הסיפור על נרקיסוס
שאגב לא שרד במקור יווני, אלא רק אצל אובידיוס איש רומא. ' כאשר נרקיסוס נולד, שאלה אמו בעצת הנביא טיירסיאס. "הנער הזה," אמר, "יחיה עד זיקנה מכובדת, בתנאי אחד: שלא יראה את עצמו." נרקיסוס גדל והיה לעלם-חמודות, וכל אשה נמשכה אליו; אך הוא שילח את כולן מעליו ואמר שאין לו עניין באהבה. בזמן מן הזמנים, כאשר זאוס ביקש לשאת את לידה (והיה מחופש לברבור), הוא אמר לנימפת-הר בשם אקו (הד): "אנא, שמרי שהרה לא תעקוב אחרי!" "איך?" "דברי אליה. כל מה שתרצי. המציאי דברים." אקו אז אמרה לה שהיא ראתה את זאוס מתחזה לנקר, והרה הקשיבה היטב עד ששמעה נקר נוקש על עץ, ואז מיהרה לתפסו. אבל היתה זו ציפור רגילה, וכך גם הנקר הבא. הרה ניחשה שאקו שיטתה בה. "טוב מאוד, נערתי," היא רטנה, "עונשך יהיה שאיש לא יוכל לראות אותך, ותוכלי רק לחזור על דבריהם של אנשים שתשמעי." אקו התאהבה אז בנרקיסוס, דבר שהיה מביך משום שהוא לא היה יכול לראות אותה, והיא לא היתה מסוגלת לפתוח בשיחה. יום אחד יצא נרקיסוס לצוד, ומצא עצמו רחוק ממלוויו. אקו עקבה אחריו. הוא שמע קול עקבות, אך לא ראה דבר. "מישהו נמצא כאן?" הוא קרא. "כאן," השיבה אקו. "אז בואי אלי," הוא חשב שהיא אחת מלוויו. "אלי," היא השיבה. "אני כאן!" "אני כאן!" אקו אז רצה אל נרקיסוס והשליכה ידיה על צווארו. הוא קרא אז: "את אשה! אני לא רוצה לנשק אותך!" "לנשק אותך," התחננה אקו. נרקיסוס הסיר מעליו את זרועותיה ורץ לביתו. האלה אפרודיטה אז הענישה את נרקיסוס על עקשנותו ואטימותו, והראתה לו את בבואתו בבריכה, כשכרע כדי לשתות. משראה את דמותו נשקפם מיד התאהב בה בכל לבו. אבל כל אימת שניסה לנשק את הבבואה, מצא שפניו נרטבו, והדמות התעוותה; אבל הוא לא היה מסוגל לעזוב את הבריכה. לבסוף, אחוז צער ואכזבה, הוא נטל את חייו. "אויה, אויה," הוא גנח. "אויה, אויה," גנחה גם אקו, שעמדה וצפתה בו בסמוך. "היו שלום, פנים יפים שכה אהבתי!" "היו שלום, פנים יפים שכה אהבתי," חזרה גם אקו. ואפולו אז הפך את נרקיסוס לפרח הנרקיס [ושמו הפך לכינוי לאלה שאוהבים את עצמם מעל לכל אדם אחר].
