שלום לכם!

Prudence20

New member
שלום לכם!

שמי ליהי בת 22, ויצאתי מהארון לפני קצת יותר מחצי שנה. אני פונה אליכם היום עם כמה שאלות להתייעצות. היציאה שלי הייתה די דרמטית, אבל ההורים המדהימים שלי קיבלו את זה מאוד בפתיחות ובאהבה, אמנם קשה להם, אך הם מתמודדים יפה ומפרגנים מאוד, וכמובן- גם אני משתדלת לתת להם את המרחב ואת הזמן הדרושים ומכבדת את הדעות שלהם. אחרי שעברנו יחד את זה נשארו כמה גורמים במשפחה שלי שהייתי רוצה לשמוע לדעתכם לגביהם. ראשית, אחי הקטן, בן אוטוטו 18, אני והוא לא הכי קרובים, אבל אני מאוד משתדלת להתקרב אליו. בשיחות שהוא קיים עם אמא שלי, אליה שנינו מאוד קרובים, הוא מאד פירגן לי בטענה שמה שגורם לי אושר משמח גם אותו, אבל גם אמא שלי זיהתה שכן קשה לו עם זה, ושכמה שהוא מקסים ומפרגן, לא קל לו לאכול את זה. מה אתם אומרים? כיצד לגשת? האם בכלל לגשת או להשאיר להורים? אשמח לשמוע דעות. שנית, משפחתי המורחבת, אליה אני קרובה מאוד, סבתא, דודות ודוד ובני דודים, לא יודעים (לכאורה) על הנטיה המינית שלי. בהתחלה, כשרק יצאתי מהארון סוג של "סיכמתי" עם אימי שלא נספר להם, גם כי הרגשתי שלאמא שלי היה קצת קשה עם זה וגם כי הרגשנו שזה מיותר. סבתי אישה קשה ומבוגרת שעד היום מעבירה לי הרצאות על למה עלי לא לחשוף את דעותי בפני גברים, כי בנים לא אוהבים בנות דעתניות ("תגידי לו שאת מסכימה ומעריכה את מה שהוא אומר, גם אם הוא אמר משהו טיפשי...") אבל ברור לי שזה מאהבה ומדאגה לי, שאני כבר בת 22 ואין לי חבר כבר כמה שנים. הדודות והדוד שלי הרבה יותר ליברלים למרות שגם פה אני לא בטוחה עד כמה, בני הדודים הבוגרים שלי הם כמו אחים ואני בטוחה שיקבלו אותי אך בני הדודים הקטנטנים זה מן הסתם לא ממש יובן להם, ועל אף שאני מאמינה שרוב בני משפחתי יקבלו אותי, בסופו של דבר, אני לא מרגישה צורך לספר להם, אולי מפחד אולי כי זה לא רלוונטי, ואולי מחשש שזה ידלוף לסבתי, אך אני מניחה שלפחות הדודות שלי כבר די קלטו את הקטע, אך שומרות על הסטטוס קוו וכולם מרוצים. האם לדעתכם צריך לספר להם? לחלקם? לכולם? תודה רבה לכל מי שקרא את החפירה עד כה ולכל מי שיתרום מדעותיו ועצותיו. המשך שבוע נהדר, ליהי :)
 
הי

יופי לקרוא על הפתיחות והאהבה של ההורים... הואח 'שמעביר' את המסר של קבלה ופירגון בתיווך של אמכם. נראה לי שבאופן טבעי דיברת עם האנשים הקרובים והחשובים ללבך. לדעתי היציאה מהארון היא סוג של מראה ליחסים... ליחסי הקרבה מרחק שנוצרו עם השנים. לשאול את עצמך מה היית רוצה לשנות בקשר עם אחיך אם בכלל ? להתייחס לרצון להתקרב במהות ... ולא רק דרך 'היציאה מהארון'. לגבי המשפחה המורחבת...המשפט הכי חשוב שלך "אני לא מרגישה צורך לספר להם"...גם זה מובנה לתוך היחסי קרבה מרחק האמיתיים שביניכם... תחשבי מי האנשים שכן בחרת לשתף ? מה מאפיין את הקשר שלך איתם?... ליהי חצי שנה זו תקופהשהיא בעצם רק התחלה... והיציאה מהארון היא סוג של תהליך שמלווה גם את הילדים וגם את ההורים למשך זמן... נסיבות... ובעיקר רצון ובחירה. תקשיבי לצורך שלך הוא מדריך מצויין... יכול להיות שאם מי מבני הדודים הבוגרים יפנה אלייך שאלה ישירה... זו תהיה עבורך צומת של בחירה .. ועד אז תהנ י'מהסטטוס קוו'... הוא כנראה נכון לשלב הזה בתהליך.. ממני יעל הרפז
 
למעלה