שלום לכם.
שלום, אני מוכר פה בכינוי אחר אך העדפתי לפתוח כרטיס חדש על מנת להישאר קצת יותר אנונימי..וגם כי הסיפור הבא הוא לא קל ואינני רוצה להיחשף. רק אומר שהגעתי לכאן בעקבות מסר שקיבלתי וזה לא היה מזמן.( המבין יבין).קודם כל אתן רקע עליי כאדם,אני אדם די בודד וסגור, אני סובל מחרדה חברתית קשה והייתי מטופל עד לפני כשבועיים. אוכל לומר שלא נכנסתי לטיפול שנים רבות בגלל שלא רציתי אך ידעתי שאני זקוק והטיפול שכן קיבלתי קרה לפני חצי שנה בעקבות פרידה מאד קשה שלאחריה כמעט וחשבתי לא להיות יותר. אין לי הרבה חברים אם בכלל יש לי. לא ממש חברים אלא ידידים מעטים מאד. אני מנותק ממשפחתי קרוב ל5 שנים כשתמיד היה ניתוק ביננו אך עוד היה קצת קשר לפני 5 שנים. הניתוק הוא ביוזמתי ומיד נגיע לסיבותיו. אתם יודעים שנורא קל להאשים את העבר על מה שקורה לנו כיום אך במקרה שלי זהו הדבר היחיד שבו נותר לי לתלות את האשם על מצבי הנפשי. אני כבר מזמן וויתרתי על הרצון לחיות השאלה היא רק מתיי וזהו רק עניין של זמן אצלי. אבל מאד רוצה לספר את סיפורי. אין לי הרבה זיכרון מהגיל הקטן , מה שכן יש זה איפהשהו בגיל 6 או 7 אני זוכר שבכיתי בגלל משהו ששברתי וצעקו עליי. בגיל 12 שם הכל התחיל ושם התחילה התדרדרות משמעותית במצבי הנפשי והגורם הישיר למה שאני כיום. בגיל 12 עד 14 בערך עברתי התעללות פיזית בבית מצד האבא,המכות היו כמעט יום יומיות עם חגורה או ידיים ,הייתי מאד מפוחד לחזור הביתה והרבה פעמים הייתי מחכה שעות ולא חוזר. בבית הספר הייתי תלמיד לא טוב,בגיל 13 עברתי אונס על ידי קבוצת נערים בנוסף למכות שקיבלתי בבית. אף אחד לא יודע על האונס פרט לידידה טובה שלי לשעבר. גם בצבא היו לי מלא בעיות, מאז אני רק נודד ממקום למקום ומנסה למצוא את מקומי.אך כנראה שאין מוצא. הבעיות שלי הם בעיקר יצירת קשרים עם אנשים ,לסמוך על אנשים,לשמור על קשר עם....אני ביישן רגיש מאד מאד וסגור. רציתי לסיים את חיי לפני חצי שנה וזו לא הפעם הראשונה שאני מנסה אלא הפעם השניה.אך שוב המחשבות האלו לא מרפות ואני מרגיש שאני רוצה אך אין לי עדיין אומץ. לעומת זאת אני לא מוצא שום חשק לטפל בעצמי כאילו שהמצב שלי כבר אבוד למרות שהייתי רוצה לשנות אבל אני פשוט לא מצליח. נראה לי שקצת בילבלתי פה בין המילים זה בגלל שאני בעצמי מבולבל. אשוב לכתוב פה ואשמח לדעת את דעתכם. דרך אגב אני בן 30 +
שלום, אני מוכר פה בכינוי אחר אך העדפתי לפתוח כרטיס חדש על מנת להישאר קצת יותר אנונימי..וגם כי הסיפור הבא הוא לא קל ואינני רוצה להיחשף. רק אומר שהגעתי לכאן בעקבות מסר שקיבלתי וזה לא היה מזמן.( המבין יבין).קודם כל אתן רקע עליי כאדם,אני אדם די בודד וסגור, אני סובל מחרדה חברתית קשה והייתי מטופל עד לפני כשבועיים. אוכל לומר שלא נכנסתי לטיפול שנים רבות בגלל שלא רציתי אך ידעתי שאני זקוק והטיפול שכן קיבלתי קרה לפני חצי שנה בעקבות פרידה מאד קשה שלאחריה כמעט וחשבתי לא להיות יותר. אין לי הרבה חברים אם בכלל יש לי. לא ממש חברים אלא ידידים מעטים מאד. אני מנותק ממשפחתי קרוב ל5 שנים כשתמיד היה ניתוק ביננו אך עוד היה קצת קשר לפני 5 שנים. הניתוק הוא ביוזמתי ומיד נגיע לסיבותיו. אתם יודעים שנורא קל להאשים את העבר על מה שקורה לנו כיום אך במקרה שלי זהו הדבר היחיד שבו נותר לי לתלות את האשם על מצבי הנפשי. אני כבר מזמן וויתרתי על הרצון לחיות השאלה היא רק מתיי וזהו רק עניין של זמן אצלי. אבל מאד רוצה לספר את סיפורי. אין לי הרבה זיכרון מהגיל הקטן , מה שכן יש זה איפהשהו בגיל 6 או 7 אני זוכר שבכיתי בגלל משהו ששברתי וצעקו עליי. בגיל 12 שם הכל התחיל ושם התחילה התדרדרות משמעותית במצבי הנפשי והגורם הישיר למה שאני כיום. בגיל 12 עד 14 בערך עברתי התעללות פיזית בבית מצד האבא,המכות היו כמעט יום יומיות עם חגורה או ידיים ,הייתי מאד מפוחד לחזור הביתה והרבה פעמים הייתי מחכה שעות ולא חוזר. בבית הספר הייתי תלמיד לא טוב,בגיל 13 עברתי אונס על ידי קבוצת נערים בנוסף למכות שקיבלתי בבית. אף אחד לא יודע על האונס פרט לידידה טובה שלי לשעבר. גם בצבא היו לי מלא בעיות, מאז אני רק נודד ממקום למקום ומנסה למצוא את מקומי.אך כנראה שאין מוצא. הבעיות שלי הם בעיקר יצירת קשרים עם אנשים ,לסמוך על אנשים,לשמור על קשר עם....אני ביישן רגיש מאד מאד וסגור. רציתי לסיים את חיי לפני חצי שנה וזו לא הפעם הראשונה שאני מנסה אלא הפעם השניה.אך שוב המחשבות האלו לא מרפות ואני מרגיש שאני רוצה אך אין לי עדיין אומץ. לעומת זאת אני לא מוצא שום חשק לטפל בעצמי כאילו שהמצב שלי כבר אבוד למרות שהייתי רוצה לשנות אבל אני פשוט לא מצליח. נראה לי שקצת בילבלתי פה בין המילים זה בגלל שאני בעצמי מבולבל. אשוב לכתוב פה ואשמח לדעת את דעתכם. דרך אגב אני בן 30 +
