been there,done that
זה מה שקרה לי בטיפול שהתחלתי איתו,למרות שהרגשתי כימיה לא רעה עם הפסיכולוגית.גם מה שאמרת על להעביר את המודעות אל המעשה היה,ולמעשה עדיין (במידה מופחתת),אחד החסמים הבולטים אצלי,ואחד הדברים שאני צריך לעבוד עליהם הכי הרבה. אה,וגם את הצד הרוחני גיליתי לפתע באמצע התהליך שלי... אני חושב שהנקודה הבסיסית של רובנו היא הריק הקיומי שקיים בתוכנו...חיים ללא תוכן,ללא משמעות...בשביל מה אנחנו בכלל חיים? אני חושב ששאלת השאלות הזו היא המפתח,או לפחות היתה המפתח בשבילי.לכן, כיום אני רואה באנשים ששואלים את השאלות האלו ככאלו שנמצאים בדרך הנכונה,גם כשקשה לראות את זה,מנקודת מבטם הנוכחית. ממה התחלתי? אפשר להגיד שאתר תפוז היה הפלטפורמה ששינתה את חיי.כן,את השינוי אני עשיתי,אבל כשהתחלתי לכתוב בתפוז זה היה פעם ראשונה שכתבתי(שלא לדבר על דיברתי) על החיים שלי,על הבעיות והקשיים.זה מדהים אלו חיים חסרי מודעות היו לי...הדבר הראשוני שהכי היה חסר לי אז היה הקשר האנושי הפשוט והטהור. היתה לי חרדה חברתית מאוד לא פשוטה,ומהרבה סיבות נמנעתי מליצור קשר עם אנשים.לבדידות(אם זה בקשרים ואם זה בכלל תחושה של אבידות בעולם שהיתה מנת חלקי ברוב שנות חיי) יש גם צד מאוד חיובי,ואפשר להגיד שהיא עוזרת לי גם כיום-זה מאפשר לי להסתכל באמת הכי מוחלטת שאני יכול לתוכי,לתוך עצמי,ולראות דברים שבדרך כלל קשה לנו לראות. עד כדי כך שכיום ה"לבדות" הפך לחלק מאוד משמעותי בשבילי,הזמן שאני מבלה עם עצמי, עם המחשבות,עם החלומות,עם הפחדים והספקות.זה היופי בלעשות את הדברים האלו לבדך...כשמתחילים להשתחרר מהמחסומים אז אתה מגלה דברים שלא ידעת על עצמך, אתה מגלה שאתה יכול להשתנות,שהכוח לזה נמצא רק בידך,ועוד הרבה דברים אחרים, ובעיקר שאני לא באמת לבד,וגם כשמרגישים ככה תמיד יש משהו מעבר לכך...מישהו או משהו שנמצאים בעולמות הרחוקים,לא הפיזיים...יותר הנפשיים-רוחניים ולפני שאני מממשיך עוד ועוד...(ואני יכול!) אני אעצור כאן כי באמת יש עוד מלא דברים שאפשר להגיד,ומה שכתבתי עד עכשיו היה רק על קצה המזלג...אם הייתי צריך לתמצת, דבר שאני לא אוהב לעשותו,הייתי אומר שמתחילים במקום בו אנחנו נמצאים כיום,עושים סוג של "ספירת מלאי" של מה יש,מה חסר וכדומה,ואז מפליגים לרגע מעבר למגבלות היומיום, למחסומים ולפחדים,ומנסים לדמיין איך אנחנו רוצים לראות את חיינו בעתיד,חלומות, משאלות הלב הכי כמוסות שלנו,תקוות לעתיד... אני באמת מאמין שהחיים יתנו לך תשובה.אני,למשל,לא אוהב לעשות תוכניות,לא אוהב לקבוע לי מטרות להשגה או להסתכל על תוצאות.אני אוהב להקשיב ללב,אני אוהב להקשיב לנשמה,להקשיב לכאב ולפחד,לשמחה ולהנאה.אני מאמין מאוד שברגע שאנחנו עושים את זה,התשובות מגיעות בלי לתכנן אותן או לשאוף אליהם בצורה אובססיבית.סבלנות ואמונה הן מילות המפתח כאן...
