שלום לכם..

[ילדה של החלל החיצון]

שלום לכם.. ../images/Emo9.gif

אנשים החיים אי שם. כבר זמן רב שאני צופה בכם.. (אל תיבהלו

) אבל זהו. נגמר. אני חייבת להוציא את ה"סיפור" שלי. אני מניחה שאני קצת "שונה" מכם.. פשוט..

נדמה לי שאתם היחידים שתוכלו להבין אותי. בפורומים אחרים לא הייתי מסתדרת. אם תרצו לגרש אותי כי אני לא שייכת אליכם.. זה בסדר.. אני אבין...

למה אני שונה מכם

כי אני לא בת למשפחה חדורית.

האאאאאאאאא

אתם בטח המומים... כן.. כבר אמרתי שאתם מוזמנים לגרש אותי.. *קישטה* יש לי שני הורים. אמא ואבא. ובעיה אחת גדולה- אבא. כבר שנים רבות שאני פשוט מכחישה אותו. ו-

אל תגידו שזה לא בסדר מה שאני עושה. אני פשוט לא מסוגלת להתמודד איתו.. זה הכל.. אז לא- ההורים שלי לא גרושים. לא מתכוונים להתגרש. אף אחד לא מת. אף אחד לא ברח. הבעיה היא- אף אחד לא השתנה. אני חיה בידיעה שאין לי אבא. אני פשוט לא רוצה אותו. זה לא ישנה לא לי ולא לו. אני חושבת.. אבא שלי הוא... קצת אחר... אבל לא אוכל להסביר את זה כאן.. אני מקווה שתקבלו אותי... כי כבר אין לי מקום אחר ללכת אליו.

 

[חגית חד הורית]

בוודאי שלא נגרש אותך ../images/Emo140.gif

אבל בוודאי שנרצה גם להבין מה את מתכוונת באבא אחר. איך את חיה עם התעלמות ממנו? מה אין בוקר טוב? אין אף פעם משהו שאת צריכה ממנו, תעשה לי, תוריד לי, וכ"ו. מה אמא שלך אומרת על זה? בת כמה את? אז למרות שאמרת שלא תוכלי להסביר, אני בכל אופן שואלת אולי תצליחי קצת

ואל תלכי לשום מקום, תשארי איתנו.

 

[ילדה של החלל החיצון]

תודה רבה.. ../images/Emo9.gif

כבר חשבתי שלעולם לא אמצא מקום. נתחיל עם השאלות שלך, ונמשיך עליי. איך אני חיה עם ההתעלמות? זה מתבטא בהמון דברים. למשל.. הבוקר טוב.. הוא תמיד אומר. ואני רוב הזמן ממלמלת משהו מתחת לשפתיים.. לפעמים אני עונה.. כשהוא שואל שאלות, אני מגיבה בעצבנות. הוא תמיד נדחף בעניינים שלא שלו. הוא רוצה לדעת הכל. וזה מרגיז ומרתיח וכ"כ מכעיס. אין לי פרטיות. כל אדם שמתקשר אליי- "מי זה היה

" הדבר היחיד שאנחנו מתקשרים עליו זה כסף. חחח.. כן.. אני יודעת שזה נשמע רע.. אבל כל חודש הוא נותן לי דמי כיס. ומתי שאני צריכה כסף אני מקבלת. אולי זה בגלל שהוא אוהב אותי.. אולי זה בגלל שהוא מכפר על כל הדברים הרעים.. אולי כי גם הוא מבין שזו הדרך היחידה לתקשר איתי. אבל אני לא רוצה את הכסף שלו!! אמא שלי? יודעת שקשה לי להתמודד איתו. גם לה. אני בת 16. אולי זה נשמע לכם צעיר.. אבל אני בוגרת. באמת.. איך אוכל להגדיר את אבא שלי? "שונה". אולי חולה. זו הדרך היחידה להגדיר אותו. תודה על ההקשבה.. אההה... ואם חס וחלילה הבנתם.. איכשהו..

שאבא שלי הוא אדם מכה.. או שיש אלימות במשפחה שלי. אין. באמת..

בזה אני מוכנה להישבע.

 

[מאי19]

שלום ילדה

אני חושבת שאני יודעת למה את מתכוונת. זה קשה ועצוב. את נשמעת מאוד החלטית בעניין הלא אבא. אני לא מכירה מבפנים אז אני לא יכולה לסתור את דברייך, רק לומר לך שלפעמים גם מאנשים חולים אפשר לקבל אהבה, ואפשר גם למצוא דרך לתת להם. אני מניחה שצריך להשלים עם העובדה שאבא שלך הוא אחר ואחר כך אולי תוכלי לזכות בו בדרך "אחרת". לפעמים השלמה מובילה להבנה ולאמפטיה, ולא שמעתי אותך מטילה ספק בכך שהוא אוההב אותך. ואם כך אז אולי יש דרך להגיע אליו ולהיות קצת הבת שלו בדרך שבה הוא מסוגל להיות אבא שלך. הוא בטח לא מתכוון להיות חולה. הוא פשוט כזה. בכל אופן, קבלי ממני את מלוא הסימפטיה לכל מה שכתבת. זה קשה מאוד.

 

[ילדה של החלל החיצון]

הלוואי.. אבל זה לא בדיוק כך.

מאז שאני זוכרת את עצמי התייחסתי אליו כך. וזה לא בכוונה. וזה לא מתוך רשעות. זה מין הרגל מגונה, אבל לא בדיוק. ואני יודעת שצריך לקבל את כולם. ואני מקבלת את כולם. ואני לא גזענית. אני לא הומופובית ואני לא שונאת ערבים. אני לא שונאת "מכוערים" או "שמנים". כל העניין של ה"יופי" הוא המצאה אחת גדולה ומטופשת. אני מקבלת את כולם. גם אם הם המוזרים ביותר (או עד שהם פוגעים בי..). אבל את "אבא"- פשוט קשה לי לקבל.

רבה לך. חשבתי שלעולם לא יבינו אותי.. יש כאלה האומרים: "אבא שלך כ"כ נחמד!", "הוא ממש מצחיק". אבל- אף אחד לא באמת מכיר אותו כמוני. וכשאני אומרת להם שזה לא כך, הם מתפלאים. והם מתפלאים שאני עויינת אליו כ"כ. והם פשוט, הם פשוט לא מבינים

 

[האחים וויזלי]

אדחה את מה שרציתי לכתוב עכשיו ואשאל

- מאז ומתמיד שנאת אותו או שזאת תוצאה של חוסר יחס/ יחס מזויף/ ניסיון ליצור יחסים בגיל מבוגר? זהו, שאלה אחת במקום מטח הדברים שלי (תגידי טודא, יכולתי להפציץ אותך

) וכמובן- ברוכה הבאה

-פורג´, צריך לישון לקראת יום הלימודים האחרון (מחר)

 

[ילדה של החלל החיצון]

אח וויזלי יקר.

(ד"א- איזה אח אתה ממשפחת וויזלי??

) כבר אמרתי קודם, שמאז שאני זוכרת את עצמי, היחסים איתו היו קרירים. הוא מספר לי שכשהייתי קטנה תמיד ביקשתי שירים אותי על הידיים.. פעם הוא היה "נורמלי". אבל פעם- הייתי קטנה. ככל שגדלתי התרחקתי ממנו יותר ויותר. אין בינינו יחס מזויף.. וזה לא שאני כל הזמן מתעלמת ממנו.. אני פשוט- חוצפנית אליו. וזה גורם לי לחשוב הרבה, אם אני צריכה לעשות את זה או לא. אתה מוזמן להפציץ אותי... יש לי זמן..

תהנה בבית הספר. שיהיה לכולכם יום נעים

 

[חגית חד הורית]

ילדה של... אני חושבת שאת צריכה

לחשוב בינך לבין עצמך או בינך לבין הפורום הזה, על מתי הייתה הנקודה ש´גדלת´ והתחלת לא לאהוב אותו ,או אפילו לרצות שהוא לא יהיה שם. (אגב, האם היית רוצה שהוא באמת לא יהיה? גירושין או חס וחלילה מוות? זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך עליה) אני חושבת שאם תמצאי את הנקודה בה התחילו הדברים, יהיה לך הרבה יותר קל להבין אותם (או שאולי רק לי זה קשה להבין

). כי בסופו של דבר אני בטוחה שלא קל לך לחיות ככה, כי אם היה לך קל, הרי לא היית באה אלינו

 

[העקשנית]

ילדה של העולם.

לא נעים המצב שתארת. מוכנה לחשוף מהי הבעייה של אביך? ולמה את בעצם שונאת אותו?אין לך במה להתבייש.זה מה שקורה לך כרגע. אולי אם תשתפי בכל הסיפור אפשר יהיה יותר להבין ולעזור. מה שכן-בטוח שאת לא היחידה בעולם עם הסיפור הזה. בטוח יש עוד הרבה ילדים כמוך. אבל לא בטוח שיצא לך להכיר אותם. את לא חיבת לאהוב אף אחד. רגשות זה דבר שמשתנה.

 

[ילדה של החלל החיצון]

אולי לא הפעם..

אולי אספר לכם על הבעיה של אבא שלי מאוחר יותר.. אני לא מרגישה שאני יכולה לספר את זה עכשיו.

מצטערת.

 

[ילדה של החלל החיצון]

חגית.

מעולם לא ייחלתי לו ברצינות מוות. אולי מתוך כעס, אתם כנראה מכירים את הדברים האלה. גירושין (או גירושים... אף פעם לא הבנתי..

גם נישואים ונישואין) ייחלתי פעם אחת, כשההורים שלי רבו פעם אחת ולא יכולתי לסבול את זה יותר. אני לא חושבת שהייתה אי פעם נקודה שהתחלתי לא לאהוב אותו. אני מנסה להיזכר ואני פשוט לא מוצאת משהו להיאחז בו.

 

[חגית חד הורית]

תחזיקי חזק, בסוף זה יגיע

ברצינות. עצם העובדה שאת מעלה את זה, שאת חושבת על זה. זה מצויין. התשובות לא מגיעות לנו על פי דרישה. הפסיכולוגים אומרים שזה הכל התת מודע. והתת מודע הוא חכם, הוא יעלה את הדברים למודע רק כשאת תוכלי להתמודד איתם, לא לפני כן. והנה את מתחילה להתמודד. את סיפרת לנו, ולא ברחת אחרי ששאלנו אותך כל כך הרבה שאלות גם אם בהתחלה אמרת שאת לא יודעת למה זה קורה. את בדרך הנכונה

ואני שמחה לשמוע שלא באמת ייחלת לו למוות או לגרושין/ם (

), לדעתי זה אומר הרבה.

 

[ophra]

ילדה יקרה....

קראתי את כל השרשור, ואני חייבת להתחיל בנקודה טיפה שונה- החתימה שלך: "הילדה שלהם

" שניהם גם אמא וגם אבא אני לא רוצה להתיימר לדעת יותר ממה שאת מספרת אבל לי נראה שיש שם יותר מההתעלמות מאבא דווקא עד כאן הדברים שלא אמרת - ועכשיו לאלו שכן אסור לך להרגיש, אפילו לשניה, שאת לא בסדר בדרך ההתנהגות שלך כלפי אבא האחריות על מערכת היחסים בין הורים לילדים (כל עוד הילדים הם ילדים כמובן, אבל זו התקופה שלמעשה קובעת איך היחסים האלו יהיו כל החיים, גם כשהילדים הם כבר גדולים) בקיצור - האחריות הזו היא של ההורים אני לא באה לחפש אשמים אבל אני רוצה שתורידי את האחריות מעצמך זו מעמסה כבדה מדי לכל אחד, ובוודאי לנערה בת 16. גם לי יש אבא עם טונות של קסם אישי שגורם לכל אדם שפוגש בו להתאהב בו ולהעריץ אותו תוך דקות (עד היום, ואני כבר ילדה "גדולה") וגם אצלי, רק אני (ואחותי) יודעות מי הוא באמת אז ככה שאני יכולה להבין את דבריך עוד שני דברים לסיום: א. בוודאי שנקבל אותך! בשמחה, בחיבוק חם (רק תזהרי עם הוויזל בחיבוקים) ובהרבה הקשבה. ב. נשמע לי שעזרה מקצועית (אבל טובה) יכולה מאד לעזור לך. לשפר את חייך, שהם רק בתחילת דרכם. הקשבה ותמיכה מפורום כזה בוודאי יעזור ויתמוך, אבל (לדעתי) הוא לא תחליף לעזרה מקצועית. (אם תרצי, אשמח לנסות לעזור לך למצוא באיזור מגורייך) מקווה שתרגישי לאט-לאט יותר טוב

 

[ילדה של החלל החיצון]

לא שמתי ../images/Emo23.gif

וואו. לא חשבתי על זה אפילו כשהוספתי שני

. אולי זה משהו בתת מודע.. את צודקת. האחריות היא באמת על ההורים. אבל מה קורה כשאחד ההורים (או רק ההורה האחד) בבעיה. בבעיה שהוא לא יכול לשנות? אני כ"כ מרחמת עליו.. ולמרות שאני שונאת את הרגש הזה- רחמים.. הוא קיים אצלי. אז הוא לא יכול לקחת אחריות- ואני בהחלט שלא יכולה לקחת אחריות. ושום דבר לא קורה! ובעניין העזרה המקצועית.. לא.. תודה על ההצעה, אבל אני לא חושבת שאני צריכה את זה. אבל אני אחשוב גם על זה. תודה רבה לך, ולכם על הכל. על ההקשבה. אני לא יודעת איך להודות לכם..

 

[חגית חד הורית]

חיצונית חביבה

עזרה מקצועית זו לא מילה גסה. אני מבינה שזו לא גאווה גדולה, אבל זה רק סטיגמה חברתית מוטעית. אין מה לעשות, סטטיסטית, ילדה שאינה מדברת עם אבא שלה, זה חריג. ואם הוא אינו יודע מה לעשות על מנת להחזיר את המצב לנורמלי, אז איש מקצוע אולי יוכל לעזור לכם. דבר חשוב נוסף הוא שאי אפשר להכריח ללכת לטיפול, זה צריך לבוא ממך וממנו, או רק ממך כי גם את לבד יכולה לטפל בעניין. (שינוי של אחד גורם לשינוי של האחר) אבל את צריכה לרצות וללכת לטיפול שלמה (נו טוב, לפחות כמעט שלמה

) עם עצמך.

 

[ילדה של החלל החיצון]

אני יודעת שזו לא מילה גסה.. ../images/Emo9.gif

אני אחשוב על זה..

 

[רק אביגיל]

E.T ../images/Emo35.gif ../images/Emo13.gif

אל תידגי , אנחנו לא מגרשים מכאן אף אחד , גם לא חייזרים (אם יגיעו

). את יכולה לדבר חופשי ולשתף. אנחנו יכולים להקשיב ולתמוך וגם.....לשאול שאלות

את אומרת : " פעם הוא היה "נורמלי". אבל פעם- הייתי קטנה" אולי יש לזה קשר להתמרדות גיל הנעורים? אני שומעת ורואה הרבה גילאי נעורים חביבים (והוריהם) שמספרין על חוויות התמרדות מסוגים כאלו ואחרים. אז לא נראה לי שאת ממש שונה, אולי אצלך זה מעט יותר חריף? וזה בטוח לא מתוך משחק , כי ככה הם (אתם וגם אני כשהייתי בגילך ) מרגישים על אמת. מרגישים שלא מבינים אותנו. שלא יכולים להגיד לנו מלשות. שאנחנו יודעים הכי טוב. ושאנחנו מחליטים על עצמנו. לפעמים מול שני ההורים לפעמים מול אחד. האם הוא מנסה להגביל אותך בדברים? האם הוא נכנס איתך לעימותים קשים כשאת מנסה לעמוד על דעתך או לעשת משו בניגוד לרצונו או החלטתו? (נזכרתי בג´וניור שאמר לי אתמול , תגידי לי מתי זה ארבע כי אני צריך לצאת לפגישה , בלי לחשוב בכלל אם ואולי אני זו שצריכה לאשר או לא . אז אם עכשיו זה ככה אצלו , מה יהיה להבא?

) אני לא אומרת שאת לא מרגישה ככה באמת. אבל אולי ההרגשה שלך בכל זאת סובייקטיבית , לנוכח הנתונים? (כי את אומרת , אין מעשים פיזיים ברק שיכולים לגרום לך להרגיש כך ) איך זה לעומת החברות שלך ומה שקורה אצלן בבית? האם אותן , או את רובן לפחות , כן מבינים? או שגם הו מתלוננות? אני לא יודעת את התשובות. רק את השאלות. ורק לאמר לך שאם זה כל כך מציק , באמת תנסי לפנות לייעוץ חיצוני או עזרה אחרת. אפילו אולי יועצת ביצפר או המחנכת? מישו לשתף? שיבדקו את הדברים מהבסיס ויוכלו אולי להפנות אותך , לךמי לשאול. ועוד שאלה קטנה - איפה אמא בתמונה? האם היא מודעת? האם היא מעורבת? מה דעתה על זה? ברוכה הבאה

 

[ילדה של החלל החיצון]

אני לא "מורדת"

מרידה לא מביאה לאף אחד שום תועלת. אולי לפעמים יוצא מצב שאני מורדת, אבל אני פשוט לא מודעת לזה. בדר"כ דברים שאני עושה, נובעים ממחשבה תחילה. לפעמים יוצא מצב שהוא מגביל אותי.. אבל אז הוא חושב על זה והוא רואה שאין שום סיבה. ברגעי כעס (שקורים הרבה, ואסביר את זה בפעם אחרת) הוא מתחיל לצעוק ולהגיד שהוא ינתק לי את האינטרנט, ושאני בחיים לא אצא מהבית ושלא יהיה לי טלויזיה.. אבל הכל שטויות..

הוא יודע את זה אני יודעת את זה וזה מספיק. לפני מספר שבועות נכנסתי לויכוח מאוד קשה איתו. בכי וצעקות. והכל בגלל שהוא תקוע בעולם שלו.. ולא מוכן להקשיב בכלל לדעות של אחרים. הוא מקשיב רק לעצמו. ואני פשוט לא מסוגלת לסבול את זה. החברות שלי? הממ.. יש לי מספר חברות שההורים שלהן גרושים. יש כאלה ש"חיים באושר ועושר".. כל אחד והסיפור שלו. אני לא מקנאה או משהו (קנאה ורחמים- הם רגשות רעים מאוד

) איפה אמא בתמונה?? וואו. שאלה טובה.

היא יודעת שהקשר עם אבא שלי גרוע מאוד. היא לא חושבת שאני שונאת אותו, אני מניחה. אמא שלי לא יכולה לעזור לי בכלום. אבל אני שמחה שהיא שם. ערב טוב,

 

[האחים וויזלי]

את באמת באמת חושבת ככה? ../images/Emo2.gif

לא מורדת?? את לא אומרת לו שלום, זה נקרא למרוד אוקיי, זה לא נקרא למרוד אבל זה נקרא לעצבן לא שאני טלית שכולה תכלת כמו שאמרתי בהודעה אחרת- גמני עושה ככה בבוקר, במיוחד בבוקר כשאני בא- איך היה? ממלמל משהו

גם עלי צועקים (צועקת...?) שינתקו את האינטרנט וכל השאר אני יודע שהיא תגשים את זה

ואין צורך להמשיך להגיב עךל כל הודעתך- כי גם לי זה עם אמא שלי ככה, הכל, כמעט, אני מניח מישהי אמרה פה בשרשור של הקללות- היא מהדור הישן? כן,דור ישן מאוד

-פורג´, לפעמים בן זקונים זה לא כיף