שלום לכם

[versklavt]

שלום לכם

אני לא שמנה. אני רחוקה מזה האמת. 152 ס"מ, 48-50 ק"ג. ויש לי גם הרבה שרירים שמן הסתם המסה שלהם גדולה יותר. ובכל זאת, מאז שהתגייסתי (עוד מעט שנתיים!) אני אובססיבית, חושבת כל הזמן מה אני אוכלת, ורק אוכלת יותר. נכון שצריך להפסיק לחשוב על זה ואז יותר קל, אבל זה לא עובד אצלי.. כל פעם שאני לבד, אני אוכלת. כאילו רק כי "מותר לי". ואין לי למי לעשות חשבון. היתה תקופה שהייתי עם גלולות ועליתי 3 ק"ג, עכשיו ירדתי אותם כי הפסקתי, אבל אני עדיין מרגישה מלאה. מידי פעם, יכול להיות פעם בשבועיים ויכול להיות פעם ביום, שיש לי התקפות אכילה. אני אוכלת בלי להנות מהאוכל, בידיעה שאני אכעס על עצמי, ולא מתוך רעב. סתם כי האוכל שם. וכמובן שאח"כ אני מרגישה נורא, שונאת את עצמי, ואין לי כח לכלום, אפילו לא לחדר כושר שאני ממש אוהבת.. איך אני מפסיקה עם זה? לא כזה פשוט לעשות סוייטצ' בראש לבד. הייתי אצל פסיכולוגית דרך הצבא (כמה פעמים) אבל היא רק עצבנה אותי והתעלמה מהנושא הזה שבעצם גרם לי הכי הרבה דכאונות (או שזה היה תרוץ לעצמי, שיהיה לי למה להיות בדכאון..) אוי כתבתי הרבה.. מקווה שלמישהו יש עצה. תודה

 

[רוני ברוך דיאטנית]

עצה

מומלץ ביותר לפנות לגורם טיפול שיעזור לך רגשית .כפי שאת מתארת זו עיקר הבעיה שלך ואת זקוקה לכילים רגשיים להתמודדות. בכל מקרה אל תפסיקי את המפגשים שלך עם הפסיכולוגית בצבא.

 

[versklavt]

לא שמתי לב לתגובה

הפסקתי מזמן.. אחרי חודשיים בערך שפעם אני ופעם היא ביטלנו די התיאשתי מזה גם ככה אני משתחררת והיא לא הפסיקה להגיד עוד מהמפגש הראשון שבאתי מאוחר מידי (מי ישמע איזו מחלה סופנית יש לי) אני יודעת שאני צריכה מישהו שיעזור לי עם זה מבחינה רגשית, אבל אני לא יודעת אם אני אלך לפסיכולוג עכשיו. אולי זה יעזור. אבל אני מתחילה ללמוד ורוצה לעבוד במקביל או יהיה זמן ולא יהיה לי לא זזמן ולא כסף. אולי יש משהו דרך כללית מושלם? תודה בכל מקרה.