שלום לכן, גם אני בין המתלבטות...

[ביחד ננצח1]

שלום לכן, גם אני בין המתלבטות...

שלום,
גם אני מתלבטת זמן רב...הבעל "זורם" ומשאיר את ההחלטה לי, מה שהופך את זה ליותר קשה. ההורים שלנו מאוד נגד. הילדים בעד.
בעוד מספר חודשים אהיה בת 40.
יש לנו 2 ילדים מקסימים, בת 10 ובן כמעט 6.
כבר לא תמימה ויודעת שלא כל הריון = ילד. 2 הריונות בין המקסימים שלנו נכשלו, הסיבה ידועה והטיפול גם (קלקסן לקרישיות יתר בהריון).
מצב כלכלי לא מדאיג.
חוששת מאוד שאם אכנס להריון, הוא לא יצליח עקב הגיל. חוששת עוד יותר מחריגות, שמבחינת ההסתברות הסיכוי עולה משמעותית מאוד עם הגיל.
אשמח לשמוע כל מילה, ניסיון (גם אם לא אישי) מכל סוג...

תודה מראש על כל תגובה
חג שמח!

 

[שירהד1]

התייחסות-

היי,
דבר ראשון, אציג עצמי כדי שתביני את ההקשר. גם אני בת 40, שני ילדים (ילדה בת 7 וחצי וילד בן 4 וחצי). בין שני ההריונות התקינים היתה לי הפלה, ובשלוש השנים האחרונות חוויתי 6 הפלות כולל גרידות (רובן עקב הפסקת דופק, ואחת בשבוע 16 עקב טריזומיה 18). בקיצור- לא להיט בכלל נושא השעון הביולוגי. וכל התהליך של ההפלות החוזרות זה סיוט סיוט סיוט- פיזי ובעיקר נפשי.
כך שגם אני כבר מזמן איבדתי את התמימות, וגם את התקווה...מודה כל יום על מה שיש לי ובוכה בלב מדמם על מה שאין לי.

אז אני הכי בעולם יכולה להבין את הלבטים שלך ואת החששות מכך שההריון (אם אכן יהיה כזה) ייגמר לא בידיים מלאות. יחד עם זאת, קחי בחשבון שיש לא מעט נשים שמצליחות להביא ילדים בריאים גם בגילאים יחסית מבוגרים.

כתבת משהו שהטריד אותי: "ההורים שלנו מאוד נגד. הילדים בעד". אז לעניות דעתי אתם צריכים לעשות הפרדה מוחלטת פה. ההחלטה היא אך ורק של שניכם, והייתי ממליצה לא לערב את ההורים ובוודאי שלא את הילדים שלכם.

לגבי החששות- אני יכולה לומר שאני הכי מבינה בעולם. להיכנס עכשיו להרפתקה הזו זה עניין מורכב. קחי בחשבון שיש המון בדיקות שיכולות לסייע בהבנה אם העובר תקין או לא. בעבר הרי נשים לא העזו בכלל לנסות ולהיכנס להריון בגילאים הללו עקב החשש המוצדק. כיום, הטכנולוגיות מאפשרות לדעת הרבה דברים, אבל זה בכלל לא פשוט.
אם את נכנסת לזה, קחי בחשבון שיכול להיות שתצאי בידיים מלאות, ויכול להיות שתחווי אכזבות נוראיות. כל עוד אתם נכנסים לתהליך חזקים בזוגיות שלכם ועם עיניים פקוחות לגבי התוצאות, אז זה בסדר.

שיהיה בהצלחה כל החלטה!
שירה.

 

[ביחד ננצח1]

סיפור מרגש ומורכב

שלום שירה,
תודה רבה לך על ההתייחסות והשיתוף.
את אישה אמיצה וחזקה מאוד. כל כך מכירה את ההרגשה הקשה של אבל ולצידו את האושר הגדול וההערכה על מה שיש.
כנראה בזכות ההיריון האחרון שהסתיים בידיים מלאות ובתינוק מדהים (בשנה הבאה אמור לעלות לכיתה א') קיבלתי כוחות מחודשים.
נהנית מכל רגע עם ילדיי ומהאתגרים איתם. לאנשים מהצד לפעמים נראה שאנחנו הורים "משוגעים", אבל למי אכפת?

מאוד היינו רוצים עוד ילד, ההתלבטויות כבר כשנתיים, אך החששות כנראה גדולים יותר. אם משהו ישתבש (והסיכוי גדול מתמיד) לא יודעת אם אצליח לעמוד בזה שוב...
גם הפחד והמתח לא מוסיפים לנושא... וגם היעדר תמיכה מצד המשפחה.
יש לנו 2 ילדים הדורשים טיפול מתמיד (אני בעצם לא מכירה ילדים שלא צריכים, כנראה שיש לנו מודעות מוגזמת ורצון לתת עוד ועוד, לתרום להתפתחות ומימוש הפוטנציאל של כל ילד...)

מאחלת לך מכל הלב עוד הריון אחד, הפעם מוצלח, הלוואי שתחווי חוויה מתקנת. ותמשיכי ליהנות מכל רגע עם ילדיך

.

 

[שירהד1]

תודה,

משום שאיבדתי את התקווה (וכך גם הרופא...) לילד נוסף, אני מאחלת לעצמי שאצליח איכשהו בתהליך ארוך להגיע ליותר שקט נפשי ושאוכל להרפות מהנושא ולצאת מעבדות לחירות. מדובר בתהליך מאוד ארוך, בעיניי של כמה שנים, אבל אין לי ברירה. אני חייבת להתחיל את שלב השלמה איכשהו.

אני גם מאחלת לך שתמשיכי להנות מילדייך ולהשקיע בהם. ההשקעה תמיד משתלמת. וכמובן- שתהיי שלמה עם כל החלטה שתחליטו.
שירה.

 

[ביחד ננצח1]

תודה לך

וגם על הסרטון

מאחלת לך כוחות וים של חוויות עם ילדיך.

 

[עינת דולב הדס]

את מרגשת ואני מסכימה איתך

זו באמת לא החלטה של ההורים ולא של הילדים. זו החלטה של בני הזוג בלבד.

 

[עינת דולב הדס]

מבינה מאוד את ההתלבטות שלך

לקח גם לי זמן להחליט על הפעם הרביעית.
חשבנו וחשבנו ובסוף החלטנו ללכת על זה. הייתי אמנם בת 37 כשילדתי ולא בת 40 אבל אני לא חושבת שההבדל כזה גדול היום.
אני חושבת שאף אחד לא יכול להחליט בשבילכם. אני הייתי תופסת את בעלי לשיחה אמיתית ורצינית, אולי תצאו איזה ערב ותעשו חושבים, בעד ונגד, דברו על הכל, תחשבו על הכל, תציירו לעצמכם את כל התסריטים האפשריים ופשוט תחליטו. שזו תהיה החלטה של שניכם, שמה שלא יהיה שלא יהיה מצב שאחד יכעס על השני אחכ.
אני בטוחה שתצליחו להחליט את ההחלטה המתאימה לכם ביותר.
בכל מקרה שיהיה בהצלחה וכיף שאת כאן בפורום הזה...

 

[ביחד ננצח1]

תודה עינת

תודה לך עינת על התייחסותך לדברי ועל העידוד.

נכנסתי לאתר שלך, הוא ממש מרשים.
חבל שלא נחשפתי אליו כשהיו לי שאלות רבות כשילדיי היו ממש קטנים...

את עושה עבודה נפלאה ומאפשרת סיוע למשפחות רבות שכה זקוקות לו בתחילת דרכן עם כל ילד חדש שמצטרף למשפחה... כל ילד הוא עולם ומלואו, שונה מאחיו ועם כל אחד לומדים עוד ועוד משהו...
יישר כוח ובהצלחה!

 

[עינת דולב הדס]

זה ממש נכון

מי כמוני יודעת. כל ילד לימד ומלמד אותי משהו חדש.
אני חושבת שזו המהות של כל העניין. ילדים מגיעים כדי ללמד אותנו ואני בוחרת ללמוד מכל אחד מהם משהו. אני צוחקת תמיד ואומרת שהילדים שלי הם חלק מהרזומה המקצועי שלי כי דרכם אני גם מתמקצעת.
תודה שביקרת באתר שלי את מוזמנת להיות חברה שלי גם בפייסבוק...
ושוב אני בטוחה שתעשי את החחלטה הנכונה לך ולבעלך...
חיבוק

 

[schlomitsmile]

מתחברת למשפט הסיום שלך- אכן כל ילד הוא עולם ומלואו, שונה מאחיו
ועם כל אחד לומדים עוד ועוד משהו

וזה כולל גם מה שהגדרת כילד עם חריגות.
לנו יש 4 ילדים, שני הגדולים על הספקטרום האוטיסטי,
כשילדתי את הרביעי הייתי בת 40 .
לא הייתי משנה אף אחד מילדי, ארבעתם מתנות מופלאות,
כל אחד יחיד ומיוחד בדרכו, עם או בלי אבחנה רישמית.
לכן לא חששתי גם בהריון האחרון, ואפילו לא עשיתי בדיקת מי שפיר,
כי גם ילד עם תסמונת דאון הוא פלא, הוא ברכה
אז לא היה לי צורך לבדוק האם העובר "כזה".
אמא שלי לא הבינה אותי, אבל זה בסדר

אם יש כמיהה עזה לעוד ילד, ויש מה לתת לו,
אזי לעניות דעתי האפשרות שהילד שיגיע יהיה שונה, חבל שתרתיע.
מסכימה עם שירה- אם נכנסים לעניין יחד ובעיניים פקוחות
ועם מוכנות לקבל כל תוצאה אפשרית (וכל האפשרויות קיימות),
זה בסדר.

 

[schlomitsmile]

כמו תמיד אצלי, כל דבר מזכיר לי שיר או תמונה וכאן זה השילוב, הקליפ
http://www.youtube.com/watch?v=qcN4iYuU1ao