שלום לכם שוב

שלום לכם שוב

כתבתי כאן לפני כמה ימים והיום אני נכנסת שוב ונרגשת מתגובותיכם המעודדות. אני מאוד רוצה להוסיף תמונה, אבל אינני יודעת איך (פדיחות). בערב, כשבעלי יחזור אשתדל למצוא זמן ולצרף תמונה. עודד הוא ילד יפהפה (ואני אובייקטיבית לחלוטין) ואמי אומרת שמזל שיש לו גבס למניעת עין הרע. קראתי באתר של אושרי על ק"פ תנוחתי ואינני רוצה לשגות באשליות, אך גם אינני יכולה להמנע מהמחשבה שמא מצבנו הוא כזה. אמנם לעודד יש ק"פ דו"צ בדרגה גבוהה, אולם: א. לא גילו אותו בשתי סקירות המערכות (ואחת מהן נעשתה באופן פרטי ולכן יסודי). ב. ידוע שלעודד היה צפוף אצלי ברחם. כשיצא, ניתן היה ממש לראות זאת לפי הא-סימטריה שהיתה בפניו (והסתדרה, תוך ימים ספורים). זאת כנראה הסיבה שעודד לא התהפך ולכן יצא בניתוח קיסרי מדופן הבטן (מה שהופך אותו ל"יוצא דופן"). ג. לא ידוע על בעיות אורטופדיות מצדי ומצד משפחתו של בעלי. כשהעליתי את הרהוריי אלו בפני הפיזוטרפיסטית והגבסן, נראה כי הם לא כ"כ הבינו על מה אני מדברת ושאינם ממש מעורים בדבר הק"פ התנוחתי. שאלותיי אליכם, הורים ידעני אם היה לעודד ק"פ תנוחתי ניתן היו יכולים טובי המומחים (פרופ' ויינטרוב במקרה זה) לדעת זאת מיד? האם במידת חומרה גבוהה יתכן ק"פ תנוחתי, שמא אין הבדל? ברצוני לציין שוב כי אינני שוגה באשליות ומוכנה להמשך הטיפול באשר הוא (להזכירכם אנחנו לפני ניתוח להארכת גיד בשבוע הבא), אבל בכל זאת... אולי. בכל מקרה, כולי תקווה שהפרוצידורה תסתיים בזמן המצופה (גיל שנתיים) ועם כמה שפחות סבל לעודד. נ.ב: כיצד התרגלו ילדיכם לנעליים? מקווה שלא קשה וכיצד מתייחסת הסביבה (הקרובה וסתם אנשים) למראה ילדיכם עם הנעליים? לא מאמינה, אבל זה גם מטריד אותי. תודה לכולכם ששרדתם עד פה ושאתם פה בכלל. בהצלחה לכולם!
 
יו, אולי נעשה 1+1?

אני כבר מזמן טוענת שכל מה שיש לתמיר הוא בגלל הרחם שלי שבנוי עם מחיצה וכמו שאת מתארת, הקלאב פוט הוא לא כתוצאה מבעיות אורטופדיות משפחתיות , יחד עם זאת, גם הוא נולד בקיסרי בגלל שלא התהפך, כנראה מחוסר מקום למנח ראש..... מעניין מאוד, מחכה בערב, ולא מוותרת לך לגבי התמונות של רועי, יום מקסים אורית
 
שלום

זו פעם שניה שאני קוראת על ק"פ תנוחתי כמשהו שלא בידיוק קיים. גם אמא של תותוש אמרה שד"ר פנסקי אמר לה שאין ממש דבר כזה. או שזה ק"פ או שלא. כך שבאמת זו תעלומה
אבל ק"פ חמור זה חמור... על הסיפור שלנו את יכולה באמת לקרא המון באתר, לגבי ההתרגלות לנעליים. יש שם גם בחלק של "בין הכסאות" ציטוטים של הורים מכאן על היחס לנעליים. היום נזכרתי שבזמן ההריון אחד הדברים שהכי הטרידו אותי היה אם אוכל "ללבוש" את אושרי במנשא. זה היה לי כל כך חשוב. מקוה שקראת את הסיפור של רחליקה1 ומתן לגבי הניתוחון אצל וינטראוב. בהצלחה
 
שלום לך פוף היחידה

אני אתייחס בינתיים רק לנ.ב. של הודעתך. ככה זה הברדקיסטים - אוהבים להתחיל מהסוף... נטע שלי עם נעלי דניס בראון. הוא מסתדר איתם נהדר. התהפך בגיל יותר מוקדם מאשר בתי הבכורה.הוא זוחל בכל הבית בלי שום בעיה ואפילו כבר עמד פעמיים בעזרת כריות גבוהות. כמובן שהסביבה שואלת ומתעניינת ואפילו אנשים שאני לא מכירה רואים ושואלים. בד"כ אני עונה בנימוס. אני גרה ביישוב קטן ולילדים יש המון שאלות אלי. הם נוהגים לקרוא למכשיר "סקייטבורד" וזה מדהים איך ההורים "קנו" את השם וגם הם שואלים:נו מתי מורידים את הסקייטבורד?" אין ספק שזה מושך תשומת לב, אבל מתרגלים... מעבר לזה נטע הוא ממש כמו כולם. ילד עליז וחייכן. אני לא מרגישה שהנעליים מפריעות לו יותר מהטיטול למשל. לפעמים אני אפילו חושבת: טיטול אני שמה לו גם ביום חמסין! מטעמי נוחות, אז נעליים, שהם מטעמי בריאות אני לא אשים לו? סבתא שלו, לדעתי, כן מרחמת עליו. קשה לה לראות אותו "כבול" בתוך הנעליים. אז כמובן שתמיד, הכל בעיני המתבונן. מקווה שעניתי לך תשובה מספקת. אם לא, תרגישי חופשי לשאול. לילה טוב
 
למעלה