שלום לכם, שלום (ומה שלומכם היום)
או: הודעה ראשונה שלי וארוכה למדי בפורום. brace yourself
אז היי, קוראים לי סיון, בת 18, והרי פירוט המקרה: התלבטתי אם לשפוך את שעל ליבי פה או בפורומי התמיכה השונים, אבל החלטתי שהפסנתרנות יותר מהותית לפניה שלי מאשר היבבנות 
אז הנה אני פה! בכל אופן, אני עם קלידים מגיל 5, עם פסנתר מגיל 7, 10 ומשהו שנים, אחרי בגרות. עכשיו אני אחרי הבגרויות ולפני צבא, ומרגישה מאוד מבולבלת ואומללה בכל מה שקשור לנגינה בצל הדיכאון הכללי שמלווה את בני הנוער טרום גיוס, מה שאני אוהבת לכנות "תסמונת דיכאונות מלש"בית" (טוב נו המצאתי את זה כרגע), כלומר "אלוהים איך עברו כבר 18 שנה עוד מעט אני כבר בת 40 עם 2.4 ילדים". כל המסגרות נגמרו, כולל בית ספר, ומה שהיה יותר קורע לב בשבילי מסיום בי"ס היה סיום של הקונסרבטוריון ופרידה מהמורה שלי זה 10 שנים או מאז שאני זוכרת את עצמי, ומכיווון שאף פעם לא הייתי טובה בהצבת מסגרות לעצמי, אני לא מסוגלת כרגע לחזור לנגן בצורה יסודית ושיטתית. אז עד עכשיו הייתי בהכחשה של "חודשיים אני לא מנגנת כמו כל שנה בחופש הגדול" (כן, כמו שאתם רואים אני גם עצלנית בנוסף לכל) אבל ספטמבר מגיע והמסגרת להכחשה נשברת. ההורים שלי לוחצים עליי בקטע של "השקענו בך כ"כ הרבה, אל תפסיקי", לא שאני רוצה להפסיק... אבל אני פשוט לא יודעת איך ממשיכים לבד! איך אני אמורה ללמוד פוגות של באך לגמרי לבד, איך? שקלתי לעשות הסבה לנבל ולקחת שיעורים בנבל ובמקביל להמשיך קצת עם הפסנתר, רק שמורים לנבל נדירים למדי. שאלה לנגנים הבוגרים שבינינו - אתם לוקחים שיעורי פסנתר? מי שלא, איך אתם מסתדרים? דיברתי אתמול בלילה עם ידיד-פסנתרן שמאוד עזר לי לעבור משברון (תודה, יובל), אבל הבעיה המהותית נשארה כשהייתה. אז, למי הפתרונים? יש לכם מה להגיד לי בנידון?
או: הודעה ראשונה שלי וארוכה למדי בפורום. brace yourself
אז הנה אני פה! בכל אופן, אני עם קלידים מגיל 5, עם פסנתר מגיל 7, 10 ומשהו שנים, אחרי בגרות. עכשיו אני אחרי הבגרויות ולפני צבא, ומרגישה מאוד מבולבלת ואומללה בכל מה שקשור לנגינה בצל הדיכאון הכללי שמלווה את בני הנוער טרום גיוס, מה שאני אוהבת לכנות "תסמונת דיכאונות מלש"בית" (טוב נו המצאתי את זה כרגע), כלומר "אלוהים איך עברו כבר 18 שנה עוד מעט אני כבר בת 40 עם 2.4 ילדים". כל המסגרות נגמרו, כולל בית ספר, ומה שהיה יותר קורע לב בשבילי מסיום בי"ס היה סיום של הקונסרבטוריון ופרידה מהמורה שלי זה 10 שנים או מאז שאני זוכרת את עצמי, ומכיווון שאף פעם לא הייתי טובה בהצבת מסגרות לעצמי, אני לא מסוגלת כרגע לחזור לנגן בצורה יסודית ושיטתית. אז עד עכשיו הייתי בהכחשה של "חודשיים אני לא מנגנת כמו כל שנה בחופש הגדול" (כן, כמו שאתם רואים אני גם עצלנית בנוסף לכל) אבל ספטמבר מגיע והמסגרת להכחשה נשברת. ההורים שלי לוחצים עליי בקטע של "השקענו בך כ"כ הרבה, אל תפסיקי", לא שאני רוצה להפסיק... אבל אני פשוט לא יודעת איך ממשיכים לבד! איך אני אמורה ללמוד פוגות של באך לגמרי לבד, איך? שקלתי לעשות הסבה לנבל ולקחת שיעורים בנבל ובמקביל להמשיך קצת עם הפסנתר, רק שמורים לנבל נדירים למדי. שאלה לנגנים הבוגרים שבינינו - אתם לוקחים שיעורי פסנתר? מי שלא, איך אתם מסתדרים? דיברתי אתמול בלילה עם ידיד-פסנתרן שמאוד עזר לי לעבור משברון (תודה, יובל), אבל הבעיה המהותית נשארה כשהייתה. אז, למי הפתרונים? יש לכם מה להגיד לי בנידון?
