מניסיוננו האישי בגידול ילדה עם צרכים מיוחדים
הי שרוני,
כמו שאת כותבת באמת ילד אחד אינו דומה לאחר, וגם הורה אחד אינו דומה לאחר באופן שהוא מתמודד.
אני יכולה לשתף אותך קצת בסוג ההתמודדות שאנו חווים, אך כמובן יתכן שתקבלי ילד שונה לחלוטין עם בעיות אחרות ובגיל אחר.
לביתנו (5.5) תסמונת אלכוהול עוברית. זה אומר התמודדות עם בעיות פיזיות כמו מחלת לב (הצטברות נוזל סביב שריר הלב שצריך לשאוב אותו מדי פעם ודלקות נלוות, בעייה בוושת וקנה הנשימה, דלקות ריאה חוזרות, בעיות עיכול ומחלה כרונית במערכת העיכול הדורשת תרופות ודיאטה מיוחדת.
במקביל ישנם פיגורים התפתחותיים שפתיים וקוגניטיביים. אנו מטופלים מאז בואה כמעט כל הזמן בו זמנית אצל מטפלת רגשית בטיפול דיאדי, קלינאית תקשורת (שעוזרת גם בבעיות השפה אך גם בנושאי בליעה ובעיה של העלאת גירה) ולחליפין אצל מרפאה בעיסוק ופסיכולוגית קוגניטיבית העוסקות במיומנויות למידה ותפיסה.
כל אלה מכוסים על ידי הקופה אך כיוון שאנו יכולים, לעיתים אנו מעדיפים לקבל טיפול במגזר הפרטי.
לעיתים כשיש ילד עם צרכים מיוחדים, צריך להיות מטופלים בחינוך המיוחד, שאז רבות מהפונקציות שהזכרתי ניתנות כבר בגן ובבית הספר כחלק ממערך החינוך.
בבית כמובן צריך להמשיך את הטיפול, אך פרט לכך זו ילדה ככל הילדים: משחקת, אוהבת, חברותית, מביאה חברים הביתה , מאד מתגמלת, עליזה ומלאת חמלה אמפתיה ואהבה.
יש ילדים שיש להם גם בעיות רגשיות נלוות, שלדעתי פעמים רבות עם הרבה אהבה, קירבה ואכפתיות חולפות או מתמעטות עם הזמן.
אני חשה כיום שאחד האתגרים הגדולים באימוץ, בין אם של ילדים עם צרכים מיוחדים ובין אם של ילדים שאינם מוגדרים כך, הוא הליך ההתקשרות עם ההורים. כשהוא צולח, עם המון אהבה וקירבה, הכל הופך פשוט יותר.
לכל ילד, לא משנה איך הוא מוגדר, ובודאי אם הוא מאומץ, יש הרבה צרכים. יש משהו מקסים ומרגש בהליך הזה שבו אנו משקיעים ומפתחים את הילד, ואחר כך רואים את התוצאות המדהימות של השקעתנו. אני לא רואה הבדל איכותי גדול בין ילד "רגיל" לילד עם צרכים מיוחדים. כולם שתילים שזקוקים לשמש ולמיים שאנו מספקים בצורה של אהבה ומסירות, ומשגשגים באופן מדהים ומרגש כשהם מקבלים אותם.
בהצלחה!
