שלום לכם!!!!!!!

[יערולי]

שלום לכם!!!!!!!

שמי יערה ואני בת 16 מירושלים.יש לי עודף משקל קל (בסביבות ה 3-4 קילו) ואני בגדול (תרתי משמע

) נערה מלאה, וגאה בזה!! לקח לי המון זמן לגרום לעצמי לומר משפט כזה, אני עדיין מתמודדת עם הפרעות אכילה שמהן סבלתי מגיל 13, אבל אני על הדרך הנכונה!! רציתי להגיד שזה מאוד חשוב לתמוך אחד בשני וישר כוחך דליה על הפורום!

 

[דליה גולן]

הי יערולי ../images/Emo140.gif

איזה משפט חשוב ונפלא אמרת! יערולי, עצם העובדה שאת מקבלת ושלמה עם עצמך לא יכולת להעניק לעצמך מתנה יפה מזאת. כי הרבה דברים לא נעימים קורים כשאין את השלמות הנפשית בתוכנו. אז פשוט תבורכי יערה!! עם גישה כזאת את בדרך של בריאות טובה איכות חיים, ובכלל זה משליך על עוד תחומים אחרים בכלל וה-בסיס להצלחה. (אני תמיד אומרת שהכל מתחיל באיך שאנחנו מרגישים עם עצמנו קודם כל!). תודה על המחמאות. זה החברים שעושים את הפורום למה שהוא. אני אחת מבין כולם. (ומאושרת להיות כאן הכי). ואם תרצי לשתף לספר לשאול, מה שבראש שלך. לבנו פתוח. שלך, דליה.

 

[יערולי]

תודה רבה../images/Emo9.gif

לפני כמה שבועות פניתי אל הדיאטנית של בית הספר שלי משום שפחדתי שהפרעת האכילה שלי תחזור (הבעיה עדיין נמצאת שם, וזו טעות לחשוב שהיא נעלמה). והיא נתנה לי הפנייה למוקד יעוץ והכוונה למתבגרים וכן שיתפה את מנהלת התיכון בסוגייה. לאחר מחשבה והתלבטויות רבות החלטתי לזרוק את ההפנייה. מנסיוני הרב (לצערי

) במוקדים אלה אני יודעת שלפחות במקרה שלי הנזק ועגמת הנפש הנגרמים מהטיפול שם גדולים מהתועלת. אך בכל זאת - הבעיה עדיין קיימת ולא טיפלתי בה. האם אתם חושבים שעשיתי בשכל? מה לעשות?

 

[אביטל +]

מספר שאלות לי

דבר ראשון - מגיעות לך אלפי נקודות על המודעות שלך וההבנה שלך את העניין ומשמעותו. אלו הדברים החשובים ביותר. בלי זה לא מגיעים לשום מקום. אני לא מכירה את המרכזים האלה, אז את אולי יכולה לספר למה התוצאה היא נזק ועוגמת נפש ? האם הטיפול לא טוב ? אמרת שגילית את המחלה בגיל 13. איך גילית ואיך טיפלת בזה אז ?

 

[יערולי]

טוב, ראשית כל

תודה רבה

. בגיל 13 התחלתי להרגיש ממש לא נוח עם עצמי. הייתי מוקפת בנערות שהיו ממש עור ועצמות, רזות כמו מקל, (אפשר לשער עד כמה זה עזר לדימוי ולביטחון העצמי שלי...). בנוסף לזה היו כמובן האנשים המגעילים, שכל תכליתם בחיים היא למצוא את נקודות החולשה של אנשים ולפגוע בהם בצורה הכואבת ביותר (טוב, אז אולי הגזמתי קצת, אבל בכל זאת - הם רעים!!). שילוב של שני אלה הביא לעצבות ולסלידה עצמית שהפניתי כלפי גופי. זה התחיל במניעת ארוחת בוקר מעצמי. באותה תקופה הייתי קפטן נבחרת הכדורעף של ביה"ס, והייתי מתישה את עצמי בפעילות גופנית בלי לאכול חצאי ימים. אחר כך זה גלש לצמצום ארוחת הצהריים (שהפכה כבר לארוחת ערב מוקדמת). ובכל הזמן הזה ראיתי את עצמי במראה, ושנאתי את מה שראיתי.החלתי להקיא את מה שבקושי אכלתי. בסופו של דבר, לאחר שהתעלפתי כמה פעמים בשרותים אחרי האימון ובמזל לא קרה אסון, תפסה אותי המאמנת שלי מקיאה בשרותים. היא עשתה טעות ופנתה להורים שלי ולמורה שלי בלי התיעצות מוקדמת איתי, מה שהכניס אותי ללא רצוני לתוך המערכת של מוקדי הסיוע הפסיכולוגי למתבגרים של משרד החינוך ולבתי חולים שונים. כוונתם הייתה טובה, אך בלי הכרה ורצון עצמאי של המטופל - הטיפול נידון לכשלון. במהלך התקופה (שנמשכה כשנתיים וחצי) ירדתי כמעט 20 ק"ג, הגעתי לתת משקל והייתי בסכנה רצינית. סבלתי בכל רגע מהטיפול. בכלל לא הסכמתי לעובדה שיש לי הפרעה, וסרבתי לטפל בה. השינוי קרה כאשר שחררו אותי הבייתה עם 7 ק"ג יותר, חזרתי לתוך מעגל ההרס הזה, עד שהגעתי לבית החולים במצב התייבשות ובחוסר הכרה. אני יכולה לומר, שזה נס משמים שאני עדיין נמצאת פה היום כדי לספר על כך. נדרש רק דבר נורא כדי לעורר אותי - אחת הנערות במחלקה, שמצבה באמת היה קשה מאוד נפטרה יומיים אחרי שהגעתי. נערה בת גילי, אולי קצת יותר גדולה. בעקבות הארוע החלטתי שאני רוצה לחיות. אני עדיין מתמודדת עם הבעיה שלי ואני מפחדת מהאפשרות שהיא תחזור. כמו כן, עדיין מציקה לי קצת העובדה שיש לי, אחרי הכל, קצת משקל עודף שממנו אני רוצה להיפטר, אבל אני רוצה לעשות את זה נכון הפעם. תוכלו לייעץ?

 

[יעל שכנאי]

יערולי המקסימה והבוגרת../images/Emo24.gif

הסיפור שלך באמת נוגע ללב ושוב אני חוזרת על דבריה של אביטל, מזל שאת במודעות כזו עכשיו כי זו כבר חצי הדרך ואת לא תיתני לעצמך ליפול עם זה שוב. לדעתי, עודף, משקל של שניים-שלושה קילוגרמים הוא ממש לא נורא ואת פשוט צריכה לאמץ לעצמך אורח חיים בריא של תזונה נכונה ומבוקרת וספורט שיהיה לך כיף איתו. אבל!!!! וכאן בא האבל הגדול

את חייבת להמשיך להיות בקשר כלשהו עם גורם מייעץ. אם זה אמא או פסיכולוגית או כל אחד שאת מרגישה נוח איתו ומאמינה בו. אם יש לך בכל זאת פחדים שדברים כאלה יכולים לחזור ואת מתקשה לעתים לבטוח בעצמך, אז קחי את גלגל ההצלה שיכולים להושיט לך אנשים מוסמכים. הם לא ייתנו לך ליפול!!!! תאמיני לי!!! ואת, בעיקר את, לא תיתני לעצמך ליפול!!! חזקי ואמצי וזכרי כל הזמן: "את לא לבד בעולם". זה המסר והמנטרה שאת צריכה להגיד לעצמך כל הזמן. "אני לא לבד בעולם ויש מי שיעזור לי". בחיבוק אמיץ יעל

 

[יערולי]

קל לדבר - קשה לעשות../images/Emo7.gif

 

[אביטל +]

נכון, באמת קשה לעשות ../images/Emo10.gif

הסיפור שלך מדהים לגבי מרכזי סיוע, נראה לי שנשאר לך מהם טעם מאוד מר כתוצאה מכך שהכריחו אותך לקבל עזרה בלי הסכמתך ובלי שהבנת שהייתה בעיה. אין לי מושג האם הייתה דרך לעשות את הדברים באופן שונה. וגם אם כן, אז היום זה כבר לא משנה כי הם כבר נעשו. ואת פה היום, ואת בריאה ומודעת וחושבת. וכמו שאמרתי, זה באמת חצי דרך. לדעתי שווה לך לנסות את מרכזי הסיוע שוב. את נמצאת במצב שונה לגמרי היום. את יותר חזקה ויש לך יותר אפשרויות בחירה. אם את לא בטוחה, אז נסי ליצור קשר באופן אנונימי כדי לברר מה אופן הטיפול בימים אלה. הרבה פעמים למרכזים כאלה יש קווי סיוע שאליהם אפשר להתקשר בלי להזדהות. אבל יערה, אל תגיעי למצב שבו את לא עושה כלום כי את מפחדת. פחד הוא מכשול והוא מונע מאיתנו להגיע למקומות טובים יותר. ואם את מנסה משהו והוא מצליח זה נהדר. ואם את מנסה משהו והוא נכשל או לא יוצא טוב, אז חיים עם זה ומתגברים ועוברים הלאה והכי חשוב אפשר ללמוד מזה. יום טוב

 

[דליה גולן]

הי יערולי ../images/Emo20.gif

הפחד הוא האויב הכי גדול, וגם יכול להיות המדרבן הכי גדול, במקרה שלך זה שניהם. מצד אחד, הפחד עלול לשתק אותך או שחלילה לקום על יוצרו, ומצד שני פועל כזרז לקחת את עצמך בידיים. אני חושבת שאת כבר יודעת שזה תהליך לא קצר, אבל... אם יש לך את כוח הרצון והעזרה ומרגישה כמה שהחיים חשובים לך ובכלל, את נמצאת ברמה אחת כבר למעלה ומחזקת את התקווה והיכולת לחיות ולמצות את הימים הטובים שבורכנו וקיבלנו. (אמרתי לך בהודעה הקודמת, שזו ה-מתנה!

). אל תהססי אפילו לשנייה לדעתי, יערולי, בלהמשיך לקחת את העזרה שאת זקוקה לה כדי לצאת עוד ועוד מהמבוך הזה. זה כבר לא ענין של התחבטות האם או אולי..., זה מסוג המצבים שברור לנו נורא שאם יש לנו קושי מכל סוג שהוא, נפנה לאיש המקצוע המתאים כדי לעשות את הצעד הנכון מבחינתנו. לא צריך אפילו להסס ולחשוב פעמיים, לעשות הכל מה שאפשר למען עצמנו!! ממש א-ב. אז יערולי, אם הגעת למרכז שלא התחברת אליו לא הרגשת שהוא קשוב לך מספיק, אז יש בוודאי עוד אופציות, נכון? אל תעצרי בגלל שטכנית לא מצאת פתרון (עדיין), אל תוותרי ופשוט תמשיכי עד שתמצאי!! (ואם אפשר אולי באופן פרטי ...?). חייך יערולי, יקרים מדי, כמו שבעצמך הפנמת. וזאת התובנה הכי אדירה שצריכה להמשיך ללכת לפנייך כמו עמוד האש!! עד שתצאי לחופשי ותשתחררי מהצפורניים שננעצו בך. ותשלימי את תהליך הגילוי וההשלמה העצמי שלך. ואנחנו נורא נשמח לעמוד לצידך ולעזור ככל שנוכל. ראיתי שכתבת בתגובה למטה יותר, שזה לא קל. נכון יערולי, אבל מצד שני - לא בלתי אפשרי!!! וזה הבדל הכי ענקי שיש!!! והתגמול להינות בכל העוצמה מהקסם וממה שהחיים מציעים...(ואת רק בתחילת הדרך לחוש זאת). שלך מכל הלב, דליה.