתיד או איזושהי ציפייה למשהו??אפילו סתם ככה ביום יום אני לא נהנית אף על פי שאני משתדלת להנות מהרגעים ..אבל אין לי שום אקשן או פילפל בתוכם ..לא ביקשתי יותר מידי ..אלוהים ..אתה יודע שאני לא מבקשת יותר מידי .. למה לי מגיע את הכי שפל והכי מגעיל ודוקא אלו שאני ממש לא מעונינת?? מה עשיתי???לא ,אני לא רוצה להאמין שאני כזו מפלצת ודפוקה . אני יודעת שיש לי את החסרונות שלי ,אבל גם יש לי את היתרונות ואחד מהם הוא שאני עם הזמן למדתי לשדר את החיוביות שלי כלפי חוץ עם עוד תוספת של אסטתיקה וכו´ ..אני יודעת שנמשכים אלי..אני לא יכולה להגיד שלא כי זה לא נכון ועובדה שיש לי עובדות והוכחות..אבל למה דוקא אלו שאני מעונינת בחברתם ,לאו דוקא רומן אלא אפילו מעין ידידות שכזו אם אפשר לקרוא לה ככה..למה לאלה אני פוחדת להתקרב ומשדרת את ההיפך ,פתאום כל השלילי שלי יוצא והחוסר בטחון שוב חוזר. זה לא פיר ,זה לא פיר כי עברתי דרך ארוכה והגעתי למשהו ואפילו עשיתי כמה"תיקונים"..אבל למה דברים מסוימים נשארים פתוחים וללא תשובה .. ולמה החיים שלי תקועים?ואני חיה על העבר..הלא ממש מוצלח שלי ?? נימאס לי,אני לא יכולה יותר ..הלב שלי סובל ,,ואני לא רוצה לרחם על עצמי אבל פה אני עושה את זה ,כלפי חוץ אני משדרת הכל טוב וסבבה ואחלה כשמבפנים אני נקרעת .. למה התחלתי לבכות מכל סרט מטופש?אני לא היתי כזאת, למה כשאני רואה סרט בערוץ 8 על לידות ונשים שילדו ואת הרגע המדהים והמאושר הזה.למה אני נקרעת מבכי מזה וכולם מביטים בי בפליאה.? למה הלב שלי ל יכול לחייך,,,,אלוהים ,אני רוצה פעם אחת ,,תן ללב שלי קצת לחייך כי הוא בוכה כבר המון זמן וגם אם הוא מחייך בנימוס כי כל המתוקים מסביבו מנסים לתמוך בו ולעזור לו בכל דרך שתהיה ..למה הוא עדיין בוכה?? למה כואב לי פה בנשמה שלי שזועקת לך כל לילה לפני השינה שתשמע אותי קצת?? אלוהים סליחה שוב שאני מקטרת על כלום ושיש לך עוד צרות גדולות להציל חוץ ממני וסליחה שאני שונאת אותך ..אבל זה אתה דאגת שאני אבוא לעולם..כי אתה דואג להכל לקרות ..למה רצית אותי פה אם אני לא חשובה וסתם ממורמרת . אני לא אדם רע אלוהים ואתה יודע שאני מאושרת כל כך מאושרם של אחרים אבל מגם הלב שלי רוצה להתמלות קצת בחיוכים ולא לזעוק ולדמוע,בבקשה..
