שלום לכן, ובמיוחד לדבי

[TYUA]

שלום לכן, ובמיוחד לדבי

ליוותי אתכן בפסיביות כמה חודשים. לפני חודשיים ילדתי בלידה ביתית, פעילה ונהדרת את בתי הרביעית. אשמח לשתף אתכן יותר, כשאוכל. במהלך ההריון (הרביעי במספר), כשעלו בי תהיות לגבי נוכחות הילדים בלידה, קראתי כאן על הנושא. למרבה ההפתעה, קראתי סיפור שדבי כתבה על אשה שהראתה לילדים את הסרט של שרון צ'צ'יק לפני לידת בית, כהכנה ללידת אחיהם. ובכן, דבי, זו אני!! כן, כן! הזדמנות נוספת להודות לך על הסרט. נשיקות לבנות (כשהכרתי אותך היתה רק אחת - ובפגיה ...

)

 

[אשכר ש]

מזל טוב../images/Emo13.gif

תמיד כייף לקרוא על לידות טובות, אז אשמח אם תשתפי אותנו כשתוכלי

.

 

[debby12]

אוי ואבוי, אני סנילית שזה נורא

שעה כתבתי הודעה שאין לי מושג מי את - ועכשיו נפל לי האסימון. את זו שהשאלתי לה את העותק שלי של הסרט בסמוך ללידת בנך השלישי - נכון? ובדיוק עברתם אז לצפון? (אל תדאגי, לא יהיו יותר פרטים מזהים מזה) איזה יופי!!!!!! מזל טוב ללידה הנפלאה. טוב נו - הבי סיפור לידה - העם במתח! (סיפור הלידה שלי של גילגי בקישורים)

 

[TYUA]

תודה + תקציר הלידה

דבי, המפגש שלנו נחרט בי, משום שבנדיבות השאלת לזרה גמורה את הסרט, שכל כך עזר בהכנת הילדים ללידה. בסיכומו של עניין, הצעיר שהיה אז בן 4.5 עזב את הבית כשהתחילו צירים אינטנסיביים. אחותו בת ה-8.5 התעוררה כשכל הראש של התינוק היה בחוץ, והצטרפה אל סוף הלידה בהתרגשות אדירה. היא זו שגזרה את חבל הטבור. חוויה מופלאה עבור שתינו, או במילותיה: "אני כבר לא אפחד ללדת, כי אני יודעת איך עושים את זה". ובכל זאת, בלידה האחרונה היה לי ברור שאני רוצה רק את בן זוגי. הילדים הגדולים התארחו אחה"צ אצל חברים, ולפנות ערב היתה ירידת מים. ארגנו את הבית ללידה, וכשסיימנו בעלי ניסה להשכיב את הקטן בן השנתיים ("ניסה", כי דווקא באותו ערב לא היו לו כוונות ללכת לישון...). רק אחרי שנרדם, הרשתי לצירים להתחיל... העבודה הרגשית שעשיתי עם עצמי לפני הלידה היתה של התמסרות לכאב. כל ציר שהתחיל אמרתי לעצמי: "יופי! זה ציר טוב! אני מתמסרת אליו" - וזה עזר! כאב, אבל בלי תחושת סבל. רוב הזמן ישבתי על כדור פיזיו, מתנדנדת, מלטפת את הבטן, ובעלי לוחץ על הגב. באיזשהו שלב נעמדתי, נשענת על קיר, מנענעת את האגן. מניחה לתחושות שלי להוביל. את המיילד המקומי הזמנתי רק כשהרגשתי שאני מתקרבת לסוף הלידה. חיכיתי לו עם פתיחה מלאה בבריכה, דקות ספורות אחרי שהגיע, התחלתי ללחוץ. אחרי 20 דקות, בעמידה על הברכיים, הגיחה הפיצפולה לאויר העולם. פשושה קטנה ונהדת. קסם. שבוע אח"כ עזבנו את הבית בגלל הקטיושות

אבל זה כבר סיפור אחר...

 

[debby12]

שמחה שעזרתי

זו היתה אחת התקופות השחורות בחיי

- שמחה שהסרט עשה שמח. האמת היא שהרבה פה בפורום חשבו שזה סרט לא מוצלח. אני דווקא נהניתי ממנו. על טעם וריח אין להתווכח... נשמעת לידה נפלאה. מבינה בדיוק על מה את מדברת בהקשר של "להתמסר לציר". ככה גם אני עשיתי במשך השלב הראשון <ואז הגיע שלב הלחיצות עם מצג עורף לאחור, הפסקתי להתמסר והתחלתי לייבב/להשתפן

>

 

[TYUA]

מצג עורף לאחור

ככה נולדה הבת הבכורה שלי. לא הכרתי משהו אחר. אני בעיקר זוכרת את כל הראש בחוץ, ובעלי ואני רואים את הפנים (שכבתי על צד שמאל, והוא הרים לי את הרגל) ומחכים לציר נוסף. זה היה רגע מפעים, שלעולם לא אשכח. הוא גם לא חזר באף אחת מהלידות הבאות, שבהן פגשתי את אחורי הראש של התינוקות. ההתמסרות לציר עזרה לי לא לפחד בשום שלב של הלידה. בכל הלידות הקודמות היה שלב של בהלה, תחושה שאני לא מסוגלת להתמודד. ברור שהתמודדתי בסוף. הפעם זה פשוט לא היה.