שלום לכם
מאוד נהנית לגלות את הפורום. נראה לי שאפשר ללמוד פה הרבה. יום שישי בערב ואני מקשיבה לקולות השקט בדירה שלי... הקולות נעימים אבל משהו בי רוצה להיות במקום אחר, עם מישהו אחר... ניסינות כאלו ואחרים ליצור זוגיות הובילו למבוי סתום ואני חותרת להבין אם משהו בי מוביל למקום הזה, ממקום של מודעות. אבל כדי להיות יותר מוחשית ומעניינת אספר לכם את הסיפור האחרון ותסלחו לי אם זה יצא ארוך... אני בת שלושים ומשהו. הכרתי מישהו ונוצר ביננו חיבור חזק ועמוק. שנינו אנשים רגישים ומעמיקים שכאלה... הרשינו לעצמנו להפליג רחוק ולהפתח. בילינו כמה ימים יחד והיתה קרבה ולי היה מאוד טוב. הוא תסרט במילים את העתיד המשותף שלנו, אבל באיזשהו מקום היה לו קשה עם הקרבה שנוצרה. הוא היה צריך ספייס. בלי ממש לבקש הוא פשוט לקחת את הספייס ואני לא הבנתי מה קורה. הרגשתי שאנחנו מדמדמים אל הסיום בלי לדבר על זה. כשהתעמתתי איתו הוא אמר שהיה מאוד סוחף ויותר מדי חזק בשבילו... אבל הוא לא רצה להפסיק את הקשר, ולמרות זאת הרגשתי דחויה. כשאני החלטתי שלא מתאים לי להשאב לנדנדה שלו ורציתי לחתוך הוא לא רצה וניסה לשכנע אותי לא לחתוך. מצד אחד הוא לא היה מוכן להתקדם אבל גם לא רצה לתת לי ללכת. אני כבר לא האמנתי שהוא באמת מעוניין. התרחקתי, לא רציתי להפגע. אבל ככל שאני משכנעת את עצמי שזה לא טוב לי להיות במקום כזה הפכפך, משהו בי מתגעגע... זה נראה כמו קשר עם פוטנציאל גדול. אבל הוא נבהל, אני נעלבתי וזה מה שיצא... מה דעתכם?
מאוד נהנית לגלות את הפורום. נראה לי שאפשר ללמוד פה הרבה. יום שישי בערב ואני מקשיבה לקולות השקט בדירה שלי... הקולות נעימים אבל משהו בי רוצה להיות במקום אחר, עם מישהו אחר... ניסינות כאלו ואחרים ליצור זוגיות הובילו למבוי סתום ואני חותרת להבין אם משהו בי מוביל למקום הזה, ממקום של מודעות. אבל כדי להיות יותר מוחשית ומעניינת אספר לכם את הסיפור האחרון ותסלחו לי אם זה יצא ארוך... אני בת שלושים ומשהו. הכרתי מישהו ונוצר ביננו חיבור חזק ועמוק. שנינו אנשים רגישים ומעמיקים שכאלה... הרשינו לעצמנו להפליג רחוק ולהפתח. בילינו כמה ימים יחד והיתה קרבה ולי היה מאוד טוב. הוא תסרט במילים את העתיד המשותף שלנו, אבל באיזשהו מקום היה לו קשה עם הקרבה שנוצרה. הוא היה צריך ספייס. בלי ממש לבקש הוא פשוט לקחת את הספייס ואני לא הבנתי מה קורה. הרגשתי שאנחנו מדמדמים אל הסיום בלי לדבר על זה. כשהתעמתתי איתו הוא אמר שהיה מאוד סוחף ויותר מדי חזק בשבילו... אבל הוא לא רצה להפסיק את הקשר, ולמרות זאת הרגשתי דחויה. כשאני החלטתי שלא מתאים לי להשאב לנדנדה שלו ורציתי לחתוך הוא לא רצה וניסה לשכנע אותי לא לחתוך. מצד אחד הוא לא היה מוכן להתקדם אבל גם לא רצה לתת לי ללכת. אני כבר לא האמנתי שהוא באמת מעוניין. התרחקתי, לא רציתי להפגע. אבל ככל שאני משכנעת את עצמי שזה לא טוב לי להיות במקום כזה הפכפך, משהו בי מתגעגע... זה נראה כמו קשר עם פוטנציאל גדול. אבל הוא נבהל, אני נעלבתי וזה מה שיצא... מה דעתכם?
והאמנתי למחשבה הזו - הרי ממילא אני מאמינה לאיזו מחשבה.. אז למה לא לזו? וככה התהלכתי מחוייכת - הוא מאוהב, חמוד.. מסכן הוא לאיודע מה לעשות - מאוהב ונוסע