תגובה לכל המקסימים שהגיבו לי פה
שנראה לי שהן מקסימות אבל לא משנה
ברשותכן אני אענה לכולכן במרוכז, כי זמן זה משאב שכרגע אין לי במיוחד. כל דקה פנויה הולכת לאמא.
שלשום בלילה היה לילה קשה, היא השתעלה המון והוציאה ליחה ורק כששמנו לה חמצן היא נרגעה, אבל איזה רופא אדיוט אמר שמותר רק 5 דקות של חמצן בכל פעם כדי שהיא לא תתרגל (הזוי!!) ואבא שלי האמין לו והקציב לה כל פעם 5 דקות, עד התקף השיעול הבא.
למחרת בבוקר כשבא הרופא של ההוספיס בית הוא אמר שזו שטות ושתהיה עם החמצן כמה שהיא צריכה ורוצה.
סתם עינינו אותה בלילה...
היא כל היום הייתה עם החמצן והיה לה בוקר וצהריים מהגהנום. עם החמצן היה לה קשה לנשום ואנחנו כולנו נכנסנו ללחץ נוראי.
היא ביקשה שניקח אותה להמשך טיפול בבית חולים.... אמא שלי ביקשה את זה! זו שסירבה להגיע לבית חולים בשום אופן, זו שלא רצתה לעשות יותר כימותרפיה כי זה דרש אשפוז.
עכשיו ביקשה כבר בית חולים וביקשה גם להפסיק את הכדורים הביולוגיים הנסיוניים שהיא מקבלת כי ממילא זה לא יעזור.
היא אמרה שהיא יודעת שהיא הולכת למות, שאין לה עוד הרבה, שהיא כבר לא תצא מזה לעולם.
אמרה "ידענו את זה מהרגע הראשון"
ואז היא התחילה לעשות שיחות סיכום לכולנו....
אוי כמה קשה זה היה
אבל הייתי חכמה! צילמתי חצי מהיום הזה בוידיאו באייפון.
היא לא ידעה שאני עושה את זה... עשיתי בסתר, ישבתי לידה, החזקתי לה את היד, וביד השניה כאילו החזקתי את האייפון סתם ...
ידעתי שאני ארצה לזכור את הדברים ושכדאי להקליט את הכל.
היא אמרה שאני לא חייבת להתחתן אבל שילד זה כל העולם ושכדאי לי להביא ילד, שהיום לא צריך בעל בשביל זה.
אמרה שיש לי כל-כך הרבה לתת לילד כזה ושזה יעשה לי טוב.
והיא ביקשה שאני אמשיך... למעשה היא ביקשה שאני אחתום לה שאני אמשיך לחיות....
בכיתי ואמרתי לה שאני יכולה לנסות, אני לא יכולה להבטיח לה דבר כזה.
הסיבה שהיא אמרה לי את זה היא שפעם הייתי מאוד אובדנית ודכאונית אבל בזכותה יצאתי מזה לפני כמה שנים. יצאתי מזה לחלוטין.
אבל כשהיא תמות, אני באמת לא מבטיחה שאשאר פה הרבה זמן.
היא עשתה שיחה לאחותי, אמרה שהיא לא דואגת לה כי היא יודעת שהיא תסתדר, שכל מה שהיא תיגע בו יצליח.
אח"כ אבא שלי והיא אמרו לי שמכספי הפיצויים שהם יקבלו עבורה הם מתכננים לעזור לי לקנות אוטו חדש. (יש לי איזה טרנטה חמודה עכשיו)
בחיים לא חשבתי שלא אשמח על אוטו חדש.
ואז בצהריים ישבתי עם אמא שלי וסיפרתי לה שההורים של חבר טוב שלי שנהרג בפיגוע לפני 10 שנים, רוצים לבוא לבקר אותה.
סתם סיפרתי לה את זה... והיא התרגשה עד דמעות!
שאלתי אם זה בסדר שיבואו וציפיתי לתשובה שלילית אבל היא אמרה כן!!!
מיד התקשרתי אליהם ואמרתי שאם רוצים לבוא אז היום כי אני לא יודעת אם תהיה עוד הזדמנות.
הם נכנסו לאוטו (מרחק שעה וחצי נסיעה) ויצאו לדרך!
הם הגיעו וישבו די הרבה זמן, וזה היה מדהים.... מדהים!!
אמא דיברה איתם וצחקה, והקשיבה, ושאלה והתעניינה.
והם היו מקסימים שאין דברים כאלה בעולם הזה.
ולי זו הייתה סוג של סגירת מעגל....
אמא שלי ואני היינו נוסעות כל שנה לאזכרה של החבר הזה וכך היא הכירה אותם. וחשוב היה להם כל-כך לראות אותה וזה עשה לכל הצדדים טוב על הלב.
אלה היו רגעים קסומים אתמול.
ואחרי שהם הלכו אמא שלי רצתה לאכול חביתה!!!!
דודה שלי הכינה ואמרה שאם היא תאכל 2-3 חתיכות היא תעשה נשף חחחח
אמא שלי דפקה אותה ואכלה את כל החביתה!!!!!!
אח"כ עזרתי לה לצחצח שיניים עם קערה על הספה
עזרנו לה בערב ללכת למיטה, והיא לא קיבלה התקף שיעול נוראי אחרי ההליכה הזו!!!!! הזוי!
היא שכבה במיטה וביקשה שאשים לה את המשקפיים ואדליק לה את הטלויזיה!! שזה הזוי כי כבר אין לה חשק וסבלנות לזה בד"כ!
היא בקושי השתעלה כל היום, בקושי הוציאה ליחה.
הלכתי בלילה הבייתה המומה מהתרגשות.
לא הבנתי מה זה השיפור המדהים הזה!
אבא שלי אמר לי: "אני מקווה שזה לא השיפור האחרון שלפני התדרדרות גדולה"
אמרתי לו: "אני מקווה שלא, אבל בכל מקרה - תהנה מהרגע"
הוא הסכים איתי אבל המשיך לשבת בחדר עבודה שלו ולראות שם טלויזיה לבד או לשחק סוליטר במחשב.
חבל חבל חבל שהוא לא נהנה ממנה ברגעים האחרונים.
זה היה יום הזוי כי הוא התחיל רע מאוד, חשבנו שייגמר במוות או בבית חולים
שיחות סיכום ופרידה מאמא
ופתאום!! פתאום היא בסדר!
הבוקר התעוררתי חרדה נורא.... מתה מפחד ללכת עוד מעט לשם ולגלות שהעליה הייתה לצורך ירידה
שהמצב יתדרדר היום או שהוא לא ימשיך להיות טוב.
אני מתה מפחד !!!
כי להחלים היא לא תחלים, אנחנו יודעים את זה.
פתאום אני קולטת שסתם סיפרתי לכם על היום המדהים של אתמול ובכלל לא עניתי לשאלות שלכם:
אנחנו 4 אחים, יש לי 2 אחים גדולים נשואים עם ילדים
אני בת 32 ואחותי בת 21 משוחררת מהצבא ולומדת לפסיכומטרי
היא היחידה שגרה בבית
כולנו גרים באשדוד וגם ההורים.
אני גרה במרחק 10 דקות נסיעה.
אחותי גרה בבית אבל היא מתרחקת מהסיטואציה, אתמול שוב הערתי לה... שזה קצת הזוי שהיא שוכבת בחדר לראות טלויזיה כשאמא במצב כזה (כשהיא הייתה במצב טוב) שתבוא לשבת איתה כי מי יודע כמה זמן זה יימשך.
היא ואבא שלי בורחים תמיד מהתמודדות.
אני שם כל הזמן
דודה שלי גם שם, כבר חודש גרה איתם ומטפלת בה, אבל אתמול בערב כשהיא ראתה איך עשיתי הכל בשביל אמא שלי היא אמרה שהיא הולכת הבייתה כי אני יכולה לעזור לה.
אבא שלי התווכח איתה...
לא פנינו לייעוץ מקצועי לקבל עזרה והכנה למוות או דברים כאלה.
אבל אתמול אמרתי בעצמי לאמא שלי שאם היא רוצה להגיד משהו לאנשים אז זה הזמן לעשות את זה, שלא תחכה עם זה עוד כי אנחנו לא יודעים מתי המצב יתדרדר. (היא מאוד מאוד מאוד מודעת להכל ולמצבה)
והיא באמת עשתה את זה, ועשתה שיחות סיכום לחלקנו.
אין לה כאבים, יש לה קשיים בנשימה.
מורפים יוכל לעזור גם לנשימה אבל הוא מטשטש והיא לא תהיה לגמרי בהכרה. אנחנו נשמור את המורפים לרגעים הקריטים מאוד
בינתיים מנסים עם חמצן שעוזר כרגע.
בינתיים אנחנו בבית עדיין עד שזה יהיה קשה מדי עם הנשימה ונלך לבית חולים.
הבעיה הגדולה - אחי הבכור באנגליה ל-3 שבועות, עברו שבועיים ונשאר עוד שבוע!
אבא שלי התחנן אתמול בפניה שתחכה לאחי....
אחי לא נסע לטיול, הוא השאיר לבד אישה ו-3 ילדים כדי ללכת ללמוד משהו שהוא יוכל להתפרנס ממנו אח"כ
או כמו שהאחיין בן ה-3 שלי אמר: "אבא באנגליה מבריח כסף"
חחחחחחחחחחח הוא כמובן התכוון - למרוויח כסף!
בקיצור אם אחי יוצא משם לפני הזמן הוא דפק לעצמו את העסק ואת מה שעשה שם שבועיים
נקווה מאוד שלא נצטרך להחזיר אותו לפני הזמן, אנחנו עם יד על הדופק
בכל מקרה לפני שהוא נסע הוא אמר לה שהוא אוהב אותה.
ואחי לא מדבר על רגשות ולא אומר דברים כאלה אף פעם....
אלוהים איזה תקופה מטורפת....
אני לא מאמינה למה שקורה לנו בכלל...
אה ולגבי העבודה שלי:
אני עובדת ב-2 עבודות ובשניהם מאוד מאוד מבינים
אני יודעת היטב שאני צריכה לנצל כל דקה איתה ואני גם יודעת שכדאי להיות איתה גם בימים הטובים ולא להגיד: "אה, היום היא בסדר אז אני אלך לעבודה" כי זכותי להנות גם מהימים הטובים שלה ולא להיות רק בימים הקשים שלה.
בעבודה יודעים הכל ומוכנים לבוא לקראתי
אז זה בסדר
תודה על כל העצות, הטיפים והסיפורים האישים שלכם שלמדתי מהם המון
אתם אנשים כל-כך מקסימים!!!
תודה וסליחה על החפירות
