שאלה טובה
גורמת לי לחשוב, גורמת לי לשאול האם הקשר הזה שנמשך כשנה היה באמת זוגיות או שזו היתה זוגיות רק בעיניי. אני מודה שהיו רגעים שבהם הרגשתי שהלשעבר שומר על דיסטנס כלשהו ולא נותן לי להתקרב עד הסוף, לא נפתח עד הסוף, הוא תרץ את זה בצורך להתרגל ובאיטיות המובנית בתוכו בכל מהלך בחייו. אני מבחינתי מרגישה שלמה עם מה שהייתי בקשר, שלמה עם מה שעשיתי והשקעתי כי באמת רציתי לבנות זוגיות. יכול להיות שאת צודקת, יכול להיות שזה באמת היתה פה סוג של חד צדדיות בקשר כי אחרת הוא לא היה נגמר. הקשר נגמר בצורה מאוד חדה, אני שאלתי שאלה לגבי העתיד והתשובה שקבלתי היתה שהקשר זמני (אני לא ארחיב מעבר לזה). באותו הרגע הבנתי שלמעשה אין טעם להמשיך בקיים כשהצד השני רואה בקשר כזמני, אין טעם לשבת על הגדר ולהמתין למשהו שככל הנראה לא יקרה ועדיף לסיים את הקשר. אז יכול להיות באמת שהתנפצה לי איזשהי פנטזיה, קשר היה, קשר שהכיל הרבה מרכיבים אבל יכול להיות שאת צודקת יכול להיות שהקשר לא הכיל את כל המרכיבים הדרושים לזוגיות.
