שלום לכם
נכנסתי לפורום הזה ממש לפני כמה דקות וראיתי שזה פורום כתיבה החלטתי להראות לכם מה כתבתי.. פעם ראשונה שאני כותבת משהו כזה ארוך אני לא יודעת אם זה יצא כ"כ טוב..תקראו ותגידו. אבא, בין מלאכים אתה יושב ומביט עלינו מלמעלה, שומר עלינו, מראה לנו את הדרך הנכונה להמשיך בחיינו למרות חסרונך והכאב שעל ליבנו ואנחנו כאן ממשיכים בחיים מנסים להתמודד עם מותך ולא להישבר אבל זה קשה ולא קל. איך הלכת מאיתנו? זה עדין לא היה זמן שלך, אתה מפסיד כ"כ הרבה דברים שעוד אמורים להתקיים בעתיד. עוד לא הפנמתי את מותך, עוד לא השלמתי עם זה שאתה כבר לא חי! תגיד לי איך זה מרגיש להיות למעלה, מה אתה עושה שם? האם שם יותר טוב? בשנה הראשונה של מותך כעסתי עליך בגלל שהשארת אותי לבד להתמודד עם החיים הלא קלים האלו. אין יום שלא חשבתי עליך, אין יום שלא בכיתי עליך הכרית כבר לא יכלה לספוג את כל הדמעות האלו. המחשבות עליך ועל זה שלא תהיה יותר בבית, שאני לא אשמע אותך ולא אדבר איתך רדפו אחריי לכל מקום. אני מצטערת שלא נפרדתי ממך לפני מותך ושלא אמרתי לך כמה אני אוהבת אותך, וכמה אני רוצה שתמשיך בחייך ואיזה אבא טוב היית, האם אתה סולח לי?? יש לי כ"כ הרבה דברים לספר לך אבל אין לי אפשרות לעשות את זה, כל פעם שהייתי נתקעת בבעיה הייתי תמיד באה לשאול אותך והיית עוזר לי ועכשיו אני לא יכולה לעשות את זה אני אפילו לא יכולה לצעוק את המילה "אבא"! ושתענה לי. למה זה קרה לך? למה חלית? היית אבא כ"כ חזק,דואג אוהב ועוזר לכל מי שזקוק לעזרתך, אני כל יום שואלת את השאלה הזאת "למה"?, למה זה מגיע לך? ועוד בגיל מוקדם ובשלב כ"כ מוקדם בחיים שלי. יומיים לפני מותך באנו לבקר אותך בבית חולים בתל השומר אתה שכבת במיטה ישן מנותק מהחיים ואני הסתכלתי עליך ולא האמנתי שאני רואה אותך שוכב ככה, זה כ"כ שבר אותי אבל החזקתי את עצמי ואמרתי "אתה עוד כאן אין לי מה לבכות". לא ידעו כמה זמן תחזיק ככה מעמד אבל אני ידעתי, ידעתי שזו תהיה פעם אחרונה שנראה אותך. היום של מותך כ"כ שבר אותי, פירק אותי לרסיסים לא רציתי להגיע ליום הזה, כשבאו להגיד לי "בואי, אמא רוצה אותך בבית" כבר הבנתי שאתה איננו אבל קיוויתי שאולי אני חולמת שאולי זה לא נכון. לא רציתי שזה יקרה! בשבעה שלך היו כ"כ הרבה אנשים שבאו לנחם, לנסות לעודד, להגיד כמה מילים שאולי ינחמו ופשוט לא האמנתי שאני יושבת בשבעה שלך!!. הסתכלתי מסביב על האנשים ושאלתי את עצמי "איפה אני נמצאת"? אולי זה חלום שאני אתעורר והכל ייגמר אבל לא, זה לא היה חלום זה היה מציאותי. הגיעו כ"כ הרבה אנשים להלוויה שלך ואף אחד לא האמין שאתה איננו ולא שתהיה יותר!. אבא, תחזור הביתה כבר, רק בשביל להגיד לך כמה דברים בשביל שאני אוכל לצעוק את המילה שכבר שנה אני לא אומרת ואני כ"כ רוצה להגיד אותה "אבא"! ושתענה לי! אולי כבר תקום ותגיד "אני סתם ישן עבדתי עליכם" תחזור וזהו. מלאך יקר שלי, נלקחת לי באמצע החיים וזה לא פשוט בשבילי. תשמור עליי מלמעלה תן לי את הכוח להמשיך ולהתמודד עם מותך. אוהבת ומתגעגעת מאוד.
נכנסתי לפורום הזה ממש לפני כמה דקות וראיתי שזה פורום כתיבה החלטתי להראות לכם מה כתבתי.. פעם ראשונה שאני כותבת משהו כזה ארוך אני לא יודעת אם זה יצא כ"כ טוב..תקראו ותגידו. אבא, בין מלאכים אתה יושב ומביט עלינו מלמעלה, שומר עלינו, מראה לנו את הדרך הנכונה להמשיך בחיינו למרות חסרונך והכאב שעל ליבנו ואנחנו כאן ממשיכים בחיים מנסים להתמודד עם מותך ולא להישבר אבל זה קשה ולא קל. איך הלכת מאיתנו? זה עדין לא היה זמן שלך, אתה מפסיד כ"כ הרבה דברים שעוד אמורים להתקיים בעתיד. עוד לא הפנמתי את מותך, עוד לא השלמתי עם זה שאתה כבר לא חי! תגיד לי איך זה מרגיש להיות למעלה, מה אתה עושה שם? האם שם יותר טוב? בשנה הראשונה של מותך כעסתי עליך בגלל שהשארת אותי לבד להתמודד עם החיים הלא קלים האלו. אין יום שלא חשבתי עליך, אין יום שלא בכיתי עליך הכרית כבר לא יכלה לספוג את כל הדמעות האלו. המחשבות עליך ועל זה שלא תהיה יותר בבית, שאני לא אשמע אותך ולא אדבר איתך רדפו אחריי לכל מקום. אני מצטערת שלא נפרדתי ממך לפני מותך ושלא אמרתי לך כמה אני אוהבת אותך, וכמה אני רוצה שתמשיך בחייך ואיזה אבא טוב היית, האם אתה סולח לי?? יש לי כ"כ הרבה דברים לספר לך אבל אין לי אפשרות לעשות את זה, כל פעם שהייתי נתקעת בבעיה הייתי תמיד באה לשאול אותך והיית עוזר לי ועכשיו אני לא יכולה לעשות את זה אני אפילו לא יכולה לצעוק את המילה "אבא"! ושתענה לי. למה זה קרה לך? למה חלית? היית אבא כ"כ חזק,דואג אוהב ועוזר לכל מי שזקוק לעזרתך, אני כל יום שואלת את השאלה הזאת "למה"?, למה זה מגיע לך? ועוד בגיל מוקדם ובשלב כ"כ מוקדם בחיים שלי. יומיים לפני מותך באנו לבקר אותך בבית חולים בתל השומר אתה שכבת במיטה ישן מנותק מהחיים ואני הסתכלתי עליך ולא האמנתי שאני רואה אותך שוכב ככה, זה כ"כ שבר אותי אבל החזקתי את עצמי ואמרתי "אתה עוד כאן אין לי מה לבכות". לא ידעו כמה זמן תחזיק ככה מעמד אבל אני ידעתי, ידעתי שזו תהיה פעם אחרונה שנראה אותך. היום של מותך כ"כ שבר אותי, פירק אותי לרסיסים לא רציתי להגיע ליום הזה, כשבאו להגיד לי "בואי, אמא רוצה אותך בבית" כבר הבנתי שאתה איננו אבל קיוויתי שאולי אני חולמת שאולי זה לא נכון. לא רציתי שזה יקרה! בשבעה שלך היו כ"כ הרבה אנשים שבאו לנחם, לנסות לעודד, להגיד כמה מילים שאולי ינחמו ופשוט לא האמנתי שאני יושבת בשבעה שלך!!. הסתכלתי מסביב על האנשים ושאלתי את עצמי "איפה אני נמצאת"? אולי זה חלום שאני אתעורר והכל ייגמר אבל לא, זה לא היה חלום זה היה מציאותי. הגיעו כ"כ הרבה אנשים להלוויה שלך ואף אחד לא האמין שאתה איננו ולא שתהיה יותר!. אבא, תחזור הביתה כבר, רק בשביל להגיד לך כמה דברים בשביל שאני אוכל לצעוק את המילה שכבר שנה אני לא אומרת ואני כ"כ רוצה להגיד אותה "אבא"! ושתענה לי! אולי כבר תקום ותגיד "אני סתם ישן עבדתי עליכם" תחזור וזהו. מלאך יקר שלי, נלקחת לי באמצע החיים וזה לא פשוט בשבילי. תשמור עליי מלמעלה תן לי את הכוח להמשיך ולהתמודד עם מותך. אוהבת ומתגעגעת מאוד.