אז קצת עלי
גרושה שנתיים, שני ילדודס, אהבה מתוקה (לא גרים ביחד, זה בכל זאת יכל להכלל בהגדרת המשפחות המרוכבות נכון? ), קורסת לעיתים די תכופות מעול המטלות של עגלת החיים (תתכוננו לקיטורים), רוחות משתנות (פנימיות) נושבות בזירת הרומנטיקה בתהיות על השפעת שריטות הלב מהעבר על היכולת לחלום שוב על העתיד, ולסיום, לוקחת עם עצמי מחויית הפרוק הגדול את הידיעה הברורה שהחיים הם דינמיקה אחת גדולה ושום דבר כנראה לא באמת ישבור אותי יותר, גם אם לא יפסח העצב. נ.ב. לא יודעת איך משתמשים במסרים, יש מדריך?