The Guardian17
New member
שלום, מדבר כישלון
המון זמן שלא דיברנו. בעצם, מעולם לא דיברנו. בדרך כלל אני מביט עליך מלמעלה ורואה את כל ההשכלות. אני לא יודע אם צדקתי בשפיטתי, אבל חבל לי עליך. ראיתי אותך במצבים כל כך קשים בגלל מה שעשיתי לך, כל פעם רצית לחייך, לתחיל תקופה חדשה וטובה יותר, אבל אני ? שמתי עליך וטו והחרבתי עליך מחדש את עולמך. מזמן לזמן דברים מחמירים, נמאס לך מכל הלחץ הזה ובעיקר מהחיים האלה. אולי לא גרמתי לך לכשלונות בתיכון, בעצם כן, למי לא גרמתי, אבל עכשיו נתתי לך כזה "זבנג" שכל עולמך מטלטל. אני מנסה לחשוב האם כל זה היה במקום, ובכלל, אם למדת משהו מכל זה. אתה כולך עצוב, כולם כועס, רוצה לברוח, לא רוצה לחזור למקום המסריח הזה. נמאס לך מהחיים, נמאס לך מהצבא, נמאס לך מכל המפקדים האלה ואתה רק רוצה את החופש שלך. אני מבין אותך, באמת, אבל גם לי עצוב לראות אותך עכשיו ככה. לא רציתי לגרום לך לכשלון כזה גדול. לא רציתי לראות אותך עם עינים נפולות, חוזר הבייתה לפעמים וסופר את הזמן כדי שיעבור. יש לך עוד לא מעט זמן לשרת, ומה יהיה אחר כך ? אתה תולה תקוות טובות, אני יודע. ואני מסכים איתך, כי אתה לא טיפש, אתה הרבה יותר חכם מכל הנותני פקודות האלה שלפעמים פשוט מרתיחים אותך כמו סיר לחץ. אבל יהיה בסדר, אל תקח קשה. קח את זה באיזי, הכל עובר. שוב אתה בוכה ? אמרת שאתה שורף את הזמן שלך, שאתה מרגיש כל כך מבוזבז. אני מסכים איתך, לשבת כל היום מול הקיר ולא לעשות כלום זה אכן בזבוז של זמן. החים לא מחכים לנו, אנחנו צריכים לתפוס את הטרמפ הנכון ולחיות אותם. אבל שוב, אתה והפחדים שלך, מפחד לברוח משם, מפחד לצאת... אולי תחשוב שוב ? אולי אתה לא מתאים ? באמת, ראיתי איך שאתה מתנהג לאחרונה, איך שאתה אוכל, איך שאתה ישן... יש לי קצת עצב על כל זה, גם אני מתחיל לבכות, זה לא הגיע לך... אני כזה מטומטם. נכתב לאור האירועים האחרונים שקרו לי. רצף של כשלונות אוכלים אותי ולא יודע מה לעשות... פשוט מכה, זה לא נגמר, אני רק רוצה לברוח
המון זמן שלא דיברנו. בעצם, מעולם לא דיברנו. בדרך כלל אני מביט עליך מלמעלה ורואה את כל ההשכלות. אני לא יודע אם צדקתי בשפיטתי, אבל חבל לי עליך. ראיתי אותך במצבים כל כך קשים בגלל מה שעשיתי לך, כל פעם רצית לחייך, לתחיל תקופה חדשה וטובה יותר, אבל אני ? שמתי עליך וטו והחרבתי עליך מחדש את עולמך. מזמן לזמן דברים מחמירים, נמאס לך מכל הלחץ הזה ובעיקר מהחיים האלה. אולי לא גרמתי לך לכשלונות בתיכון, בעצם כן, למי לא גרמתי, אבל עכשיו נתתי לך כזה "זבנג" שכל עולמך מטלטל. אני מנסה לחשוב האם כל זה היה במקום, ובכלל, אם למדת משהו מכל זה. אתה כולך עצוב, כולם כועס, רוצה לברוח, לא רוצה לחזור למקום המסריח הזה. נמאס לך מהחיים, נמאס לך מהצבא, נמאס לך מכל המפקדים האלה ואתה רק רוצה את החופש שלך. אני מבין אותך, באמת, אבל גם לי עצוב לראות אותך עכשיו ככה. לא רציתי לגרום לך לכשלון כזה גדול. לא רציתי לראות אותך עם עינים נפולות, חוזר הבייתה לפעמים וסופר את הזמן כדי שיעבור. יש לך עוד לא מעט זמן לשרת, ומה יהיה אחר כך ? אתה תולה תקוות טובות, אני יודע. ואני מסכים איתך, כי אתה לא טיפש, אתה הרבה יותר חכם מכל הנותני פקודות האלה שלפעמים פשוט מרתיחים אותך כמו סיר לחץ. אבל יהיה בסדר, אל תקח קשה. קח את זה באיזי, הכל עובר. שוב אתה בוכה ? אמרת שאתה שורף את הזמן שלך, שאתה מרגיש כל כך מבוזבז. אני מסכים איתך, לשבת כל היום מול הקיר ולא לעשות כלום זה אכן בזבוז של זמן. החים לא מחכים לנו, אנחנו צריכים לתפוס את הטרמפ הנכון ולחיות אותם. אבל שוב, אתה והפחדים שלך, מפחד לברוח משם, מפחד לצאת... אולי תחשוב שוב ? אולי אתה לא מתאים ? באמת, ראיתי איך שאתה מתנהג לאחרונה, איך שאתה אוכל, איך שאתה ישן... יש לי קצת עצב על כל זה, גם אני מתחיל לבכות, זה לא הגיע לך... אני כזה מטומטם. נכתב לאור האירועים האחרונים שקרו לי. רצף של כשלונות אוכלים אותי ולא יודע מה לעשות... פשוט מכה, זה לא נגמר, אני רק רוצה לברוח