רועיקו החייל
New member
שלום לכם
אין לי מושג מה קורה בזמן האחרון. אני אפילו לא יודע אם מה שאני חווה נקרא חרדה. אני מפחד. אני נמצא במעין מצב נפשי כזה, שכלום לא מעניין אותי.. כאילו איבדתי את הטעם בחיים.. אתמול היה הכל כל כך יפה וטוב.. ופתאום היום.. אני לא אלך סחור סחור. אני מפחד שאני הולך למות. אני לא מפחד למות, אני מפחד שההרגשות שלי (שניזונות מכל מיני אמונות ואינטואיציות שאני מעריך כנכונות) מצביעות על כך. היו לי כבר מקרים כאלה בעבר שהרגשתי ככה.. ואני שונא את זה. כל פעם זה נפתר בדרך לא דרך ואיך שהוא עברתי את זה. כמובן שהרגשות האלה נתבדו, אבל עדיין.. ההרגשה הזו.. כבר לא מעניין אותי כמעט כלום. לא הצבא, ולא החברים, ולא לצאת לבלות, ולא להסתובב.. רק מחשב, ואיסיקיו, ולישון (גם באמצע היום! אני שמעולם לא עשיתי את זה). נמאס לי כבר! מה קורה לי לעזאזל?? אני רק בן עשרים.. והמחשבות האלה ?? דיכאון?? למה? מה עשיתי? אני אמור לשמוח, לבלות להנות... לא לחשוב על מוות.. קראתי אצל סבא שלי בספרים שלו שאדם יודע 40 לפני שהוא הולך למות, ומכין את צמו לכך. וככה אני מרגיש. ואני מפחד שזה מעין כדור שלג שלא עוצר.. מצד אחד אני יודע שזה יכול להיות סתם איזה מחלה נפשית.. מצד שני כבר אין לי מושג מה לחשוב.. קראתי עוד שאדם שהולך למות מאבד את חוש הטעם (אלוהים עוזב אותו) - ואני כל הזמן מנסה לטעום, לחוש... אני יודע שזה נשמע חולני.. אבל זה מה שקורה לי.. תעזרו לי.. בבקשה!!! אני כבר מתחיל להשתכנע שאני חולה במחלות נוראיות!!
אין לי מושג מה קורה בזמן האחרון. אני אפילו לא יודע אם מה שאני חווה נקרא חרדה. אני מפחד. אני נמצא במעין מצב נפשי כזה, שכלום לא מעניין אותי.. כאילו איבדתי את הטעם בחיים.. אתמול היה הכל כל כך יפה וטוב.. ופתאום היום.. אני לא אלך סחור סחור. אני מפחד שאני הולך למות. אני לא מפחד למות, אני מפחד שההרגשות שלי (שניזונות מכל מיני אמונות ואינטואיציות שאני מעריך כנכונות) מצביעות על כך. היו לי כבר מקרים כאלה בעבר שהרגשתי ככה.. ואני שונא את זה. כל פעם זה נפתר בדרך לא דרך ואיך שהוא עברתי את זה. כמובן שהרגשות האלה נתבדו, אבל עדיין.. ההרגשה הזו.. כבר לא מעניין אותי כמעט כלום. לא הצבא, ולא החברים, ולא לצאת לבלות, ולא להסתובב.. רק מחשב, ואיסיקיו, ולישון (גם באמצע היום! אני שמעולם לא עשיתי את זה). נמאס לי כבר! מה קורה לי לעזאזל?? אני רק בן עשרים.. והמחשבות האלה ?? דיכאון?? למה? מה עשיתי? אני אמור לשמוח, לבלות להנות... לא לחשוב על מוות.. קראתי אצל סבא שלי בספרים שלו שאדם יודע 40 לפני שהוא הולך למות, ומכין את צמו לכך. וככה אני מרגיש. ואני מפחד שזה מעין כדור שלג שלא עוצר.. מצד אחד אני יודע שזה יכול להיות סתם איזה מחלה נפשית.. מצד שני כבר אין לי מושג מה לחשוב.. קראתי עוד שאדם שהולך למות מאבד את חוש הטעם (אלוהים עוזב אותו) - ואני כל הזמן מנסה לטעום, לחוש... אני יודע שזה נשמע חולני.. אבל זה מה שקורה לי.. תעזרו לי.. בבקשה!!! אני כבר מתחיל להשתכנע שאני חולה במחלות נוראיות!!
