שלום לע שחף.
ברוך המצטרף אלינו, למרות שלוואי ולא היה לך הצורך... קראתי את המסר שלך, וכמו תמיד "אפס שתיים" לקחה לי את המילים מהפה. כל מילה שלה - פנינה. אני בכל זאת אוסיף כמה מילים, כדי לחזק את המסר: אימך הישנה הולכת ונמוגה. תנסה לזכור את הדברים היפים והטובים, תנסה להעביר אותם לילדיך (אם יש. הנושא מה זוכרים הנכדים מסביהם החולים הוא נושא ששווה דיון כבד בפני עצמו), אבל תתחיל להשלים עם כך ששום דבר - תרופה, שיחות מוטיבציה, ניעור - לא יחזירו אותה. במקומה יש אישה חדשה, מבולבלת, בעלת התנהגויות שאינך מכיר (למשל - אימא שלי התחילה פתאום לנבל את הפה ולהשתמש במילים שבכלל לא ידעתי שהיא הכירה...) שזקוקה לטיפול. הטיפול עצמו ילך ויהיה יותר ויותר אינטנסיבי, עד למצב של תלות מוחלטת במטפלים. הדבר הקשה הראשון במחלה ארורה זו - הוא להכיר שזה זה... זה לא סתם פיזור של זקנה, זה לא שכחה רגעית, זה לא יום רע. זה זה. זה ישנו, זה לא יעבור. גם אם יש סימנים מעודדים (ממשיכה לשחק ברידג', סורגת כיפות הכי טוב בעולם וכו' ) - זה רק כישור מיקרי שנשאר. גם הוא ילך וידעך. אל תתלה תקוות בתרופות - הן רק מאיטות, אם בכלל. יש רופאים רבים שאינם מאמינים ביעילותן, ורושמים את המרשמים בבחינת "אם לא יועיל - גם לא יזיק". אני בוטה ונוקשה, כי אני חושבת שתהליך ההפנמה הוא קשה וארוך, וככל שיתקצר - מוטב... מי שמתקשה יותר מכולם לקבל את התופעות זה בדרך כלל בן הזוג (אבא שלך, במקרה זה). גם כי זו אישתו עשרות רבות של שנים, על כל המשותף וכל המשתמע, אבל גם בגלל שבן הזוג בעצמו הוא בדרך כלל מבוגר, לא לגמרי בריא, והשלמה עם מחלה כזו כמוה להשלים שגם הוא באותה דרך... אז עליכם לעבור כמה תהליכים: א. להבין שאתם "בפנים" והדברים לא יהיו כמו שהיו. ב. ללמוד להחליט עבור ההורים, ולעיתים לכפות את דעתכם. גם זה דורש מיומנות ותרגול והתאמה לנפשות הפועלות. (למשל - אמרת שלהוריך יש כבוד רב לאוטוריטה רפואית. נסה לערב רופא עטוי חלוק לבן בצוות השכנוע שלך...). ג. תאלצו לקחת עזרה בבית. אם לא עכשו - אז תוך זמן קצר. התהליך הפורמאלי ארוך. לכן - לא לחכות אפילו יום. התחילו בו מיידית. ועוד ועוד, אבל נראה לי שהיכבדתי מספיק לפעם אחת... נשמח לתת עוד ועוד רעיונות, סיפורים מנסיונינו, מצוות "עשה" ו"אל תעשה" (אגב, אשמח גם להמליץ על ספרים בעניין). ועוד עניין אחד: הבנתי שהתכוונת לתרופה "רספרדל". זו תרופה בעלת יכולות הרגעה, שמטרתה למתן התנהגויות קיצוניות (אלימות, התפרצויות זעם, שמחה היסטרית וכו'). אם זאת התרופה, וזה מה שרופא ראה לנכון לרשום לאימך, אז עברתם כבר כברת דרך ארוכה... שיהיה הכי קל שאפשר !!
ברוך המצטרף אלינו, למרות שלוואי ולא היה לך הצורך... קראתי את המסר שלך, וכמו תמיד "אפס שתיים" לקחה לי את המילים מהפה. כל מילה שלה - פנינה. אני בכל זאת אוסיף כמה מילים, כדי לחזק את המסר: אימך הישנה הולכת ונמוגה. תנסה לזכור את הדברים היפים והטובים, תנסה להעביר אותם לילדיך (אם יש. הנושא מה זוכרים הנכדים מסביהם החולים הוא נושא ששווה דיון כבד בפני עצמו), אבל תתחיל להשלים עם כך ששום דבר - תרופה, שיחות מוטיבציה, ניעור - לא יחזירו אותה. במקומה יש אישה חדשה, מבולבלת, בעלת התנהגויות שאינך מכיר (למשל - אימא שלי התחילה פתאום לנבל את הפה ולהשתמש במילים שבכלל לא ידעתי שהיא הכירה...) שזקוקה לטיפול. הטיפול עצמו ילך ויהיה יותר ויותר אינטנסיבי, עד למצב של תלות מוחלטת במטפלים. הדבר הקשה הראשון במחלה ארורה זו - הוא להכיר שזה זה... זה לא סתם פיזור של זקנה, זה לא שכחה רגעית, זה לא יום רע. זה זה. זה ישנו, זה לא יעבור. גם אם יש סימנים מעודדים (ממשיכה לשחק ברידג', סורגת כיפות הכי טוב בעולם וכו' ) - זה רק כישור מיקרי שנשאר. גם הוא ילך וידעך. אל תתלה תקוות בתרופות - הן רק מאיטות, אם בכלל. יש רופאים רבים שאינם מאמינים ביעילותן, ורושמים את המרשמים בבחינת "אם לא יועיל - גם לא יזיק". אני בוטה ונוקשה, כי אני חושבת שתהליך ההפנמה הוא קשה וארוך, וככל שיתקצר - מוטב... מי שמתקשה יותר מכולם לקבל את התופעות זה בדרך כלל בן הזוג (אבא שלך, במקרה זה). גם כי זו אישתו עשרות רבות של שנים, על כל המשותף וכל המשתמע, אבל גם בגלל שבן הזוג בעצמו הוא בדרך כלל מבוגר, לא לגמרי בריא, והשלמה עם מחלה כזו כמוה להשלים שגם הוא באותה דרך... אז עליכם לעבור כמה תהליכים: א. להבין שאתם "בפנים" והדברים לא יהיו כמו שהיו. ב. ללמוד להחליט עבור ההורים, ולעיתים לכפות את דעתכם. גם זה דורש מיומנות ותרגול והתאמה לנפשות הפועלות. (למשל - אמרת שלהוריך יש כבוד רב לאוטוריטה רפואית. נסה לערב רופא עטוי חלוק לבן בצוות השכנוע שלך...). ג. תאלצו לקחת עזרה בבית. אם לא עכשו - אז תוך זמן קצר. התהליך הפורמאלי ארוך. לכן - לא לחכות אפילו יום. התחילו בו מיידית. ועוד ועוד, אבל נראה לי שהיכבדתי מספיק לפעם אחת... נשמח לתת עוד ועוד רעיונות, סיפורים מנסיונינו, מצוות "עשה" ו"אל תעשה" (אגב, אשמח גם להמליץ על ספרים בעניין). ועוד עניין אחד: הבנתי שהתכוונת לתרופה "רספרדל". זו תרופה בעלת יכולות הרגעה, שמטרתה למתן התנהגויות קיצוניות (אלימות, התפרצויות זעם, שמחה היסטרית וכו'). אם זאת התרופה, וזה מה שרופא ראה לנכון לרשום לאימך, אז עברתם כבר כברת דרך ארוכה... שיהיה הכי קל שאפשר !!