שלום לפורום לארכיאולוגיה

[hilgol]

שלום לפורום לארכיאולוגיה

תרתי משמע: קודם כל מה זה "בתיה של פעם","מירב של פעם", מה זה, פורום של דינוזאורים? שנית, מגלישה בפורום, באתר אמב"י ובאתרים בינלאומיים בנושא הגימגום, עולה תמונה עגומה: מאות מימצאים,מחקרים ותיאוריות...שאינן יכולות לשנות את ההיסטוריה.ממש ארכיאולוגיה. כל המעורבים בתחום יודעים מה הם ה"טריגרים" לגימגום, מה הסימפטומים לגימגום, ומפתחים טכניקות לריכוך הגימגום המבוססות על תיאוריות שלא הוכחו מעולם ועל השערות שלעיתים נראות כל כך דימיוניות ומופרכות- כאילו באות לומר: זה כל כך נישגב מבינתנו שלא כדאי להתעסק בזה, בואו ננסה לפתור הבעיה בשיטת היריה באפילה או "נסה וטעה". ניראה כאילו רב המשאבים הולכים לכוון הלא נכון או לאנשים הלא נכונים: הפתרון לגימגום טמון כנראה בהבנת המכניזם של הגימגום,לא הסיבות לו (גנטיות פסיכולוגיות מוחיות...), לא הסימפטומים שלו,לא יחס החברה אליו, אלא מה קורה שם מאית שניה לפני הגימגום. תחום זה הוא חור שחור גדול ובלתי מטופל. האם לא הגיעה השעה להסיט את משאבי המחקר מקלינאי תיקשורת ,לצוותי מחקר המשלבים מהנדסי קול, נוירולוגים וכד' במטרה לגלות את המכניזם של הגימגום? לא סביר שבעידן של ננואלקטרוניקה, מחשבי על, ויכולות טכנולוגיות של ימינו, לא ניראה הסטה ברורה של משאבים מתחומי המחקר "הפילוסופיים" לתחום ההנדסי שיפצח את המנגנון המכני פיזיולוגי של הגימגום. במקום ללמד אותנו לבלום "ברכות" (טכניקות דיבור) בכביש חלק, פצחו את מנגנון החיכוך וההחלקה , הבינו שהצמיגים שלנו דפוקים, ותנו לנו צמיגים וכבישים משופרים ומערכת ABS . האם העולם היה מקבל בהבנה ובשתיקה מצב בו במקום להשקיע בפיענוח המכניזם של הווצרות תאים סרטניים (לא עלינו), היתה מוזרמת רב ההשקעה על פיתוח מסז'ים להקלת סבל החולים או על הכשרת עובדים סוציאליים להכנת החולה למפגש עם בורא עולם? היום,באדיבות האינטרנט המחבר ויוצר פתיחות בין כל חלקי העולם, ניתן להשפיע. במקום שהאתרים יהיו פורום של קיטורים והשלמה עם מצבנו,הם יכולים להיות מנוף לשינויו.במקום להיות עדת סוגדים תלותיים לתיאוריות בלתי בדוקות, ניתן לדחוף לכיוון ממנו עשוי לבוא הפתרון.

 

[avi9]

נסיון להבין ולפתור את הגמגום.

העובדה שבמאה שלנו כאשר סודות היקום גלויים וכל חברה העוסקת במחקרי גנטיקה מגייסת מיליארדי דולארים לפני שהתחילה במחקר בסיסי. לא שמעתי על אף חברה, גם לא של הון סיכון, המנסה לחקור את בעיית הגמגום ולהבין, כפי שכתבת,מה מתחולל במוחינו באותו מילי שניה, כאשר המוח מגלה כי אנו מדברים בפני קהל ולא לעצמנו. אין בעיה להשיג אלפי ואף מליוני מגמגמים מתנדבים למחקר, שיסכימו לצאת עם ציוד בקרה ממוזער שיקליט את פעילות המוח באגפיו השונים, פעילות הלב ופעילות עיצבית ויוכלו ללמד מה מתחולל בגופנו. אין ספק שכאשר יהיה הסבר מדעי, הפתרון יהיה קרוב. כעת לנקודה העיקרית. המניע למחקר וחיפוש פתרון היא כספי. לדעתי פתרון לבעיית הגימגום הוא שוק של כמאה מיליארד דולאר לפחות. חישובי מתבסס על ההנחה שכאחוז מכלל התושבים במדינות מתקדמות,שתושביהן יכולים לשלם הרבה ובמטבע קשה הוא עשרה מליון מגמגמים.(מיליארד תושבים במדינות מתקדמות לפחות). מגמגם ממוצע יכול ומוכן להוציא סכום של עשרת אלפים דולאר עם ישתכנע כי יפסיק לגמגם. כלומר, קרן הון סיכון יכולה בקלות לגייס מיליארד דולאר, כאשר הפוטנציאל הוא מאה מיליארד דולאר. לדעתי מציאת הפתרון לגמגום,מבחינת פוטנציאל כספי, משתוה ואף עולה על הפוטנציאל הכספי למציאת תרופה לסרטן ובודאי לתרופה לאידס! מדוע למרות כל זאת אין פעילות אינטנסיבית בנושא? איני יודע,יתכן שלא בדקו את הפוטנציאל הכספי?יתכן שלא מבינים את הסבל שעוברים המגמגמים,את סכומי הכסף שהם מוכנים להוציא? מענין אם הנושא עלה בפורומים לגמגום בארצות הברית או בכנסים גדולים ורצינים של מגמגמים?

 

[b e ll]

אהבתי מאוד!

דברים של טעם. גם אני לא מבינה בעצמי. הדבר היחיד שעולה בדעתי שמכיוון שאין פה עניין של חיים ומוות או מחלה שסופה מוות לא משקיעים את המשאבים הדרושים בפיצוח הגורמים ודרכים לריפוי.

 

[שיוואנה]

אז בואו נתארגן

למה שלא נחליט לעשות? בואו נתחיל ליזום כאן התארגנות, ואולי אף נפגש. אני בטוחה שכל אחד מאיתנו יכול לתרום מתחום עיסוקו ומקשרים מקצועיים ואישיים עם גורמים מתאימים. בואו נתחיל את קצה החוט החשוב הזה כל כך. אולי אפילו משהו בגישה האישית ישתנה ממצב של קבלה והשלמה עם גזר דין שלא ניתן לשנותו ורק צריך כל הזמן להתמודד עם החברה ועם לחצים למצב של אמונה אמיתית ביכולת הריפוי!!!!

 

[bravid]

ניתן לאגן מפגש לצורך החלפת דעות

הדעות הנכתבות כאן בעניין קידום מחקר הגמגום הם מעניינות וגם יפות. בואו נארגן מפגש להחלפת דעות אלה... אולי ייצא משהו מזה. לנסות בטח כדאי. כל המעוניין במפגש כזה יכתוב לי אמייל קצר ל: [email protected] אם נראה שיש מספר מספיק של מעוניינים נארגן מפגש. באמייל כידי לכתוב באיזה מקום כל אחד מעוניין לארגן את המפגש. לשם קביעת המקום בארץ לקיום מפגש כזה. ועוד משהו. גדול חוקרי הגמגום בעולם היום הוא פרופסור אהוד יאירי. שמו העברי של האיש מרמז על מוצאו הישראלי. אהוד יאירי הוא אמריקאי (ישראלי לשעבר) אבל הוא מגיע לארץ לעתים די קרובות. הוא גם ביקר אותנו באמב"י מספר פעמים. ניתן לתאם את המפגש איתו. לדעתי הוא ישמח להשתתף במפגש כזה. אגב אהוד יאירי הוא אדם שמגמגם. כל טוב בני

 

[b e ll]

היי בני,

שמחתי להכיר אותך במוצקין. יש לך לינק למאמרים או למחקרים של אהוד יאירי? מה המקצוע הראשי שלו, קלינאי תקשורת? איפה למד?

 

[מירב של פעם]

../images/Emo6.gif

הרגת אותי עם הביטוי פורום ארכיאולוגיה

אז למה מירב של פעם? שאלה עליה עניתי המון.....בקיצור נמרץ- היה פעם פורום גמגום בפורטל אחר שם השתתפתי וכינויי (הכינוי שלי) היה מירב, כשעברתי לפה החלטתי לקרוא לעצמי מירב של פעם כדי שכל אותם מכרים מהפורום הקודם יזהו אותי כאותה מירב מפעם

כנ"ל בתיה

ובנוגע למה שכתבת, אני חושבת שאין אמת אחת לגבי הגמגום, לכל אחד ואחת יש גמגום שונה ומקורו שונה, לא חושבת שיכול להמצא מזור אחד ויחיד לכולם. זה קצת כמו סרטן (לא עלינו) יש כ"כ הרבה סוגים ולכל סוג יש טיפול אחר או אפילו מכלול טיפולים, מסוג אחד סיכויי ההחלמה נוגעים ב-100% ומסוג אחר הסיכויים נוגעים באדמה. אם כולם היו מגמגמים באופן זהה ולא היו פועלים על הגמגום גם השפעות פסיכולוגיות וסביבתיות אז הכל היה הרבה יותר קל. למה לא חוקרים יותר את הנושא? בדיוק כמו שבל ענתה לך, זו לא מחלה סופנית ולא מחלה שמאיימת על כלל האוכ'.....זו בכלל לא מחלה. מי שלא מגמגמם גם לא יגמגם, אבל אף אחד לא יכול להגיד בוודאות שסרטן לא יהיה לו בחיים, כל אחד ואחת מאיתנו באיזשהו מקום פוחדים מהמחלה הנוראית הזו. נכון שהמגמגמים ישלמו כל סכום ויעשו הכל כדי למצוא מזור או פיתרון לגמגומם, אך אחרי הכל אנחנו קבוצה קטנה שמתוכה רבים חיים עם גמגומם בשלום ולא מתלוננים כהוא זה על מצבם. אני לא חושבת שעדת המגמגמים סוגדת לתיאוריות בלתי בדוקות, אני חושבת שאם מגמגם עלה בעצמו על שיטה שנותנת לו יכולת שליטה טובה על דיבורו אז מבחינתו הוא ניצח, מבחינתו התיאוריה שלו טובה ועובדת- עליו! כמו שאמרתי תיאוריה שעובדת על אחד לא תעבוד על האחר.

 

[hilgol]

לפי כמות התגובות ועוצמתן

ניראה שרובכם די נהנים מהמצב או לפחות משלימים איתו. קחו למשל את התגובה של מירב של פעם,והורידו אותה במעלית הזמן ל"פעם" -50 שנה אחורה, בכך, שבכל מקום שבו כתוב "גימגום", שנו ל "שיתוק ילדים". קיראו עכשיו את תגובתה, וחישבו : אף אחד לא מת מזה,אצל כל אחד זה הופיע בצורה שונה (מקל מאד ועד קשה), ומי שלא קיבל בילדותו, כנראה שגם לא יקבל.למרות זאת התופעה מוגרה. אם לא היו יורדים אז לשורש הענין, עד היום היה מתנהל פורום של ניפגעי שיתוק ילדים שבו היתה שלטת התיאוריה שזו בעיה של "חוסר שטף בתנועה הנובע מפגם בהעברת פקודות מוחיות לאיברי התנועה", או לחילופין,"בניגוד לאדם רגיל המזרים את הליכתו צעד צעד באופן טיבעי,פגוע שיתוק ילדים חושב 10 צעדים קדימה ולכן משתבש מנגנון התנועה שלו וניתקע". הם היו מתנחמים בכך שמצאו קביים או פיתחו עזר הליכה "שנותן לו יכולת שליטה טובה יותר על הליכתו, ומבחינתו הוא ניצח והתיאוריה שלו עובדת". לגבי ההשוואה לסרטן,גם אם נניח שיש סוגים שונים של גימגום, הרי בניגוד לסרטן,איננו יודעים דבר על המכניזם שלהם. שם כבר נימצאים בשלב של פיתוח תרופות לאחר שפוצח המנגנון. הלוואי עלינו (לא חו"ח המחלה, אלא השלב המדעי בו נימצא המחקר). הקביעה שיש סוגים שונים של גימגום כנראה גם אינה נכונה. העוצמות והתדירויות שונות אבל המכניזם הוא אחד ומתבטא תמיד במעצור בהפקת הצליל.זה שלגימגום יש כ"כ הרבה פנים, נובע מדרכו של כל מגמגם להתמודד עם המעצור או לנסות לעקוף אותו. לדעתי אחת הסיבות העיקריות לכך שלא זז הרבה בכוון הנכון,היא, שמי שמתווך ביננו לבין תקציבי המחקר וקברניטיו, הם מנהלי המכונים להפרעות בתיקשורת. איני בטוח שדווקא הם אמורים להיות בעלי המוטיבציה הגבוהה ביותר לחסל את מקור פרנסתם, או להתנדב להסיט את התקציבים לבעלי כישורים מקצועיים אחרים המתאימים יותר להתמודד עם פיצוח המכניזם של הגימגום. לכן, במקום להכניס צוותים הנדסיים ורפואיים למעבדות, מפתחים תיאוריות בכורסאות. במקום להתמקד במכניזם עצמו, מתמקדים במה שלפניו (גנטיקה, טריגרים,טראומות...), במה שאחריו (טכניקות ריכוך, יחס החברה....).או באיך לרמות את המנגנון ולשכנעו שזה לא הזמן לפעול (למשל עזרים אלקטרוניים המדמים אפקט מקהלה). יש לסרוק את כל מה שנעשה עד היום בתחום זה בעולם כדי לקבל תמונה אחת כוללת, לנער את כל המערכות כולל יזמי סטרט-אפ (ראה תגובת אבי9).מוסדות מחקר רפואיים והנדסיים, ורשויות השולטות על תקציבי בריאות בארץ ובעולם- כדי להביא לפריצת דרך. אשמח לקבל תגובות גם מאלה ביניכם שמוכנים להשקיע יותר משיחת סלון בקידום הנושא בארץ ובחו"ל.(אפשר גם ישירות ל [email protected] )

 

[b e ll]

יש הרבה שכל במה שאתה כותב

אבל לפני שאגיב, אתנדב ואשקיע מזמני היקר הייתי רוצה לדעת בדיוק עם מי יש לי הכבוד להתכתב.

 

[dolphin m]

לדעתי אתה צודק

אז אנחנו יכולים באמצעות אמב"י ליצור קשר עם ארגונים מקבילים ממדינות אחרות ולראות מה הם חושבים על זה. אפשר לעשות משהו.

 

[barba]

../images/Emo24.gifאמבי

ערב טוב לחברי הפורום אמבי הוא בהחלט המקום להתארגן למחקר או תמיחה אני אשמח לארח את החברים בסניף הצפוני של אמבי במוצקין

 

[בתיה של פעם]

לדעתי אתה קצת פלספן ומגזים כי . . .

ישנם בעיות שבמקומותינו אומרים עליהם : "אל תדון את האדם עד שתגיע למקומו" ואני לא מאחל לך את הבעיה הזו. אז תתפלסף בנושאים אחרים

 

[בתיה של פעם]

בענין "בתיה/מירב של פעם"../images/Emo39.gif

לפני כשנתיים שלוש קם פורום גמגום שהיה ראשון מסוגו , זה היה פורום אישי וחביב מאוד שהכיל מספר מצומצם מאוד של אנשים : בינהים : עוזי , שוקי , בתיה , מירב ועו'. . . .אז סתם לשם הזכרונות מהפורום ההוא השארנו שם נוסטלגי אתה לא צריך להיסחף כי הפורום "ההוא" תרם לנו המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן בתיה של היום

 

[התוההתועה]

תהיתי

האם כל ה-ןןןןןןןן ב"המוןןןןןןן" שכתבת זה בגלל הגמגום? (לא מתכוון להעליב, סתם הגיע הזמן שקצת תצחקו על עצמכם, לא?)

 

[shuky63]

מעניין,לא אתווכח איתך על התאוריה

אבל יהיה טוב אם תוכל להוסיף רקע אישי של עצמך כדי שנוכל להבין מאיפה התאוריה הזאת באה

 

[hilgol]

לכל המגיבים, ולאלה שעוד יגיבו,,,,

שמי הלל גולנד, בן 54, נשוי+2, גר בגבעתיים, מהנדס תעשיה וניהול בהשכלתי, קבלן בעבר, יזם נדל"ן ומשקיע בארץ ובחו"ל בהווה, ומגמגם בעל נסיון מוכח של יותר מ 50 שנה ( ותודה לבתיה על האיחולים הלבביים). עברתי טיפולים שונים במידה זו או אחרת של הצלחה זמנית אבל השיפור ארוך הטווח בא מכיוונים אחרים. נפלתי על אתר אמב"י באקראי, לא ידעתי שיש כאלה בארץ או בחו"ל. הדבר הראשון שקפץ לי בעיינים היה מיעוט המשתתפים ( היתר כנראה השלימו או מתכחשים), רובם "מגמגמי ארון" (שאינם מזדהים, כאילו שהסביבה לא מודעת לגימגומם), משלימים עם מצבם, מנחמים או מתנחמים זה בזרועותיו של זה, תוך שהם מוזנים בתיאוריות ארכאיות שלא נבדקו מעולם, וניתלים בטיפולים שיעילותם מוטלת בספק והמכוונים לרכך את התסמינים אבל לא לפתור את הבעיה. ואף אחד לא קם, שואל חוקר ודורש לדעת מה עשו בתחום הזה ב 20 – 10 שנים האחרונות, ולמה קטר הטכנולוגיה המדע והרפואה שדוהר קדימה וכובש יעד אחר יעד, פסח על התחנה הזאת שניקראת גימגום. בעזרת האינטרנט , זה יכול להשתנות היום, אבל רק אם נחליט לקחת את גורלנו בידינו. אילמים לא יכולים לצעוק, אבל אנחנו יכולים לגמגם מספיק חזק כדי שלא יוכלו להתעלם מאיתנו, להתארגן, להיות מיוצגים בצמתים הנכונים, לאלץ את הגורמים המתאימים לעבוד למען השגת מטרות אמיתיות במקום למען הנצחת משרות נוחות, לדרוש לקבל דוחו"ת, ולצבור מספיק כח והשפעה כדי לכוון את הדברים לאפיקים הנכונים. אם לא למען עצמנו, הבוגרים, לפחות למען הצעירים שביננו ולאלה שעוד יבואו. כל מגמגם, גם אם דיבורו השתפר או אפילו אם גימגומו נעלם, יודע מה עבר עליו בדרך. אפשר לחסוך את זה. הרי יבוא יום בו יימצא המפתח. אפשר לקרב את היום הזה ולמנוע סבל מיותר. לבתיה (שחושבת שאני פלספן), וגם לשוקי (שלא מתווכח איתי על התיאוריה שלי, למרות שאין לי , יש לי רק שאלות המסתמכות על עובדות) : איני מתיימר להיות ידען גדול בנושא הגימגום, ולכן לאחר שהתוודעתי לקיום האתרים והפורומים בנושא, סרקתי לפני כשבוע, גם בעזרת חברים, במשך יומיים, עשרות אתרים של אירגונים וגופי מחקר, מאמרים, וכל מה שמצאנו בתחום הגימגום. התוצאות מדהימות בעליבותן. לדוגמה: 1, המרכז הלאומי לגימגום (ארהב) מצהיר על מטרותיו: "אספקת מידע עובדתי על הגימגום, ניהול קו חם,סקר טיפולים קיימים,הכשרת חוקרי תסמינים (סימפטומים) של הגימגום". – חקר המכניזם של הגימגום? – לא בבית סיפרם. במה שמוגדר אצלם כ"מחקרים אחרונים", עוסקים בניתוחים סטטיסטיים שונים לגבי סוגי העיסוק של מגמגמים, התפלגות הגימגום בין גברים ונשים, רמת השכר של מגמגמים וסקר יעילות סוגי טיפול שונים. הגאונים האלה יביאו יותר תועלת לאנושות אם יעשו הסבה לטיפול בטחורים. 2. בארגון הגימגום העולמי (isa) ובאתר האינטרנט שלו, המצב דומה להפליא. שם קובעים נחרצות כי הסיבה לגימגום אינה ידועה, מגבבים הרים של מילים ונושאים – ואף לא מחקר רציני אחד העוסק במהות. 3. האקדמיה האמריקאית לרופאי משפחה הנפיקה סקירה עדכנית (1999) על גימגום. גם ממנה עולה אותה תמונה: סטטיסטיקות וקישקושים סוציו-פסיכולוגיים, ובנוסף, "מחקר" מבריק המבדיל בין גימגום ל"אי שטף" לפי תדירות הגימגום, עוצמתו ופרמטרים סטטיסטיים אחרים. ממש מעניין אותנו לאיזה קטגוריה בדיוק אנחנו שייכים, וממש עוזר לנו להיפטר מהגימגום. באותה סקירה גם מפורטות התיאוריות השונות לגבי הסיבות לגימגום לאורך השנים, החל מיובש בלשון (בתקופת יוון העתיקה), ועד לתיאוריה המקובלת היום והטוענת לתיפקוד נוירולוגי לקוי הגורם הפרעה בתיזמון הנידרש להפעלת השרירים לצורך הפקת הצליל. (אם אמנם כך, למה לא מוכרות תופעות כאלה בתיזמון שרירים אחרים כגון ידיים, רגליים, לעיסה ובליעה?) לפי הביבליוגרפיה, התיאוריה הזו נילקחה מפירסום משנת 1985 !!!!! (איזה כלים היו אז לפני 20 שנה כדי לבסס תיאוריה כזו?), התיאוריה נהגתה, לא חלילה ע"י נוירולוג מבריק שגילה משהו חדש, אלא ע"י עוד פלצן כורסה משועמם, וכמובן שלא הוכחה מעולם. האמת? היובש בלשון כבר ניראה יותר טוב. 4, המחקר של ד"ר שוורץ ש"גילה" בשנת 1974 !!!! (לפני 30 שנה מחשב אישי היה בגודל של אולם ספורט), ע"י מכשיר "חדש" ששרירי הגרון מתקווצים לפני הגימגום, ופיתח שיטה שלמה להרפייתם – ניראה גאוני לעומת כל היתר. 5. לכל המאמרים והמחקרים שקראתי, אחראים קלינאי תיקשורת, רופאי משפחה ומיעוט רופאים ל"מדעי הדיבור" (משהו דומה לאף אוזן גרון?), כולם (למעט סטטיסטיקות למיניהן) נערכו עד 1990 , ואף לא אחד מהם נערך ע"י נוירולוג מהנדס קול, אלקטרוניקה, מחשבים, או צוות המשלב ביניהם ומגובה באמצעי טכנולוגיים הקיימים היום. תקנו אותי אם אני טועה, והגיבו על מנת להחליט לגבי ההמשך

 

[b e ll]

הילל, שמחה מאוד להכירך.

מצטרפת אליך בכל מאודי. קח אותי בחשבון!

 

[שרוך]

בעניין פורום של פעם

בס"ד הי לשואל מה קורה? ככה אני גם הייצי בפורום ההוא ? ( בתיה מירב שוקי זוכרים אותי?) בכינוי שלי לא מופיע הניק שלי בפורום הקודם כי אני בפורום אחר משתתף כבר שנה ואני לא מעוניין שיזהו אותו ! למי שזוכר בניק בפורום הקודם שלי הופיע שמי האמיתי !! היה נחמד בפורום הקודם !! היינו קבוצה קטנה ומגובשת מין משפ' קטנה !! לצערנו הרב מנהל הפורום סגר את הפורןם כי הוא דרוש מאתנו שנשלם על הפורום ואף אחד מאתנו לא רצה אם כל הכבוד לכמה שהפורום תרם לנו והפורום תרם הרבה !! וברוך ה' ראיתי הודעה של תפוז בפורום שאני נמצא בו על הקמת הפורום הזה ובמיוחד שאני זוכה פה לראות אנשים כל כך חשובים ללבי שליבו אותי שנה שנתיים בתיה מירב שוקי אוהב אותכם ויש לכם פינה ענקית אצלי בלב !! שרוך

 

[בתיה של פעם]

בטח בטח . . . איך נשכח !