שלום לכן
אני בסוג של צומת דרכים. לא יודעת מה לעשות
לפני שנה וחצי גילינו בחודש שישי להריון מום בעובר בבדיקת צ'יפ גנטי ונאלצנו להפסיק את ההריון בשבוע 24- הדבר הכי קשה ונורא שקרה לנו (מי כמוכן יודעות מה עבר עלינו). אחרי זה לא רציתי הריון. מאוד רציתי ילד. אימוץ קשה מאוד עד בלתי אפשרי (ואנחנו בתור).
אז עברנו לפונדקאות. אנחנו בתהליך פונדקאות בחו"ל כבר חצי שנה,לצערנו 3 החזרות שלא צלחו (מתרומת ביצית וזרע של בעלי)ונגמרו לנו העוברים. למה תרומת ביצית? כי איבדתי אמון בביציות שלי אחרי מה שקרה לנו. אני בת 41. גם היו לי כמה הפלות והכל ביחד גרם לי לאבד אמון בביציות שלי ולרצות ביצית של בחורה צעירה.
אנחנו בסוג של צומת- לזנוח את תהליך הפונדקאות (כל החזרה עולה לנו הרבה כסף. ביתניים אנחנו ממתינים לעוד ביציות) ולעבור לאפשרות שאני אהיה בהריון.
כאמור, יש לי בעיה של הפלות חוזרות ואנחנו עדיין בתהליך הבירור. אין לי בעיה של קרישיות יתר, עשינו בדיקת קריוטיפ ומחכים לתוצאות.
אנחנו יכולים לנסות ספונטני להכנס להריון (עד עתה לא היתה לי בעיה להכנס להריון, לא תמיד קורה מהר), אבל....
אני מאוד חוששת ששוב ימצאו מום בעובר שלנו מביצית שלי (גם ההפלות שלי בשבוע מוקדם גורמות לי לחשוב שהביציות שלי יוצרות עוברים לא תקינים). רופאים אמרו לי שהסיכוי שלי למום גנטי הוא 1:100 (לא תסמונת דאון, מומים אחרים). נשמע מעט אבל פעם אחת כבר "זכיתי בלוטו". ממש לא רוצה שוב. לא רואה עצמי שוב מפסיקה הריון אם יתגלה מום.
לכן חושבת על תרומת ביצית- כך אקבל תרומה של בחורה צעירה ולא חובה לעשות מי שפיר וצ'יפ גנטי (אני יודעת ששגם אצלי לא "חובה" אבל זו המלצה חד משמעית והגיונית מאוד. אני לא רוצה ילד עם מום או מוגבלות). אין לי בעיה רגשית עם תרומת ביצית. יש לנו ילדה 1 (שלנו).
בקיצור ההתלבטות היא אם ללכת על תרומת ביצית או על ביצית שלי. מניחה שאני רוצה איזשהו חיזוק מכן להשתמש בביציות שלי, זה מהיר (מיידי), לא כרוך בעלות גבוהה, יוולד לנו עוד ילד עם הגנים שלנו, אח שלם לבת שלנו.
מה אתן אומרות?
אני בסוג של צומת דרכים. לא יודעת מה לעשות
לפני שנה וחצי גילינו בחודש שישי להריון מום בעובר בבדיקת צ'יפ גנטי ונאלצנו להפסיק את ההריון בשבוע 24- הדבר הכי קשה ונורא שקרה לנו (מי כמוכן יודעות מה עבר עלינו). אחרי זה לא רציתי הריון. מאוד רציתי ילד. אימוץ קשה מאוד עד בלתי אפשרי (ואנחנו בתור).
אז עברנו לפונדקאות. אנחנו בתהליך פונדקאות בחו"ל כבר חצי שנה,לצערנו 3 החזרות שלא צלחו (מתרומת ביצית וזרע של בעלי)ונגמרו לנו העוברים. למה תרומת ביצית? כי איבדתי אמון בביציות שלי אחרי מה שקרה לנו. אני בת 41. גם היו לי כמה הפלות והכל ביחד גרם לי לאבד אמון בביציות שלי ולרצות ביצית של בחורה צעירה.
אנחנו בסוג של צומת- לזנוח את תהליך הפונדקאות (כל החזרה עולה לנו הרבה כסף. ביתניים אנחנו ממתינים לעוד ביציות) ולעבור לאפשרות שאני אהיה בהריון.
כאמור, יש לי בעיה של הפלות חוזרות ואנחנו עדיין בתהליך הבירור. אין לי בעיה של קרישיות יתר, עשינו בדיקת קריוטיפ ומחכים לתוצאות.
אנחנו יכולים לנסות ספונטני להכנס להריון (עד עתה לא היתה לי בעיה להכנס להריון, לא תמיד קורה מהר), אבל....
אני מאוד חוששת ששוב ימצאו מום בעובר שלנו מביצית שלי (גם ההפלות שלי בשבוע מוקדם גורמות לי לחשוב שהביציות שלי יוצרות עוברים לא תקינים). רופאים אמרו לי שהסיכוי שלי למום גנטי הוא 1:100 (לא תסמונת דאון, מומים אחרים). נשמע מעט אבל פעם אחת כבר "זכיתי בלוטו". ממש לא רוצה שוב. לא רואה עצמי שוב מפסיקה הריון אם יתגלה מום.
לכן חושבת על תרומת ביצית- כך אקבל תרומה של בחורה צעירה ולא חובה לעשות מי שפיר וצ'יפ גנטי (אני יודעת ששגם אצלי לא "חובה" אבל זו המלצה חד משמעית והגיונית מאוד. אני לא רוצה ילד עם מום או מוגבלות). אין לי בעיה רגשית עם תרומת ביצית. יש לנו ילדה 1 (שלנו).
בקיצור ההתלבטות היא אם ללכת על תרומת ביצית או על ביצית שלי. מניחה שאני רוצה איזשהו חיזוק מכן להשתמש בביציות שלי, זה מהיר (מיידי), לא כרוך בעלות גבוהה, יוולד לנו עוד ילד עם הגנים שלנו, אח שלם לבת שלנו.
מה אתן אומרות?
