שדה שיבולים
New member
שלום לפורום המעניין והחשוב../images/Emo140.gif
אפשר להצטרף? אני עו"ס במחלקת רווחה, כבר 7 שנים. 3/4 משרה. לפני כן עזבתי עבודות כל שנה שנתיים, עד שמצאתי את עצמי מתקבעת בעבודתי הנוכחית. עבודה מעניינת, מאתגרת, צוות עובדות מדהים- משפחה שניה עבורי. אז מה הבעיה? מדובר בעבודה אינטנסיבית, לחוצה, עומס בלתי נסבל ובלתי יאומן, עבודה שואבת, מוציאה הרבה אנרגיות נפשיות. כמה שאשקיע ואתן מעצמי, תמיד יהיו עוד ועוד דברים דחופים שאני חייבת לבצע, אך לא עומדת בקצב (כך זה אצל כולם, אני לא יוצאת דופן). כמה שאני דוגלת ב"לא לקחת עבודה הביתה" ולעשות הפרדה בין עבודה לבית (עם שלושה ילדים במשרה מלאה...), מתקשה לא לקחת את תחושת העומס והלחץ עמי הבייתה. והמנהלים- יוצרים אוירה של מתח, חוסר פירגון (למרות שמנסים לפעמים, אך לא ממש יודעים איך...), אם יש הערות הן תמיד שליליות, כמעט ולא מפרגנים, צעקות על עובדים על ימין ועל שמאל, ממש אווירת טרור. העובדים חיים בפחד מאיפה תגיע הצעקה הבאה, פעמים רבות ללא כל סיבה "מוצדקת", בעיקר לפי מצב הרוח של המנהל/ת באותו הבוקר. אני חיה בתחושה כי העבודה שלי מרעילה את הנשמה שלי וכבר אין לי כוחות, מזה זמן רב. לפני 3 שנים התחלתי לימודים בתחום אלטרנטיבי, מאד נהנית מההתעסקות בכך, אך עדיין לא רואה את עצמי עוזבת הכל ומתחילה לטפל באופן עצמאי. אה, שכחתי- המשכורת- בתחתית. בושה ממש. בקיצור- למה אני ממשיכה? יש 3 ילדים לפרנס, צורך בהכנסה קבועה, גם אם נמוכה, פחד לעזוב מקום שיש בו בכל זאת נקודות אור וליפול מן הפח אל הפחת. גם לא ממש יודעת מה אני כן רוצה לעשות עם עצמי. מצד אחד- מעוניינת להמשיך בתחום שלי, אך לא בעומס ובלחץ הקיימים כיום. מחפשת בעיתונים, באינטרנט, דרך אנשים, אך לא ממש יודעת מה בעצם יהיה טוב עבורי. מצד שני- הכי הייתי רוצה עבודה שלא תעסיק לי את הנשמה מעבר לשעות העבודה, שלא תטריד אותי 24 שעות ותעיק עלי, כפי שקורה היום. זהו, בערך. שפכתי בפניכם את ליבי. יש למישהו תובנות? תודה מראש
אפשר להצטרף? אני עו"ס במחלקת רווחה, כבר 7 שנים. 3/4 משרה. לפני כן עזבתי עבודות כל שנה שנתיים, עד שמצאתי את עצמי מתקבעת בעבודתי הנוכחית. עבודה מעניינת, מאתגרת, צוות עובדות מדהים- משפחה שניה עבורי. אז מה הבעיה? מדובר בעבודה אינטנסיבית, לחוצה, עומס בלתי נסבל ובלתי יאומן, עבודה שואבת, מוציאה הרבה אנרגיות נפשיות. כמה שאשקיע ואתן מעצמי, תמיד יהיו עוד ועוד דברים דחופים שאני חייבת לבצע, אך לא עומדת בקצב (כך זה אצל כולם, אני לא יוצאת דופן). כמה שאני דוגלת ב"לא לקחת עבודה הביתה" ולעשות הפרדה בין עבודה לבית (עם שלושה ילדים במשרה מלאה...), מתקשה לא לקחת את תחושת העומס והלחץ עמי הבייתה. והמנהלים- יוצרים אוירה של מתח, חוסר פירגון (למרות שמנסים לפעמים, אך לא ממש יודעים איך...), אם יש הערות הן תמיד שליליות, כמעט ולא מפרגנים, צעקות על עובדים על ימין ועל שמאל, ממש אווירת טרור. העובדים חיים בפחד מאיפה תגיע הצעקה הבאה, פעמים רבות ללא כל סיבה "מוצדקת", בעיקר לפי מצב הרוח של המנהל/ת באותו הבוקר. אני חיה בתחושה כי העבודה שלי מרעילה את הנשמה שלי וכבר אין לי כוחות, מזה זמן רב. לפני 3 שנים התחלתי לימודים בתחום אלטרנטיבי, מאד נהנית מההתעסקות בכך, אך עדיין לא רואה את עצמי עוזבת הכל ומתחילה לטפל באופן עצמאי. אה, שכחתי- המשכורת- בתחתית. בושה ממש. בקיצור- למה אני ממשיכה? יש 3 ילדים לפרנס, צורך בהכנסה קבועה, גם אם נמוכה, פחד לעזוב מקום שיש בו בכל זאת נקודות אור וליפול מן הפח אל הפחת. גם לא ממש יודעת מה אני כן רוצה לעשות עם עצמי. מצד אחד- מעוניינת להמשיך בתחום שלי, אך לא בעומס ובלחץ הקיימים כיום. מחפשת בעיתונים, באינטרנט, דרך אנשים, אך לא ממש יודעת מה בעצם יהיה טוב עבורי. מצד שני- הכי הייתי רוצה עבודה שלא תעסיק לי את הנשמה מעבר לשעות העבודה, שלא תטריד אותי 24 שעות ותעיק עלי, כפי שקורה היום. זהו, בערך. שפכתי בפניכם את ליבי. יש למישהו תובנות? תודה מראש